Tuesday, December 28, 2010

צ'יקי בלונדון

הערת המחברת:
פוסט זה נכתב במטוס בחזרה מלונדון (ב-9 לדצמבר, כשבוע וחצי אחרי החזרה מהוואי), לא תאמינו אבל על נייר! (המחשב שלי כבה 2 דקות אחרי שהתחלתי לכתוב). אז לקח לי די הרבה זמן להעלות אותו למדיה הנכונה.
סליחה על ההמתנה, תודה על הסבלנות.

"סליחה? מה קשור לונדון, הרגע חזרת מהוואי..." אתם בטח שואלים.
"העבודה שלי שלחה אותי" אני אענה.
"אה, מדליק!" אולי תגידו.
"אההה, לא ממש" אני אשיב.
"הא?" תרימו גבה.
אז ניסיתי לארגן ביקור בלונדון כבר די הרבה זמן, לפחות שנה. בעיקר כי יש לי שני חברים מאוד טובים מהעבודה, ירון ואורן, ורצינו להפגש קצת באותה מדינה.
ניסיתי לנסוע באוגוסט, מיד אחרי הביקור האחרון בישראל, וכשלתי.
אח"כ כמעט הצלחתי לנסוע באוקטובר, ושוב כשלתי.
קצת לפני שנסענו להוואי, התחלתי לדבר עם המנהל שלי על נסיעה שוב. לא התאים לי בכלל להכניס קפיצה ללונדון בין הוואי למעבר דירה, ובדיעבד זה אולי אפילו היה יותר גרוע, כי חליתי בהוואי, ורק ביום שישי התחלתי להרגיש יותר טוב, וביום ראשון בבוקר כבר הייתי על המטוס ללונדון. בנוסף, ירון (אחד משני החברים) היה בחופשה מחוץ ללונדון כשביקרתי.
ובנוסף על זה, כשעזבתי את הבית, לא היה לנו אפילו ארגז אחד ארוז - והרגשתי אשמה שאני מותירה את אלעד ככה לארוז לבד (הייתי אמורה לחזור בחמישי בערב, ועברנו דירה בשבת בבוקר).

בין הגילאים 18-25 ביקרתי בלונדון 4 פעמים. אני זוכרת שהרגשתי די שולטת במקום, מכירה את התחבורה, את האיזורים וכו'. כשאישרו לי סופית את הנסיעה, תקפה אותי הרגשה מוזרה. כאילו הכל התאפס. היתה לי מן תחושה כזו שמאז שאני בניו יורק, או אולי בגלל שאני גרה בניו יורק, וההתמצאות פה היא קצת שונה , אז אני כבר לא מכירה יותר את לונדון. ממש תחושת פחד לא מוסברת.
התחלתי לתחקר אנשים, לפתוח מפה, ועוד מפה, ועוד, ולהתכונן.
בנקודה הזו בסיפור, אולי אתם מנחשים שבקרוב תראו את רצף המילים הבא: "אבל כשהגעתי, הכל חזר אליי". אז זהו, זה לא קרה.
הביקור הזה בלונדון, נתן לי תחושה שמעולם לא הייתי בלונדון. חוויתי את העיר הזו באופן שונה מכל מה שזכרתי, אולי פרט למבטא :) חלק מזה בטוח קשור לעובדה שעבדתי הפעם ולא הייתי תיירת סטנדרטית, וחלק להרגלים שלי לניו יורק, אבל עדיין בכל יום מחדש הייתי מופתעת כמה הכל לא נראה לי מוכר.
הייתי באיזורים שלא הייתי בהם בעבר, האוכל היה מעולה - לאנגליה יש מוניטין של אוכל תפל, וזכרתי שכך הרגשתי גם בביקוריי הקודמים באמת. הכל היה כל כך יפה, זכרתי את לונדון מגניבה ומיוחדת, אבל לא זכרתי שהיא כה יפה, אפילו יותר יפה מניו יורק. בניינים חדשים יפיפיים, לא מרשימים בחדשנותם אלא בשילוב של הישן והחדש, סגנון שמאוד הזכיר לי את הבניינים המחודשים ברח' רוטשילד בתל אביב.
הרבה מהמסעדות היו חדשות ומעוצבות עם הרבה שיק, שוב, מודרני אך חם.

להלן נקודות ממוחי במהלך השוואתי בין לונדון לניו יורק:
1) למרות שהטמפרטורות נראו זהות או מאוד קרובות בשתי הערים, קפא לי הישבן בלונדון. כן! הרגשתי שהרבה יותר קר בלונדון. וזה עוד אחרי שזהו החורף הראשון שבו ממש הרגשתי שהגוף שלי מתאקלם למזג האוויר הכה קר בניו יורק.

2) תדירות הרכבות נראתה לי נמוכה יותר, בקצת, והרכבת עצמה צפופה יותר. אנשים כמעט הגיעו לתקרה, ולא כי הם היו ענקים.

3) המעברים הין הקווים השונים בתוך תחנה תחתית מאוד סבוכים, ומאוד ארוכים. ביום הראשון כשנסעתי ללקוח , לקח לי כ-5-7 דקות לראות שמיים. כבר התחלתי להרגיש קלאסטרופוביה...

4) חלק מתחנות התחתית הן בחוץ - באוויר הקפוא. במנהטן אין אף תחנה שהיא בחוץ.

5) יש פחות מוניות - ראו המזוודה יוצאת לטיול.

6) בבנקים, אלו שהייתי בהם, מרחבי העבודה היו חדשים יותר, ופתוחים. בבנקים בארה"ב יש כוכחים, שנקראים גם קוביות (Cubicles). בלונדון, היו קומות שלמות, ובהם קבוצות שולחנות, ללא קירות מפרידים. לא מקבלים יותר פרטיות, אבל זה הרבה יותר מגניב.

7) נקודה זו יכולה להיות נסיבתית, אבל בכל זאת : באחת מארוחות הצהריים, לקחו אותי לאיזה פאב שבצהריים הוא יותר מסעדה, ישן כזה, "מסורתי". כשהזמנתי את הסלון, שאלתי אם אפשר לקבל אותו מבושל medium, אמרו לי "לא, אבל זה לא יהיה יבש". חשבתי לעצמי "כן בטח..." הייתי מופתעת לחיוב כשקיבלתי את המנה. עד היום בא לי לאכול שם שוב :)

8) בפעם הראשונה בחיי נסעתי במונית (בלונדון הן נקראות "מוניות שחורות") בלונדון. אז מסתבר שיש הרבה מקום בין מושב הנוסע לנהג המונית, ומה שאין זה תא מטען. אז כשהגעתי משדה התעופה הייתי צריכה להרים בעצמי את המזוודה, לדחוף אותה בדלת של הנוסע (שהיתה רחבה מאוד) ולהכנס לשבת לידה. מזל שלא צריך לתת טיפים גם :)

9) המלצרים ונותני שירות אחרים היו הרבה יותר קלילים, וכנים. דוגמא טובה לכך היתה המלצרית במסעדה בשם Wagamama, אגב רשת מסעדות של אוכל אסייתי, מאוד מומלצת. כשביקשתי את המלצת המלצרית, היא ענתה בכנות מלאה שלא חוויתי אף פעם בניו יורק, שמנות א, ב, ג הן קצת חסרות טעם, אבל מנה ד היא מאוד טעימה. עקבתי אחר המלצתה ונהניתי.

מה זה צ'יקי בכלל?
ביום השלישי, אחרי שסיימתי להעביר לחבר'ה מהעבודה סדנא, נאמר לי The time is beer o'clock - הלאה לפאב!
היו קצת ויכוחים, מי מצטרף ומי לא, ובסוף הוסכם על "צ'יקי!".
צ'יקי = חפוז, או בקטנה. משקה אחד ודי.
ככה מצאתי את עצמי שותה יין (כי בירה זה מגעיל!) עם צרפתי, סינית, ישראלי, אנגלי והודי בפאב לונדוני.

המזוודה יוצאת לטיול:
בבוקר היום שבו עזבתי את לונדון, קמתי, התארגנתי וירדתי לעשות צ'ק אאוט. ביקשתי מהאיש בדלפק שיזמין לי מונית, הווא עדכן אותי שזה ייקח 20 דקות. כיוון שקבעתי עם חברים ולא רציתי לאחר, שאלתי אם יש אופציה חלופית. "כן, את יכולה לתפוס מונית מהרחוב". אני: "וזה יעבוד? יש כאלו?" הוא: "בטח!".
סבבה, יצאתי החוצה, הלכתי כמה בלוקים, עם המזוודה נגררת אחרי או לפניי, ונעמדתי בפינת הרחוב שהאיש ציין. לפתע זיהיתי מונית פנויה, אבל היא היתה בפינה הנגדית לי ולא הגיעה למיקום שלי. אחרי כמה דקות כאלו בפינה וחוסר הצלחה, עברתי לפינה אחרת. כעבור מספר דקות כושלות נוספות, עברתי לפינה אחרת.
סה"כ עמדתי בכפור כ-30 דקות, בזמן זה ראיתי כ-10 מוניות, אחת מהן היתה פנויה.
לקחתי את המזוודה וגררתי אותה בחזרה למלון.
המסקנות: יש בלונדון בעיה חמורה של מוניות, ולא לוקחים רק כלבים לטיול בבוקר.

אלג'ירים חושבים שיש לי מבטא חמוד:
אחרי שהמזוודה ואני חזרנו מטיול הבוקר שלנו, הזמינו לי מונית, מעין Car Service והנהג ואני פטפטנו בדרך.
עדכנתי אותו שאין מוניות בלונדון - חשוב שיידע! - ותוך כדי שיחה סיפרתי שאני מניו יורק וכו'. בשלב מסוים הוא שאל אותי מהיכן המבטא שלי, ועניתי מישראל. התחלנו לדסקס, הסתבר שהוא מאלג'יר וכשהתלוננתי שלאלעד אין בכלל מבטא ואני מקנאה בו, הוא אמר " No, your accent sis really sweet!" די נו, תמשיך!
אגב, אני שמתי לב פה למגמה. ברוב נסיעות העבודה האחרונות שלי (אם לא כולן) בניו יורק ועכשיו בלונדון הסיעו אותי: מרוקאים, מצרים ועכשיו אלג'ירי. כל פעם כשהנהג אומר את השם של אחת ממדינות ערב הללו, אני מתחילה לדאוג שאולי זה לא מצב טוב, להיות ככה במונית עם ערבי. לרוב אני מרגיעה את עצמי על ידי ההסבר שכשטוב לאנשים, הם קצת פחות שונאים את היהודים :)

סה"כ היה לי ביקור מאוד מוצלח, גם מבחינת פגישות עם לקוחות, מפגשים טובים עם עמיתי לעבודה וגם הצלחתי לבלות כל ערב עם חבר או שניים שלא ראיתי כבר די הרבה שנים. בכל חמשת הלילות, לא היה לילה אחד שבו ישנתי יותר מ-6 שעות ואימצתי את הגישה שיש לי בביקוריי בארץ "אני? אני אשן כבר בניו יורק..." - ככה זה כשיש לך שורשים קרובים לפולין.

Wednesday, December 01, 2010

עוברים דירה

את/ה: מה??? שוב אתם עוברים דירה? כל שנה?
אני: מה כל שנה, זה מעבר שני בשנתיים וחצי פה, הראשון היה כשעברנו לניו יורק, והשני לפני שנה וחצי. וחוצמזה, מה את/ה רוצה? :)

את/ה: יש לכם דירה מגניבה, למה אתם עוזבים אותה?
אני: התשובה הקצרה: אלעד העלה טיעון שהיה לי מאוד קשה למצוא לו סתירה. הטיעון הולך כך: "אנחנו כבר שנתיים וחצי באפר איסט, לא כדאי שנחווה חלקים אחרים של העיר?" מה אתם הייתם עונים?

את/ה: אז לאן? מתי?
אני: החלטנו לעבור לצ'לסי, זה בחלק המערבי של העיר, בערך תחום בין השדירות השישית והשמינית, רחובות 14-23. עוברים ב-11 לדצמבר (היום/מחר).

את/ה: זה יותר טוב? מה טוב שם? ושוב, מה רע בדירה שלכם?
אני: צ'לסי באופן כללי יותר טובה מכמה סיבות.
1) המיקום הרבה יותר מוצלח. יש הרבה יותר רכבות תחתיות מסביב (כיום יש לנו רכבת אחת רק), שם יהיו לנו 4 סוגים שונים ברדיוס של 4-5 בלוקים.
2) יש הרבה יותר מסעדות, מקומות בילוי, בארים, ברי יין (חשוב מאוד) ואפילו חנויות באיזור.
3) המיקום הזה הרבה יותר טוב לנו כדי להגיע לכל החברים שלנו. למשל כדי להגיע לעידו, היום, היינו נוסעים 45 דקות ברכבת, לכיוון (כמו לנסוע לחדרה נניח). עכשיו זה יהיה משהו כמו 20 דקות לכיוון.
4) המיקום הזה מקצר את זמן ההגעה לעבודה שלנו, ב-50%. בימים יפים, אנחנו יכולים ללכת ברגל.
הדירה שלנו מעולה. מעולה מידי. אני כל הזמן אומרת שאסור להתרגל לטוב כי זה מאוד מבאס לצאת מזה אחר כך.

את/ה: אז איך הדירה החדשה?
אני: היא ברחוב 19, ביום השביעית לשמינית, מיקום די מוצלח, מאוד קרוב לרכבת 1.
בהשוואה לדירה הנוכחית, היא נופלת ממנה בהכל:
* היא בקומה 4 (היום אנחנו 18)
* המטבח לא פתוח (אין בר לסלון) והוא בחצי גודל
* הקיר שמפריד את חדר השינה הוא קיר גבס זמני כזה, כמו קיר שכור אם אתם מכירים את המושג
* המטבח והאמבטיה לא משופצים ממש, ובכן ממש לא ברמה של הדירה הנוכחית.
* הדירה קטנה יותר מהדירה הנוכחית שלנו, כנראה בערך ב-10 מטרים רבועים.
* יש פחות ארונות, והכי חשוב, אין מקום לאופניים שלנו אותם אני אוהבת כה.
* אין חדר כושר או בריכה בבניין, וגם אין עליה לגג, לא נורא, אבל זה פי'צר נחמד. אבל יש דורמן. זה עוזר?
* אה, והיא עולה כ-200$ יותר מהדירה הנוכחית.

את/ה: מה? זה נשמע גרוע! למה?
אני: כן, זה די מבאס. אבל המיקום הזה הוא מעולה. ודירה כמו שלנו במיקום כזה, עולה כ-3700$ (1200$ יותר ממה שאנחנו משלמים היום).
אז שקלנו את הדברים, והחלטנו שיהיה בסדר. נארגן את הדירה בצורה הטובה ביותר שנוכל, ונקווה לכיף. מקסימום, תמיד אפשר לעבור.

זהו, זה כל השאלות שאני הצלחתי להריץ לי בראש... אתם מוזמנים לשאול עוד.
וכמובן לבקר אותנו בפוקוטל, במיקומנו החדש, קטן, אבל אמיץ!