השבוע היה שבוע רגיל, עד אתמול.
בשבועיים הבאים, מייק - היועץ המדובר, יוצא לחופשה, ואני מחליפה אותו. אז קודם כל זו הולכת להיות הפעם הראשונה שאני נמצאת לבד אצל לקוח - די מגניב, וקצת מפחיד.
מעבר לכך, כדי שאוכל להכנס ולצאת באופן חופשי, ביקשנו שיתנו לי תג כניסה. בשביל לקבל תג צריך לעבור טופס טיולים קצר, שמכיל בעיקר מילוי טפסים, בדיקת סמים ולקיחת טביעות אצבעות.
אז אתמול (יום חמישי) בבוקר, הגעתי לקרדיט סוויס - מוכנה עם הטפסים שלי, קניתי קפה קר - כדי להיות בטוחה שיהיה לי פיפי, וירדתי למרכז הרפואי שלהם (כן, מפתיע אבל יש להם כזה).
לפני השלום, האישה שמקבלת את ה"לקוחות" הצביעה על כוס פיפי לדוגמא, והסבירה לי שאני צריכה לעשות לפחות כמות כזו וכזו של פיפי וכל עוד אני לא מספקת את הכמות המדוברת, אני לא יכולה לעזוב את המקום. אוקיי... קצת מלחיץ...
אח"כ היא נתנה לי מלא טפסים למלא והושיבה אותי.
מילאתי את הטפסים, בגדול אני נותנת להם הרשאה לעשות לי בדיקת רקע ופותרת אותם מכל אחריות על כל דבר בעולם.
כשסיימתי למלא את הטפסים, היא בקשה שאמתין.
אחרי המתנה לא ארוכה, היא אמרה לי להכנס פנימה, ימינה ועד הסוף. שם המתינה לי אשה מספר 2, נהיה בוטים ונקרא לה - האפרו אמריאית. אז האפרו אמריקאית אמרה לי להוציא הכל מהכיסים. אמרתי לה שאין לי כיסים.
היא אמרה אוקיי, אז תוציאי רק מהכיסים. הראיתי לה שוב שאין לי כיסים, והפעם היא התרצתה.
השארתי את התיק בחוף והיא נתנה לי כוס פלסטיק, וביקשה שאעשה לתוכה פיפי, לפחות כמות כזו וכזו, לא להוריד את המים באסלה, לא לשטוף ידיים, לפתוח את הדלת ולקרוא לה.
אוקיי... קצת לחוצים...
האסלה היתה עם מים כחולים.. מוזר.
אז אני יושבת לי שם, מתה לעשות פיפי, אבל אני לחוצה - לא יוצא הפיפי.
מחכה מחכה, מנסה לאמר לעצמי מילות הרגעה... יוצא זרזיף.
עוד מילות הרגעה ומתחיל לצאת. היה לי מלא, אבל הקצב היה מאוד איטי.. מלחיץץץץץץ. בשלב מסוים התחלתי להיות מודאגת, בואו נגיד שעברתי מזמן את הכמות הזו והזו ועדיין יש לי פיפי...
כשסיימתי לא הורדתי את המים, לא שטפתי ידיים, פתחתי את הדלת וקראתי לה. שאלתי אם אפשר לשטוף ידיים וקיבלתי רשות. היא לקחה חלק מהפיפי שלי וביקשה ממני לשפוך את השאר (עד שעשיתי אותו???) כך נפרדנו לשלום.
לאחר הצלחתי במתן שתן הורשיתי לעזוב את המתקן והופניתי לחדר הבטחון.
שתי הקפות מסביב לבניין ומצאתי את חדר הבטחון.
שם צילמו אותי, והפנו אותי ללקיחת טביעות האצבעות. איש נחמד - אפרו אמריקאי - ביקש ממני להניח את יד ימין כאן, ואגודל, ויד שמאל, ואגודל. סבבה, חשבתי שסיימנו, אבל לא! הוא לקח אצבע אצבע שלי וסובב אותה על המכשיר, כדי לוודא שיש להם את טביעת האצבע המדויקת שלי - אני חושבת שהם יכולים לבנות לי ידיים חלופיות. קצת מוזר, אבל נו מילא.
זהו, 5 דקות נוספות ויש לי כרטיס כניסה, עם תמונה של איך הייתי נראית עם הייתי שוקלת 10 קילו יותר - מעולה!
לחברה זו יש אתר שבעצם משמש ליצירת קשרי עבודה בין אנשים, כל אחד מכניס את תקציר קורות החיים המקצועיים שלו, וככה אפשר להציע לו עבודה, והוא יכול לחפש עבודה דרך חברים וחברים של חברים. די נחמד, הולך להם די טוב, בערך כל החברים שלי משתמשים באתר.
אז בעצם החברה השתמשה באתר של עצמה כדי להציע לי עבודה :)
אקיצר, כותבת לי הילרי שהם ראו את הפרופיל שלי באתר, ואני נראית להם מתאימה, והם רוצים לעניין אותי בלבוא לעבוד אצלהם, ולהקים צוות פיתוח. היא ביקשה שאשלח לה את קורות החיים שלי, והוסיפה קצת הסברים על החברה ועל ההטבות לעובדים. חלק מהדברים רגילים, אבל חלק היו מצחיקים. היא כתבה למשל שיש להם מזנון אוכל חינם לעובדים, ושכל עובד מקבל מקינטוש ומסך 23 אינץ'. כאילו שזו תהיה הסיבה שלי ללכת לעבוד שם :)
הרגשתי מאוד מוחמאת.
עדכונים
בדיקת סמים
בשבועות האחרונים אני הולכת יום יומיים בשבוע לאחד הלקוחות שלנו, קרדיט סוויס - זהו בנק השקעות מאוד גדול - ואני עוזרת שם ליועץ שלנו לעשות את העבודה, ולומדת.בשבועיים הבאים, מייק - היועץ המדובר, יוצא לחופשה, ואני מחליפה אותו. אז קודם כל זו הולכת להיות הפעם הראשונה שאני נמצאת לבד אצל לקוח - די מגניב, וקצת מפחיד.
מעבר לכך, כדי שאוכל להכנס ולצאת באופן חופשי, ביקשנו שיתנו לי תג כניסה. בשביל לקבל תג צריך לעבור טופס טיולים קצר, שמכיל בעיקר מילוי טפסים, בדיקת סמים ולקיחת טביעות אצבעות.
אז אתמול (יום חמישי) בבוקר, הגעתי לקרדיט סוויס - מוכנה עם הטפסים שלי, קניתי קפה קר - כדי להיות בטוחה שיהיה לי פיפי, וירדתי למרכז הרפואי שלהם (כן, מפתיע אבל יש להם כזה).
לפני השלום, האישה שמקבלת את ה"לקוחות" הצביעה על כוס פיפי לדוגמא, והסבירה לי שאני צריכה לעשות לפחות כמות כזו וכזו של פיפי וכל עוד אני לא מספקת את הכמות המדוברת, אני לא יכולה לעזוב את המקום. אוקיי... קצת מלחיץ...
אח"כ היא נתנה לי מלא טפסים למלא והושיבה אותי.
מילאתי את הטפסים, בגדול אני נותנת להם הרשאה לעשות לי בדיקת רקע ופותרת אותם מכל אחריות על כל דבר בעולם.
כשסיימתי למלא את הטפסים, היא בקשה שאמתין.
אחרי המתנה לא ארוכה, היא אמרה לי להכנס פנימה, ימינה ועד הסוף. שם המתינה לי אשה מספר 2, נהיה בוטים ונקרא לה - האפרו אמריאית. אז האפרו אמריקאית אמרה לי להוציא הכל מהכיסים. אמרתי לה שאין לי כיסים.
היא אמרה אוקיי, אז תוציאי רק מהכיסים. הראיתי לה שוב שאין לי כיסים, והפעם היא התרצתה.
השארתי את התיק בחוף והיא נתנה לי כוס פלסטיק, וביקשה שאעשה לתוכה פיפי, לפחות כמות כזו וכזו, לא להוריד את המים באסלה, לא לשטוף ידיים, לפתוח את הדלת ולקרוא לה.
אוקיי... קצת לחוצים...
האסלה היתה עם מים כחולים.. מוזר.
אז אני יושבת לי שם, מתה לעשות פיפי, אבל אני לחוצה - לא יוצא הפיפי.
מחכה מחכה, מנסה לאמר לעצמי מילות הרגעה... יוצא זרזיף.
עוד מילות הרגעה ומתחיל לצאת. היה לי מלא, אבל הקצב היה מאוד איטי.. מלחיץץץץץץ. בשלב מסוים התחלתי להיות מודאגת, בואו נגיד שעברתי מזמן את הכמות הזו והזו ועדיין יש לי פיפי...
כשסיימתי לא הורדתי את המים, לא שטפתי ידיים, פתחתי את הדלת וקראתי לה. שאלתי אם אפשר לשטוף ידיים וקיבלתי רשות. היא לקחה חלק מהפיפי שלי וביקשה ממני לשפוך את השאר (עד שעשיתי אותו???) כך נפרדנו לשלום.
לאחר הצלחתי במתן שתן הורשיתי לעזוב את המתקן והופניתי לחדר הבטחון.
שתי הקפות מסביב לבניין ומצאתי את חדר הבטחון.
שם צילמו אותי, והפנו אותי ללקיחת טביעות האצבעות. איש נחמד - אפרו אמריקאי - ביקש ממני להניח את יד ימין כאן, ואגודל, ויד שמאל, ואגודל. סבבה, חשבתי שסיימנו, אבל לא! הוא לקח אצבע אצבע שלי וסובב אותה על המכשיר, כדי לוודא שיש להם את טביעת האצבע המדויקת שלי - אני חושבת שהם יכולים לבנות לי ידיים חלופיות. קצת מוזר, אבל נו מילא.
זהו, 5 דקות נוספות ויש לי כרטיס כניסה, עם תמונה של איך הייתי נראית עם הייתי שוקלת 10 קילו יותר - מעולה!
הצעת עבודה
אז הלכתי למקום של מייק ושלי, ועבדנו. כמה שעות מאוחר יותר אני מקבלת דוא"ל מוזר מאתר לינקדאין (ראו תמונה).לחברה זו יש אתר שבעצם משמש ליצירת קשרי עבודה בין אנשים, כל אחד מכניס את תקציר קורות החיים המקצועיים שלו, וככה אפשר להציע לו עבודה, והוא יכול לחפש עבודה דרך חברים וחברים של חברים. די נחמד, הולך להם די טוב, בערך כל החברים שלי משתמשים באתר.
אז בעצם החברה השתמשה באתר של עצמה כדי להציע לי עבודה :)
אקיצר, כותבת לי הילרי שהם ראו את הפרופיל שלי באתר, ואני נראית להם מתאימה, והם רוצים לעניין אותי בלבוא לעבוד אצלהם, ולהקים צוות פיתוח. היא ביקשה שאשלח לה את קורות החיים שלי, והוסיפה קצת הסברים על החברה ועל ההטבות לעובדים. חלק מהדברים רגילים, אבל חלק היו מצחיקים. היא כתבה למשל שיש להם מזנון אוכל חינם לעובדים, ושכל עובד מקבל מקינטוש ומסך 23 אינץ'. כאילו שזו תהיה הסיבה שלי ללכת לעבוד שם :)
הרגשתי מאוד מוחמאת.
עדכונים
- גלי מבקרת בניו יורק, אז נפגשנו וסיפרנו להם כל מה שאנחנו יודעים, נתנו מפות וספרים.
- אז השבוע אלעד נפגש עם איזה סיני חמוד, כאן ליד הבית, וקנה ממנו את הפלייסטיישן הנייד שלו.
כמה ימים לפני כן הזמנו מגבר ורמקולים. בטעות הזמנו שני מגברים במקום אחד, אז אלעד החליט להזמין גם עוד זוג רמקולים, לחבר את שתי המערכות, ואחרי שישמע יחליט איזה יותר טוב, ופשוט יחזיר את השני. אמריקה פה.
אז היום (שישי) עידו המסכן בא אלינו אחרי העבודה, ובערך במשך 4 שעות הם חיברו את שתי המערכות, כיוונו אותן, ובחרו מגבר מנצח ורמקולים מנצחים. ארזו את אלו שהפסידו במערכה והניחו אותם להאסף על ידי אמאזון. מזל טוב פוקי! - מחר נוסעים לג'רזי גארדנס לקנות בגדים.
- יש התרעה בניו יורק על סיכוי לטורנדו ובזמן שכתבתי את סיפוריי כאן התחיל לרדת גשם שאמור להמשיך מחר כל היום. סופ"ש גשום.. אופ.
- חן, מירי - אני עדיין מחכה לתמונות מהדירה החדשה של כל אחת מכן... נו?
