Saturday, March 31, 2007

Days 15-18 - Vegas & Hoover dam


ימים 15 - 18 - וגאס ההמשך

שלום שלום!
לאס וגאס היתה בשבילנו חופשה בתוך חופשה. זה היה כמו לנסוע למלון לאילת, אבל באמצע החופשה הגדולה שלנו.
התפנקנו במלון.
אני מאוד רציתי להנות מהבריכה, גם כדי לשחות וגם להשתזף. לצערנו, אנחנו לוקחים איתנו את מזג האוויר לכל מקום שאנחנו הולכים. ממש כמו בשיר. כשהגענו ל-LA התחיל להיות סגרירי ואף גשום, גם כשעברנו לסן דייגו, וכמובן בוגאס. ביום הראשון היה חמים, ובימים שעקבו היו כ-15 מעלות, עם רוחות. האמת ? זה היה די מבאס. אנחנו בוגאס, נבאדה, מדינת המדבר, ובמקום להשתזף בבריכה ולהסתובב עם קצרים אנחנו מצטנפים.
הימרנו קצת בקזינו, בעיקר בלק ג'ק - המשחק היחיד שאנחנו בקיאים בחוקיו - הרווחנו משהו כמו 5 דולרים והפסדנו כ-20 :)

עשינו סיבוב בכמה מלונות, יש מלון שנקרא THEHotel - מלון מ-ד-ה-י-ם, הכל מעוצב למשעי, בסטייל מטורף. המלון עצמו מבחוץ עם חלונות זהובים. וכל המקומות בתוכו נקראים עם הקידומת THE, למשל THE Coffee Bar, The Cafe, THE lounge וכדומה. באמת מלון מדהים - אם אתם מגיעים לכאן, ויש לכם מספיק כסף - לכו על זה. פשוט יפה.


מלון יפה נוסף הוא The venetian - מעוצב בסגנון ונציאני, עד כדי כך שהם עשו נהר קטן בתוך המלון, ואפילו גונדולות, ואפשר לעשות שיט עם גונדולייר ששר לך :) אדיר.
אכלנו פעמיים בבופה "אכול כפי יכולתך" במלון, ופשוט התפוצצנו. זה עדיין מדהים כמה שמנים
הם.
From Days 15-18 - ...

במלון היה לנו שירות Valet, כל פעם שהגענו עם האוטו, פשוט השארנו אותו וקיבלנו פתק, וכשרצינו לצאת, סרקנו את הפתק במכונה וקיבלנו אוטו. אתם חייבים לנסות את זה.
העיר זוהרת, נוצצת, כיפית, מעניינת ולצערנו גם פקוקה... היה כיף.

יום 18 - סכר הובר בדרך לגרנד קניון


היום יצאנו מוגאס, נפרדנו בסעודה בבופה המטורף, לקחנו את הכאב בטן שלנו לאוטו ויצאנו לדרך.
נסענו כשעה לסכר הובר, מסתבר שבתקופה זו זוהי חופשת האביב של האמריקאים, וגם סוף שבוע, והיו פקקים בדרך. הרבה אנשים יוצאים לטייל.
הסכר מדהים בגודלו, וגם די יפה. עשינו סיור קצר ומעניין, הצטלמנו ויצאנו שוב לדרך, הפעם לגרנד קניון.
כ-3 שעות נסיעה במהירות ממוצעת של 90 מייל לשעה שהם כ-140 קמ"ש. הנסיעה מלווה בנופים מדבריים מדהימים, ממש כמו בסרטים, עם עיירות קטנות וחומות, ומקומות הזויים בצד הדרך, והרבה הרבה חום וירוק.
בסביבות 18:30 הגענו לעיירה קטנה בשם וויליאמס שממוקמת כשעה נסיעה מהגרנד קניון. העדפנו לישון ליד הקניון עצמו, אבל המחירים נעו סביב 140$ ללילה. לכן החלטנו ללון בוויליאמס, תמורת חצי מהסכום שצוין.
מסתבר שבמלון שבחרנו יש בריכה פנימית (indoor pool), אז לקחנו בגדי ים והלכנו לשכשך. ניסיתי לשחות קצת, אבל הבריכה היא באורך של 12 מטר בערך, וזה יותר מידי מסחרר :)

אה ! עוד שני דברים מגניבים. כפי שאמרנו עלות האינטרנט בוגאס היתה 13$ ליום. אז ניצלנו את האינטרנט החינם שקיבלנו כדי לחפש מקומות שמספקים אינטרנט חינם בסביבה. מסתבר שכמעט בכל ספריה יש wifi חינם. באחת הגיחות שלנו לקניות (הפעם מוצדק - היינו צריכים עוד מזוודה), עברנו ליד ספריה - נכנסו ואכן היה אינטרנט חינם. כשאלעד הלך לשלם על הדפים שהדפסנו הוא ראה ספר של מייקל קרייטון שהוא כמעט קנה בקנדה ב-30$ בערך, עם תוית של 2$ עליו. מסתבר שיש אנשים שתורמים ספרים לספריה במטרה לעודד קריאה. אלעד כמעט רץ החוצה לאחר שקנה את הספר, מהפחד שמישהו יגלה שהרגע מכרו לו ספר בשווי 30$ בפחות מ-10% שוויו. איזה כיף !

טוב, משום מה אנחנו לא מצליחים להעתיק את שאר התמונות , אז זה מה יש לעת עתה.

Tuesday, March 27, 2007

Days 12-14 - From palm springs to Vegas


הערת המחבר: הוספנו תמונות ליום 11 סן דייגו, ובפרסום הקודם שלנו, תמונה של הצידנית ושל נתיב ה-car pool.

יום 12 – פאלם ספרינגס:
קמנו בבוקר ונסענו ל-Palm Springs Aerial Tramway. זה בעצם רכבל שמעלה מהעמק של פאלם ספרינגס בגובה משוער של 1500 מ' להר גבוה שנקרא Mount San Jacinto בגובה משוער של 3 ק"מ
היינו ב-tramway מגניב, שמעלה אותך מגובה של 1500 מטר ל-3000 מטר בערך. קצת הזכיר לי את טיבט מבחינת תחושת הגובה. מה שמדהים הוא השינוי במזג האוויר, והנוף. למטה מדברי וחם ולמעלה עצי אורן, קריר, ובגבהים היה עוד קצת שלג.
From Day 12 - Palm...

עשינו הליכה קצרה של מייל וקצת, ופגשנו יהודי אמריקאי שזיהה אותנו לפי המילה "יאללה". כיוון שהוא חזר על המילה הזו, חשבנו שהוא חושב שאנחנו ערבים. אלעד אמר שאני נראית כמו ערביה :(. אחרי שיחה קצרה הסתבר שהוא יהודי, הוא אפילו עשה בר מצוה, והוא היה בארץ כמה פעמים. בילינו את ההליכה הקצרה שלנו איתו ועם חברתו בשיחה על ארצות הברית וישראל והיה די כיף. מסתבר שהם גרים ב-Wine country קצת צפונית לסן פרנסיסקו, והוזמנו לבקר אותם, ולהתקשר אם יש לנו בעיות/שאלות.
משם פנינו לשדה התעופה של פאלם ספרינגס כדי להחליף את האוטו. איכשהו הצלחנו לשרוף כנראה כמה פיוזים, והמצתים של הרכב הפסיקו לעבוד לנו. בילינו קצת יותר משעה שם, בנסיון לקבל אוטו כמו שיש לנו, אבל בסוף התפשרנו על שדרוג לטויוטה קורולה אדומה. האמת היא שנכון לאתמול הינו מבואסים מכך שיש לנו רק מצת אחד ברכב, ואתמול גילינו שיש לנו 2...

אחרי החלפת המכונית התחלנו בנסיעה ל-barstow עיירה קטנה על הדרך לוגאס ויש שם משהו כמו 100 חנויות אאוטלט. נסענו משהו כמו 3 שעות, וכשהגענו התחלנו לעשות סקר מחירים וחדרים כדי למצוא איפה לישון. בסוף הגענו אל המנוחה והנחלה.


יום 13 - קניות בבארסטו

היום עשינו קניות.
הרבה קניות.
עשינו קניות באאוטלט.
עשינו קניות בראלף לוריין. קניות בטומי הילפיגר. קניות ב-
guess. קניות ב-GAP.
התחלנו את הקניות ב-11:30 וסיימנו אותם ב-20:00.
קנינו מלא דברים מגניבים, וכנראה גם דברים שהם פחות מגניבים, אבל אתם יודעים, אאוטלט :)

ב-20:00 יצאנו לדרכנו לוגאס. מדובר על 240 ק"מ של נסיעה. קצת פחות מנסיעה לאילת, אם אני זוכרת נכון נסיעה לאילת היא 400 ק"מ (מתל אביב/פתח תקוה).

נהגנו במשך שעתיים וחצי, עם עצירה אחת של 8 דקות משוערות. מ-Barstow נוסעים פשוט ישר על הכביש. נסענו על 80-90 מייל לשעה שזה 120-140 קמ"ש – די מהר.

בסביבות 22:30הגענו לוגאס, העיר מטורפת. מלא מלא ניאון, מלונות מושקעים, מלא מלא אנשים.
המלון שלנו הוא הלוקסור, זה מלון בצורת פירמידה, בסגנון מצרי. מרחוק רואים פירמידה שחורה שבקצהה עמוד אור מטורף. על המלון בחוץ יש ציורים חרוטים בקיר בסגנון מצרי, ממש עיצוב יפה. בכניסה אליו יש שומרים כאלו כמו בסטארגייט, והכל בעיצוב מושקע. אפילו הכובע למקלחת ארוז בחפיסה בצורת פירמידה :)

בקיצור, אנחנו מתים מעייפות, ומרעב, אז אנחנו הולכים לאכול משהו. לילה טוב.

יום 14 - וגאס

קמנו די מאוחר, סביבות 12 והתקשרנו כדי שיחליפו לנו את החדר. למה ? כי קיבלנו 2 מיטות וחדר של מעשנים, זה למה. נקצר ונאמר שהתהליך נסגר בהחלפת חדר וקבלת אינטרנט חינם ליום אחד (שווי של 13$). בדרך הציעו לנו סוויטה של שחקני קזינו, די מדליקה, עם מיטה מגניבה יותר, ופלזמה ומקרר, אבל עדיין במעשנים, וזה הריח בהתאם.
אחרי שעברנו חדר, צילמנו את כל הקניות שעשינו, יצאנו לבריכה - לא היה מספיק חם, אז חזרנו די מהר. ואחרי התארגנות החלטנו ללכת לאכול. הלכנו לאיזה מסעדה שהומלצה על ידי הלונלי כזולה וטעימה. היא לא היתה זולה והיינו צריכים לחכות 30 דקות. אז עשינו סיבוב כדי לחפש מסעדה אחרת, ובסוף סיימנו במקדונלס על סף מוות מרעב (לפחות אני ...).
מאז אנחנו באינטרנט - זה חינם ! סתם יש לנו כל מיני סידורים.
From Day 14 - Vegas


שתי הערות :

הנהיגה בארה"ב היא ממש כיפית, יותר מהנה מהנהיגה בארץ. יש להם כל מיני חוקים מגניבים כמו :
1)
מותר לפנות ימינה ברמזור אדום
2)
אם אתם רוצים לפנות שמאלה, אתם מחכים שכל המכוניות מהנתיב הנגדי יסיימו לנסוע ישר, בינתיים עוברים לאמצע הצומת, וכשהצומת פנויה עוברים.
3)
Stop all way – יש עצור בכל הכיוונים בצומת, והמעבר הוא לפי הסדר. כלומר צריך לזכור אחרי מי הגעתם, ואנשים אחרים לא יעברו לפני שאתם תעברו – בארץ זה לא היה תופס
בכלל הנהיגה שלהם מאוד אדיבה, יש מלא מקום וההרגשה היא רגועה. זה כיף.

אלעד רוצה לציין שיש ערוץ בשם the TV guide על שם המגזין שמסביר על התוכניות בטלויזיה. והשאלה היא : האם במדריך TV guide כתובות התוכניות שמופיעות בערוץ TV guide

Sunday, March 25, 2007

Days 6-10 - Long but in hebrew :)

אהלן כולם, אלעד התלונן שאני כותבת באנגלית, אז עברנו לעברית.
היו לנו כמה ימים עמוסים וגם יומיים חסרי אינטרנט (הייתם מאמינים ?) אז אנחנו הולכים לכתוב הרבה, אנחנו מתנצלים מראש, ניתן לקרוא בחלקים בזמנכם החופשי (כאילו שלא ידעתם את זה..).

יום 6 – מכונית מגניבה והחופים של LA
השכרת רכב:
בלילה של אתמול אלעד חיכה שהשעה בארץ תהיה 9:00 ויפתחו את ממסי כדי להשכיר את הרכב מהארץ – כמובן שעד 9:30 לא ענו לו, אבל לא משנה – הסוף היה טוב כי הוא הצליח לתפוס אותם ולחסוך בערך 500 דולר על ההשכרה. בבוקר נסענו לשדה"ת כדי לאסוף את הרכב – כמובן שללא רכב היינו צריכים 3 אוטובוסים כדי להגיע אבל זה לא היה נורא.
אחרי שהגענו לשדה (הם עדיין משוגעים שם) וסיימנו עם הפרוצדורה של ההשכרה האיש אמר לנו ללכת ולקחת את הרכב שלנו, אחרי שהסתכלנו עליו בצורה מוזרה והוא הסתכל עלינו בחזרה, התחלנו להסתכל אחד על השני עד שאחד מאיתנו אזר את האומץ ושאל אותו : "הא?" אז הוא הסביר שהולכים לחניון, בוחרים רכב מהסוג שעליו שילמנו (קומפקטי) ואז יוצאים מהחניון והכל יהיה בסדר.
אז הלכנו... כשהגענו ראינו מכונית ממש מגניבה ולא פרקטית בשיט, אבל למי אכפת מפרקטיות, נכון? אז עשינו כאילו אנחנו מסתכלים על מכוניות אחרות ואז לקחנו אותה – המכונית היא שברולט קובאלט קופה מ-ג-נ-י-ב-ה ! כשיצאנו איתה מהחניון התחלנו להרגיש שדברים מסתדרים וגם היתה מוזיקה מגניבה ברדיו – 102.7 KIIS FM – שגם עזרה. בגדול הבנו שיהיה בסדר ושאם אתה ב-LA ואין לך רכב אתה פשוט לא קיים...

מכוניות ב-LA :
כל מי שביקר פעם ב-LA יודע שהעיר הזו לא מבינה את המושג "הולכי רגל", כל דבר החל מ-drive thru של מקדונלדס (ב-LA יש כזה לכל מסעדה), דרך קניונים, ועד לבית מרקחת עם drive thru מבוסס על ומיועד לאנשים בתוך מכונית. אין הרבה סיבות בעצם לצאת מהרכב ב-LA. ואם תהיתם פעם למה האמריקאים שמנים – אז זו אחת הסיבות העיקריות. כל כביש מתחיל ב-4 נתיבים ומסתיים ב-8 נתיבים לכל כיוון ו-5 מפלסים. הם מודעים לכך שהעיר מבוססת מכוניות ולא אנשים, ולכן אפשר להגיע עם הרכב לכל מקום שתרצו ממש עד הכניסה, יש להם חניוני ענק, אין מקום ללא חניון – אחרת איך יגיעו אליו ? (בעיר הזו למשל לא גררו לנו את האוטו :) ) עניין נוסף שקשור לזה, זה הכבישים, כמות הכבישים כלומר. העיר מבוססת על מערכת מטורפת של כבישים מהירים. אם אתה רוצה להגיע לאנשו, אתה עולה על כביש מהיר, ויורד בירידה הכי קרובה למקום אליו אתה מכוון. דמיינו את איילון, רק הרבה יותר גדול, הרבה יותר מהיר, עם יותר יציאות, שכל ירידה היא במרחק 5 דקות לכל מקום, והכביש פרוש על כל ישראל.

החוף של ונציה (Venice beach) וסנטה מוניקה :
נתחיל בונציה : לצערנו הגענו לשם כשהיה קר, בכלל בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו נהיה קר (זה לא מפריע למקומיים הדפוקים ללכת עם קצר כי הם חושבים שקיץ), האמריקאים יודעים לעשות חוף כמו שצריך. הם מקצים מקום לכל אחד, לדוגמא : עבור ההספנים ישנו קיר עליו הם יכולים לעשות גרפיטי. עבור הכושים – מגרשי כדורסל. עבור הלבנים – השכרת אופניים וטיילת של סקייטבורד. עבור התיירים – חנויות מזכרות מטופשות. בקיץ אמורים להיות שם גם הרבה שרירנים שמתאמנים במכוני כושר הפתוחים בחוץ. בנקודה זו נזכיר שהמושל של המדינה קליפורניה הוא לא אחר מארנולד שוורצנגר, מה שמסביר חלק מחוסר השפיות. על הטיילת יש בתים מדהימים ומיוחדים, מעין תערוכה בגלריה של ארכיטקטורה. כל בית שונה ומוזר בדרכו שלו – יש תמונות.
משם נסענו לסנטה מוניקה. מאחר והיה מאוחר, לא ממש הלכנו לחוף אלא הלכנו לסוג של מדרחוב. אל תדאגו, היו 6 בנינים מסודרים לחניה. היה נדמה לנו שזה יהיה בחינם, אבל באופן לא מקורי, טעינו (זה קורה לנו הרבה). לא נורא – 3 דולר. הטיילת היתה יפיפיה, עם עצים מקושטים ותאורה, וחנויות מותגים הרבה יותר מידי יקרות. בין השאר היו כמה חברה פחות או יותר מוכשרים ששרו ברחוב ומכרו דיסקים, וגם אב ובן שנתנו איזה מופע אקרובטיקה משונה. את הערב סיימנו במקום שהגדיר את עצמו כגורמה מהיר (
Wolfgang Puck Gourmet Express) והיה לא רע.

יום 7 – אולפני יוניברסל
אז הבוקר נסענו (בסטייל) לעבר אולפני יוניברסל – בית היוצר של scrubs, heroes ואחרים.
מדובר על פארק שעשועים שמבוסס על הטלויזיה ועל כוכבים, כמובן מכונה משומנת שמרוויחה הרבה מאוד כסף. החניה לבדה עלתה לנו 10$. השתעשענו בכל העושר וחנויות המזכרות, מצאנו חנות פופקורן מטורפת (כמובן שקניתי...) ועשינו כמה דברים, למשל סיור באולפנים ומופע שנקרא shrek 4d – די מגניב. במקום היה גם דוכן נחמד שחילק כרטיסים לתוכניות טלויזיה – כלומר להיות קהל. הלכנו לשם וקיבלנו 2 כרטיסים לפיילוט של תוכנית חדשה, למחר ב-16:00 – מה שהצריך אותנו לעשות שינויים בלוז – היה חשש שדיסני יתקצר אבל הוא התבדה, תמשיכו לקרוא. משם היינו צריכים לנסוע לאנהיים (שעה נסיעה) למצוא לנו מלון, אבל בדרך ניסינו לעשות סיבוב בבתי העשירים, וגם לצלם את השלט. לצערנו היה שער נעול בכניסה לשכונת הבתים המגניבים, אבל לפחות תפסנו תמונה עם השלט של הוליווד. המשכנו משם לאנהיים (הממלכה של דיסני) ומצאנו מלון ב-50 דולר כמובן עם קופון !


יום 8 – הרפתקאות קליפורניה
קמנו בבוקר ונסענו כ-5 דקות לכיוון דיסנילנד ריזורט. בדיסנילנד יש שני פארקים אחד מול השני : דיסנילנד עצמו ו-california adventures. בכניסה לפארק ראינו שיש מבצע – קנה כרטיס לפארק אחד וקבל כרטיס לשני (ב-30 יום הקרובים). כמובן שבשביל לקבל את המבצע היית צריך להיות בעל ת.ז. של תושב דרום קליפורניה, או כמו שזה נקרא בשפה המקומית SoCal. את המשימה של לבקש מתושב ד. קליפורניה לקנות לנו כרטיסים הטלנו על אלעד (כיוון שהיה תורו (תמיד תורי – א.כ)) שחיכה וארב לאנשים ואזר את האומץ עד שפנה לשתי נערות שמנות שנראו לו כתושבות קליפורניה. למזלנו הן באמת היו SoCal-יות והן אפילו הסכימו לקנות לנו ואנחנו חושדים שהן ניסו לגנוב לנו את העודף – אבל כרגע אין לנו הוכחות לכך... אז אכן נכנסו והחלטנו לשנות קצת את הלו"ז כדי להכניס גם את דיסני עצמו (כי היינו צריכים ב-16:00 להיות בהקלטה של התוכנית). הפארק היה מגניב, ואפילו הייתי אמיצה ועליתי על שתי רכבות הרים (אחת עם לולאה) ומעלית מפחידה ומטורפת שנופלת מהר. בסופו של דבר הפארק היה יותר כיף ממפחיד :). הסדר שלהם באופן כללי ממש מרשים, בהרבה מאוד דברים, וגם בפארק היה סדר מופתי. נניח כשעלינו למעלית המפחידה במגדל, חילקו אותנו ל-6 טורים של כ-3 אנשים בטור, ועל הקיר היה הסבר איפה בתוך המעלית בדיוק צריך לשבת כל טור – מדהים ! משם נסענו חזרה לאולפני יוניברסל, אבל בדרך...


ההסתבכות של אלעד וסיון עם החוק :
מאחר ורצינו לעלות על עוד מתקן אחד, יצאנו מהפארק בערך ב-15:00 כשלפנינו כשעה נסיעה ומאחר ונאמר לנו להגיע בשעה 16:00, היינו לחוצים מבחינת זמן. כמובן שניסינו לפצות על הזמן הזה באמצעות נסיעה מהירה במיוחד על הכביש המהיר. כמובן שעצר אותנו שוטר, אבל אנחנו קצת מקדימים את העלילה. בעודנו נוסעים על הכביש המהיר ראינו שיש שוטר במכונית שרשום עליה highway patrol, החלטנו לעקוף אותו אבל לא ידענו אם מותר או אסור לאכול בננה בנהיגה, אז החבאתי את הבננה מהפחד שאסור. אז אני רואה את הניידת מאחורי, עם אורות כאלו, אבל עדיין לא הבנתי אם אני אמורה לעצור או לא, בשלב מסוים הוא גם הפעיל את הסירנה... בנקודה הזאת הנחתי שכדאי שאעצור בצד, אז עצרתי. הוא ניגש אלינו, ומבקש רשיונות. נתתי לו את הרשיון שלי והסברנו לו שאנחנו תיירים ושהמכונית שכורה. הוא שאל אם שתיתי או על מה אני (המופרע הזה חושב שאני על סמים ???), ענינו שלא והוא אמר שהוא ראה שהחבאנו משהו (זוכרים את הבננה?) הייתי קצת המומה, ואלעד הסביר לו שאכלנו בננה... בקיצור, היינו תמימים והעניין נסגר ב-go with the traffic – כלומר סעו במהירות שכולם נוסעים ולא קיבלנו דוח. המשכנו לאולפני יוניברסל, להקלטה של התוכנית, וכשהגענו הראינו לשומר בכניסה את הפתק שקיבלנו, הוא נתן לנו להכנס ואמר לנו לאן ללכת. כיוון שהלכנו לאיבוד, שאלנו כמה אנשים, עד ששאלנו איזה מאבטחת שמאוד נלחצה מהעובדה שיש "אנשי קהל" מסתובבים ככה בין האולפנים. מסתבר שנכנסנו ממש לאולפנים ולא לחניה של האורחים... יכולנו ללכת לאיזה אולפן שרצינו, יכולנו להרוג שחקנים – אח איזה בזבוז :). אקיצר שלחו אותנו לחניון הרגיל, ושם עברנו תהליך עיבוד קהל, דרך שומרים שוידאו שאין לנו כלום, מצלמות פלאפונים וכו, ואז אנשים שליוו אותנו לאולפן כאילו היינו בטיול בית ספר.

חייה הפנימיים העשירים של פנלופי קלאוד – פיילוט
נכנסנו לאולפן והושיבו אותנו. ממולנו ראינו סט של כמה תפאורות ואיש אחד ש"חימם" את הקהל. הוא מעין סטנדאפיסט שמדבר עם הקהל עד תחילת ההקלטה ובין סצנה לסצנה. שם התפקיד הוא פלאפר (fluffer), ופעם הוא היה הפלאפר של וויל וגרייס. ממש סלב. האמת היא שהוא היה די מעניין ואפילו מצחיק, בין השאר הוא שאל אם יש אנשים מחו"ל ואנחנו הצבענו, ואז היתה לנו שיחה קצרה – היה מגניב. כוכבת התוכנית היא מאריסה טומיי. מסתבר שזה לא היה לגמרי פיילוט, אלא הפיילוט שלפני הפיילוט, זה נקרא run thru, יענו מריצים את החומר שיש להם מעין חזרה גנרלית לפיילוט עצמו. בקצרה התוכנית מספרת על סופרת נוירוטית שכתבה רומן מאוד מצליח לפני 9 שנים ומאז לא כתבה כלום. לוחצים עליה עם דדליין לספר הבא שלה, וחבר שלה לשעבר הוא העורך שלה ויש שם איזה סיבוך ביחסים. היה די מצחיק, אנחנו מתים לראות את התוכנית יוצאת לפועל... התפקיד שלנו בגדול היה לצחוק, ולעודד את צוות השחקנים. בסוף התוכנית כשיצאנו והלכנו לחניון, פגשנו ישראלית שהיתה איתנו בהקלטה (היא זיהתה אותנו מהשיחונת שהיתה לנו עם הפלאפר). מה הסיכוי לפגוש ישראלי בהקלטה כזו ? ועוד אחד שחנה לידנו ?
בדרך חזרה לאנהיים עצרנו באאוטלט, ונכנסנו לאכול באיזה דיינר, האמת מדליק במראהו עם מלצריות שלבשו חצאיות קצרצרות כמו בסרטים. כמובן שהאוכל היה מטוגן ומשמין בטירוף – אז ניסינו לשמור על פרופורציה. כשהגענו לאאוטלט הספקנו להיות רק בחנות של טומי הילפיגר ואז סגרו את החנויות (הדפוקים הללו סוגרים ב-20...) אז קנינו רק קצת. השירותים שם, היו מטורפים, עצומים בגודלם, בשל הבנות היה מעין סלון מנוחה גדול, והיה מקום בכל תא לשים את השקיות עם הדברים שקנינו.


יום 9 – דיסנילנד פארק :
אז כמו שסיפרנו קיבלנו כרטיס כניסה חינם לפארק השני, כלומר דיסני. אז הלכנו אליו בבוקר, הכל היה ממש יפה, מעוצב למשעי, אף על פי כן אנחנו חייבים להודות שקצת התבאסנו וקיבלנו תחושה חזקה שהפארק קצת קטן עלינו, ומיועד כנראה לגילאים קטנים יותר. היתה שם חנות שוקולד מטורפת, עם ריח משגע – לא יכולתי לעמוד בפיתוי...

משם יצאנו לכיוון סן דייגו, היעד הבא שלנו. היתה לנו נסיעה של כשעתיים על הכבישים המהירים, היה נוף יפה של ים מימיננו, ועצירה למצפה. כשעצרנו ראינו סנאים קטנים וחמודים שמקבלים אוכל מאנשים. קצת פחדנו אבל האכלנו אותם והם היו כאלה חמוווווודים. קטנטנים ומתוקים.

הגענו לסן דייגו, מצאנו לנו מלון זול ונחמד, והחלטנו לצאת ככה למסעדה שווה. מסתבר שרוב המסעדות סוגרות בסביבות 22. די מבאס. הלכנו לאיזור המגניב שלהם, מעין אלנבי אבל יפה הרבה יותר, נקרא GasLamp district. אחרי איזה 15 דקות של תהיות איפה אפשר לחנות בלי שיגררו לנו את האוטו (אנחנו בטראומה) מצאנו חניה. הלכנו ברחוב ומצאנו איזה מסעדה שנראתה נחמדה, מסתבר שהיינו היחידים במסעדה, ורוב הזמן היה לנו ממש לא נעים, כי התבאסנו בשביל הבעלים של המסעדה – נראה כאילו לא הולך לו...

יום 10 – גן החיות של סן דייגו:
הלכנו לגן החיות הידוע, הגן גדול באופן לא הגיוני. באופן לא מפתיע יש בגן כמה דרכי תחבורה, אוטובוס שנותן סיורים מודרכים, התחלנו איתו, ובנוסף יש אוטובוס שמעביר אנשים ממקום למקום בגן, אקספרס אלק – הוא ממש לא מהיר... יש גם רכבל – גם אותו בדקנו, היה מגניב אבל קר, ויש גם שני מסועים כאלו (כמו מדרגות נעות רק בלי מדרגות) – אותם לא בדקנו. היו שם הרבה מאוד חיות, הרבה חיות גם שמעולם לא שמענו עליהם, מבחינתי הם יכלו להמציא חיות – לא הייתי יודעת שזו המצאה :) המקום מאוד מושקע וזה כיף לראות את זה. כמו
כל פארק אחר שהיינו בו גם הוא ממוסחר בטירוף, כולל כוסות עם ציורים של חיות, חנויות

מזכרות למכביר, מלא מסעדות מסוגים שונים ומשונים, מכונה שמייצרת מדבקות עם חיות ותמונה שלך, מכונות שמייצרות מטבעות עם תמונה של חיות וכן הלאה.
בערב עשינו סידורים, חיפשנו קופונים של מלונות לסופ"ש הקרוב, ועשינו כביסה במכונות אוטומטיות לראשונה בחיינו. קצת פחדנו אבל נראה כאילו הכל יצא בסדר, חוץ מאיזה סוודר של אלעד שמריח מגבינה :D.

יום 11 – סן דייגו :
החלטנו ללכת לראות את חצי האי קורונדו. הדרך אליו עוברת בכביש יפיפה בצורת בומרנג שעובר מעל הים. נוף מרשים. כל האיזור ממש יפה, הבתים ליד חוף הים מושקעים ומיוחדים, והחוף לבן ובעל מראה בתולי. נסענו קצת לאיזור של בסיסים צבאיים וראינו שכונה של אנשי צבא, ממש כמו בסרטים. בדקנו לראשונה מסעדה מקסיקנית ויצאנו לדרך לכיוון פאלם ספרינגס – היעד הבא. קצת אחרי תחילת הנסיעה החלטנו להכנס לרדיו שק (RadioShack) כי היתה לנו איזה בעיה עם משהו שקנינו שם, מה שהוביל אותנו להכנס לחנות שנקראת Fry's electronics. חנות מטטטווורררפפת. פשוט חנות עצומה בגודלה, בערך כמו סניף של אופיס דיפו מחובר ל-ACE או אולי אפילו גדול יותר, וכל החנות מלאה במוצרי חשמל. הכל מהכל. ממש מדהים. זו גם הפעם הראשונה שחווינו חנות מבולגנת, או לפחות שנותנת תחושה של בלאגן, והשירות שם היה בינוני – גם פעם ראשונה (האמריקאים עד כה הצטיירו כנותני שירות מעולים). לצערנו אין לנו תמונות, אבל מומלץ לכל אחד.
זהו, עכשיו אנחנו עדיין בדרך לפאלם ספרינגס, אלעד נוהג ואני יושבת עם הלפטופ באוטו וכותבת. יש לנו אפילו מטען ללפטופ לרכב :) (למעשה יש לנו ממיר מהמצית של הרכב לחשמל רגיל – מגניב).
* נכתב לפני כיום... עכשיו אנחנו בכלל בברסטו במלון - עדכון בקרוב

אנקדוטות :

Car pool lane (fastrak lane)
אחד הדברים היותר מלהיבים בכבישי ארה"ב. המדובר הוא על נתיב המיועד למכוניות המכילות 2 אנשים או יותר. הרעיון : אנשים שמתאחדים למכונית אחת זכאים לשדרוג הנתיב שלהם, ולכן נותנים להם נתיב נפרד משלהם. לרוב – הנתיב הזה מהיר יותר. מדהים כמה אנשים נוסעים לבד ברכב. אם החלטתם להתחכם ולנסוע בנתיב למרות שאין לכם 2 אנשים באוטו – הקנס מתחיל ב-341$. אאוצ'.


אוכל בארה"ב
בגדול כל מה שתרצו, כל עוד זה מטוגן, טבול בגבינה, עם תוספת בצד של איזשהו תפוח אדמה (מטוגן וטבול בגבינה). אנחנו נדהמים מכמות השומן והשמן שיש במזון פה. ואז אנחנו נדהמים מכמות האנשים השמנים כאן, ועד כמה הם שמנים – זה נורא.


שירותים
זה כאילו ההיפך הגמור של חווית השירותים מסין. השירותים פה תמיד נקיים, עם נייר, אסלונית וסבון. בכל מקום אליו הלכתי, כולל תחנות דלק ושירותים ציבוריים אחרים, תמיד היו כל הרכיבים הללו. כה מפנק.

סינים/יפנים
התיירים הכי טובים בעולם. תמיד תראה אותם כשמשתלשלים מהם מצלמות, קישוטים וכל מיני דברים שהם קנו בחנות של דיסני, ב-50$ האחד.

צידנית
קנינו כזו. קרח יש חינם בכל מקום. אז עכשיו יש לנו חלב קר ושתיה קרה כל היום איתנו באוטו. COOL.

Thursday, March 22, 2007

Hi all,
We have a lot to tell, we had 2 days without internet so we couldn't update our blog.
Unfortunately we can't update it now, we're in San Diego and heading for the zoo before it's too late.
So hopefully we'll update it this evening.
Dash to all,
Elad & Sivan

Saturday, March 17, 2007

Canada & the trip to LA - some problems, long post, but has a happy ending, so read on and post some comments so we'll know someone's reading!

Hi all,
We had a long and a bit rough 3 days. We managed to get our car towed away, our flight got delayed 2 hours and we ordered a shitty hotel in LA. Oh yeah, and the car rental turned out to cost twice as much as we expected.
Well those are the bad news. The good news are we are currently in LA, in a nice hotel, on sunset blvd, and today is st. Patrick's day.

OK, so here's what we did in the last 3 days :

15/03 - Canada, Thursday
Day 3 - CN tower and Niagara Falls

We went to the CN tower - the biggest tower in the world, and apparently was built to be used as a TV transmitter. Everyone told us we had to go there, but we actually were a bit disappointed, because it was a little boring.
Afterwards we went to rent a car - the girl in the rent-a-car agency was really nice and sweet, it was fun, and we got a ford focus station :) (see pix)
We hit the roads for the first time in our trip and headed to the Niagara falls. That seemed like an easy task, but it wasn't. We had trouble selecting the correct destination in the GPS, but after about 2 hours, and a few trys we found them !
The falls were really overwhelming and great to look at. We forgot to mention there it was -2 degrees that day in Canada - so we were a bit cold. Even though we enjoyed it, and of course a hot chocolate milk (from "Tim Horton's" - thanks Ran). Near the falls there was ice, u can see in our photos, the outside of the Tim Horton's was ice, and also near the falls some of the water was still frozen. We found it special and pretty. Since it was off-season and since we got there a bit late (around 18:00) there was not much to do there beside for watching the great falls. We were told that the lights of the falls will be on at 19:30 - so we waited to see it - it was suppose to be really beautiful. We waited until 20:00 when we gave up on it... no light no nothing. We started our journey back to our hotel tired but satisfied (we bought a brand new american tourister green suitcase on the way back!). When we got to our hotel we needed to park the car, we read a sign saying we can park on the street until 9:30 in the morning, so we parked it and went to sleep.

16/03 - Friday, Canada & the trip to LA

Day 4 - Canada, En-route to LA


We got up in the morning, Elad looked through the window and said: "Puki, well, remember where we parked the car yesterday ?" and I said: "yes" and he said: "well, it's not there anymore"... after a few phone calls we found out our car had been towed away :( that was a bummer... So we figured out we at least don't have to worry about parking space, and started packing our things. When we finished we took a taxi to pick up our car and pay the fee, and then we went to eat our first real good meal. It was awesome, and of course fried :)
Then we returned the car and took the bus to the airport, and so began our trip to LA.
We did a web-check-in before we came to the airport, and selected our seats, but we had no place to print our e-tickets. When we entered the airport we found there are self check in machine - the coolest thing ever - it's a small computer used to check in, and it prints u'r ticket. We were happy ! Then we found out our flight got delayed for 1 hour. We went through some strange USA security checks and searched for the duty free - that was lame, so we just drank tea and ate and waited for the flight.
When we finally got on the plane it was already 1.5 hours delay, and even than the plane didn't took off. Because of the bad weather conditions (-5 degrees and snow blizzarad starting) the plane had to get de-iced. All in all we departed 2 hours later than we were suppose to.
We both couldn't get any sleep on the flight...
We landed around 22:30 LA time (that's 01:30 Canada time (7:00 israel)) so we were tired.
LAX is crazy !!! There was a big mess and too many people, it was not what we expected from the US. No lines, no nothing, just a big chaos. We went to get our car, and we found out that instead of 940$ it will cost 1600$. We decided to sleep it over. Elad did a combina and we got ourselves a free ride to our hotel. Since it took us 20 minutes, and we felt guilty, we tipped the nice lady 20 bucks. When we got to the hotel we found out we need to go to another part of it, 7 minutes of walking with our bags, at night, in scary dark LA. When we reached there and got our room (we had to go through some girl's room) we were more than disappointed, it was a real shitty hotel, and it stank with pee smell. We decided to sleep and evacuate in the morning. We didn't even unpack. I sniffed the bed, and decided it's OK :)

17/03 - Saturday, LA
Day 5 - LA

We got up, got dressed and went to try and checkout. Since we didn't find anyone to talk to, we went to eat nearby. I felt sick and my thought was sore... When On our way we saw many signs in Hebrew and as it turned out even the restaurant we ate in was a Jewish deli. I ordered 2 eggs and Elad ordered a pancake. We got 3 eggs and 5 pancakes - are they fat or what ??? It was a great breakfast. We went back to the "hotel" and tried to checkout again - but there was no one there to talk to. So we started walking to check another hotel we saw on the net. We were walking and walking (uphill), and we stopped in some places on the way. We found a health food supermarket and bought an all natural cola (tastes like cola) and a red banana which Elad later described as the taste of dry, we had to throw it away after one bite. After a lot of walking we got to the hotel, and booked a room. Then we looked for a place to rent a car for 1 day, so we walked more, and we got into a strange car rental place, there was a cool Afro American guy there, we pointed on a car and he told us strange things like : "oh, this one, this one has no radio", "this was recently returned - donno y...", "this one has vibrations" - we decided to look for Budget agency. We went to Hollywood blvd, the street was closed for traffic and there were many people there - some of them protesting the war in Iraq (see pix). It was nice and cultural. The Budget branch was closed :(
Since we got tired of all that walking - we were walking for 2-3 hours I think maybe even more - we wanted to catch a bus. It seems that buses only go in straight lines in LA and we needed to get left and down - 2 straight lines. So we had a lot of trouble finding a bus, and even when we found it we waited a lot of time. At last we got to the "hotel" checked-out and took a taxi to our new hotel. This is where we are now (see pix).
So all is good at the end.
We still donno what to do with the car (or a cell phone, or a bank account), but at least we saved 2 days money since we are without a car. Oh, I forgot to say, we tried to open a bank account, and it turns out to be real easy - except that we can only get the debit card by mail and it takes 10 working days - so we need an address close to where we'll be in 10 days - wherever that will be.

We have some other anecdotes to tell u about, but we're hungry, so we'll write them later (maybe, if you're nice :) ).
Bye bye for now.
pix embedded in post, enjoy...

Wednesday, March 14, 2007

Day 2 - Eaton Centre, and downtown Toronto

Today we (me) did some shopping !
We woke up, ate some Tim Hutson donuts and then walked to the Eaton centre.
Of course on the way we saw a lot of cool places like starbucks etc.
The weather is not as worse as I thought it would be.

Some anecdotes :
  1. In the food courts they had "water free sanitizing soap" its a soap that vaporising in the air, instant clean :)
  2. When u enter a store they say "How are u ?" we couldn't decide it they really care, or what should we answer in response.
  3. They have a popcorn shop !!! That is a shop with about 10-15 different flavors of popcorn. We really should have one of this in Israel. They have "Caramel cream", "Cheese dill", "Jalapeno", "Double butter", "Chocolate" etc. Of course we bought a mix-bag :)
  4. We saw a lot of Chinese people - really a lot, some of the time I thought I'm still in china. In the food court, the Chinese are the food sellers... The good thing about this, is that I found someone I can say to "Ni hao ma" and "xie xie" and I even got a free fortune cookie !
  5. Unfortunately they didn't think about putting chairs or sofas in the cloths stores. We noticed that fact after a few hours of wondering around, we really wanted to give our feet some rest, but couldn't :(
  6. We met 2 people from Iran to whom we spoke. We told them Elad is from Iran so one of them said there are not a lot of Jews in Iran - I wonder y :)

Tomorrow we'll go to the CN tower & Niagara falls.
Good night.

Pictures :
Day 2 - Toronto Eaton Centre

Tuesday, March 13, 2007

Hi all,
After a 12.5 hours of flight we've reached our first destination - Toronto,Canada.
The flight was fine, the coolest thing is that each passenger had a small private LCD screen, that is a private TV set with touch screen. We could choose what to watch or listen to from a variety of TV series and movies - that is really a brilliant idea :)
We've reached Canada at 00:30 Israel time, it was 18:30 local time.
So far the Canadian people have been really nice, everyone offered help, even when we just looked lost in the airport, and didn't even ask - some woman asked if she could help :), also, we took a downtown express shuttle from the airport that should've taken us to a place from which we should've taken a taxi, but instead he took us to our hotel door! (Elad tipped him 2 USD :) )
Our hotel room is on the 19th floor so we have great view and we have free wireless Internet connection in the hotel :)
So, that's it for tonight, we're wiped...
pictures soon...

Picutres: Day 1 - Flight and Toronto



Elad & Sivan, Toronto, Canada

Saturday, March 10, 2007

2 more Days

Our general plan is :
Toronto
LA
San Diego
Las Vegas
Grand canyon, zion, bryce
Salt lake city
yellow stone
Seatle
Portland
Yusemity
San Francisco
New Orleans
Orlando
Miami
Key west
Chicago
Washingthon DC
Boston
NYC