וגאס - סיבוב שני

לפני כחודש, אולי קצת יותר, גילינו שיש פסטיבל קומדיה בסופ"ש הזה בוגאס.
ויותר מעניין מזה, גילינו שג'רי סיינפלד נותן הופעה.
איזה מגניב!
בדקנו מי רוצה לחבור, ויום אחד, נדמה לי שסיפרתי עליו כאן, בעצם אני בטוחה, ישבנו עם עידודי (הידוע בכינויו דודי) והזמנו כרטיסי טיסה ומלון.

אתמול, עלינו על הטיסה ו-6 שעות מאוחר יותר נחתנו בוגאס, האמת6 וקצת כי היה לנו איחור ארור בטיסה.
הגענו למלון הכי מגניב בעולם - הידוע בשמו "ה" מלון, ובאנגלית - THE Hotel
המלון מעוצב באופן מעורר פליאה והשתאות, יפיפה ומלא בסטייל. קיבלנו את הקומה ה-36 והחדר עצום ומרהיב.
יש סלון די גדול, עם שולחן משרדי, חדר שינה מאוד גדול עם שתי מיטות כמו שיש לנו בבית, חדר שירותים וחדר אמבטיה שכולל גם חדר שירותים - גדול מאוד.
אני די בטוחה שמדובר בחדר פחות או יותר בגודל של הדירה שלנו בניו יורק - קצת מטריד.
אה, ובחדר שינה יש רמקול עם מטען/חיבור לאייפוד, כדי לשמוע שירים - די מגניב.

אז אחורי שהסתדרנו במלון, יצאנו לסיבוב בקזינו, בכל זאת היה 12 בלילה, לא צריך להגזים.
עידודי שם 50 דולר על משחק הקוביות, וסיים את המשחק עם 133!

בבוקר שאחרי, אחרי חיפוש בגוגל מהו הבופה הכי טוב פה, יצאנו לדרך.
התחלנו ללכת צפונה, סוקרים בערך כל מלון שנקרה בדרכנו. נכנסנו לניו יורק ניו יורק כדי לעלות על הרכבת הרים המטורפת, ועשינו אותה, ממש ממש מפחיד.

From Vegas - 20-23-Nov-2008

די מהר גילינו שכדי להגיע ממקום למקום בתוך כל מלון צריך לחצות את הקזינו, הם יודעים מה הם עושים פה :)
אחרי די הרבה זמן, הרבה יותר מידי זמן לטעמה של קיבתי המסכנה, הגענו לבופה. אלעד ואני הודינו די מהר שהוא נראה מאוד מאוד מאוד דומה לזה שהיינו בו שנה וחצי מוקדם יותר, במלון אחר בכלל.
אבל האוכל היה די טעים, והקינוחים מרשימים ביופיים. אני כמובן סאקר של פודינג לחם (באנגלית - bread pudding( שזה בעצם מעין דייסה שעוצבה ללחם, או לחם שהומתק, פורר והורטב. איך שלא מסתכלים על זה, לא מפתיע שאני אוהבת את זה.

אז אחרי הכאב בטן מכמות האוכל, יצאנו חזרה לקזינו, והמשכנו בסיבוב המלונות לעוד כמה שעות, אחת לשני מלונות הימרנו קצת. באחד מהם, לא בטוחה איזה, נראה לי בלאג'יו, התחלנו על 40 דולר בבלק ג'ק, אלעד איבד את ה-20 שלו ואני שמרתי עליהם. עברנו לקוביות, והרווחתי 110 דולר!!! איזה כיייייף.

זהו, בחמש נפלנו לנמנום, ונכון לשעה זו (9:40 בזמן המקומי) אלעד עדין מנמנם, אסור (מהמילה לסור) להעירו.

הלכנו להופעה של דיין קוק, אחד הקומיקאים היותר מוכרים לאחרונה, והיה די מגניב. כשחזרנו משם, לא הצלחנו לתפוס מונית, זה היה מאוד מבאס, היה לי קר, והיינו במרחק של כ-3 ק"מ מהמלון :(
חזרנו למלון, פגשנו את עידודי, ואני אקצר את השתלשלות האירועים לכך. שיחקנו קוביות (שוב), וזכינו באיזה 150$. 30$ מתוכם היו תשר (טיפ) שנתן לי אחד המשחקים בשולחן בגלל שהוא הרוויח כל כך הרבה כסף מהקוביות שזרקתי - איזה כיף :)
דקה שתיים מאוחר יותר, הלכנו לרולטה, והפסדנו 50$. ככה זה, רולטה ארורה, קוביות זה כיף. משום מה אלעד מאוד אוהב את הרולטה.

From Vegas - 20-23-Nov-2008

נכון להיום, יום שבת ה-22 כבר יש כמה מסקנות:
1) יש לי די הרבה מזל בזריקת קוביות.
2)הגענו לכאן עם כ-340$ וכרגע יש לי בארנק 478$ (ושילמנו במזומן על מוניות וקצת אוכל).
3) אכלנו פעמיים בבופה, אתמול בבלג'יו והיום במלון שנקרא פריס, זה החזיק אותנו רוב היום והקינוחים מטורפים.
4) אנחנו מרוויחים הכי הרבה כשאנחנו משחקים שלושתנו, אלעד ואני ביחד, אלעד אומר מה לעשות ואני מבצעת וזורקת קוביות.
5) נשים שזורקות טוב מקבלות טיפים מגברים שמרוויחים הרבה מהם. פעמיים קיבלתי טיפ, סה"כ 57$ טיפ. פעם אחת, שיחקנו עידו ואנחנו באותו שולחן עם אותם אנשים ושנינו (גם עידו וגם אני) עזרנו לאנשים סביבנו להרוויח הרבה כסף : אני קיבלתי טיפ, עידו אפילו לא חיוך. לפעמים אפליה של נשים זה כיף :)

From Vegas - 20-23-Nov-2008

יום ראשון, 15:00 בשעון לאס וגאס - סיכום
ההופעה של ג'רי סיינפלד אתמול בערב, היתה בהחלט שווה את הנסיעה הזו. הוא היה מאוד מצחיק ומוצלח.
בכלל, סוף השבוע הזה היה מעולה.
אם נרצה לתאר את מצב הכסף שהרווחנו בצורה של גרף, כמות הכסף לאורך זמן, זה יראה קצת כמו מלון הלוקסור - בצורת פירמידה :) טוב, בכל זאת יצאנו ברווח של כ-100$, אבל היינו כבר במצב הרבה יותר טוב.
אם נרצה לתאר את מצב השומן בגופנו (בדומה למצב האלכוהול אצל חלק מאיתנו) לאורך זמן, זה יהיה כנראה גרף היחידה (כלומר קו ישר עולה y=x). שלושה ביקורים בבופה זה לא הדבר הכי טוב למי שרוצה לשמור על המשקל - אבל זה טעים לאלללה!

אני הייתי הכותבת שלכם לסופ"ש זה, בברכת שבוע מוצלח,
סיון

טוב לי

כן, אני מודה. אני מתגעגעת לארץ, מתגעגעת לחברים שלי, ולמשפחה, ולחום, ולקוטג' ולמילקי הקל. אבל טוב לי.

אני מרגישה בבית כשאנחנו בדירה שלנו. יש לנו שגרה.

אני כבר לא מרגישה לגמרי חסרת אונים או חסרת מושג בעבודה, אני אפילו יכולה ללמד מישהו משהו. ואני לומדת, לומדת כל הזמן עוד דברים – אני מאוד אוהבת ללמוד.

לא קר לי בבית – מה שהטריד אותי מאוד.

יש לי פה כמה חברים טובים, חלקם חדשים וחלקם מחודשים.

האנגלית שלי משתפרת, אני אוספת את המילים לארסנל שלי, מחכה להשתמש בהן שוב, לזהות אותן.

אני פחות פוחדת לשאול נותני שירות שאלות, קצת יותר עצמאית.

לא יאומן, אבל אני התחלתי לחבב את הקור. יש משהו מאוד מרענן ופריך במזג האוויר הקר הזה. הטמפרטורות כבר הגיעו למינוס 3, מינוס 3, וכן, אני מתלוננת, ולא רוצה לשבת בפארק, ושואלת אנשים איך לעזאזל ולמה אנשים חיים פה, בקור הזה, מה יש להם לחפש פה, אבל עדיין יש לי חיוך על הפנים.

לאחרונה יצא לנו ללכת לפארק כל שבוע שבועיים, והוא מדהים אותי כל פעם מחדש. כל פעם אני מגלה מקומות שלא הייתי בהם מעולם, כל פעם הנוף שונה. יום אחד ראינו טווס! מה טווס עושה לו מסתובב? כבר התרגלתי לסנאים, אבל טווס ? זה כבר רמה חדשה.

אנחנו עושים דברים – מבלים. יום אחד חזרנו מברנץ' עם חברה שלי מקורס קצינות (2001, כן?) שביקרה פה. החלטנו לחזור ברגל מהצד המערבי לצד שלנו, דרך הפארק. אז בנוהל, צעדתי והשתוממתי כמה יפה וכמה ניו יורק ברת מזל, ואז אמרנו, אולי נקפוץ למוזיאון הגוגנהיים? (לא בטוחה שסיפרתי אבל מאז שקיבלתי כרטיס עובד של קרדיט סוויס, יש לי כניסה חינם למלא מוזיאונים, בצירוף אנשים נוספים). אז אלעד ואני, באופן ספונטני לחלוטין, נכנסנו, לא חיכינו בשום תור, הלכנו לעמדה של חברי המוזיאון, הצגתי כרטיס (שלא כתוב עליו כלום פרט לשם שלי) וקיבלנו שני כרטיסים חינם (בשווי 36$). איזה כיף!
לקחנו את הזמן והסתובבנו במוזיאון, במחשבה שבכל רגע שימאס לנו אפשר ללכת, והיה מעולה.

אנחנו מבשלים. לקחנו מאמא של אלעד כמה מתכונים של דברים שאנחנו אוהבים והתחלנו לעשות אותם. פלפלים ממולאים, עוף במלח, חורש, ועוד. התחושה הזו שאני יכולה להכין לעצמי את האוכל, כל אוכל בעולם, גורמת לי אושר. גורמת לי הרגשת בטחון. לא משנה איפה אהיה, אני אצליח לדאוג לי.

אנחנו נוסעים למקומות, הסופ"ש הזה אנחנו בוגאס – פסטיבל קומדיה – הולכים לראות את ג'רי סיינפלד עושה סטנד אפ ואת דיין קוק. סופ"ש הבא, סוף השבוע של חג ההודיה, אנחנו נוסעים לצחי ושירי – סוף סוף. ושבועיים אחרי זה, ב-16 לחודש
אנחנו נוחתים בארץ הקודש.

לפעמים אנחנו סתם מתחבאים בבית, שוכבים מול הטלויזיה.

בקולנוע יש מילוי חינם לפופקורן – רק זה לבד סיבה לעבור לפה :) לוקחים פופקורן גדול, אני גומרת אותו תוך איזה 20-30 דקות, והולכים למלא מחדש.

אפילו לעשות כביסה זה חוויה. יש לנו ריטואל חדש, אחרי שסיימנו עם הכביסה, רואים טלויזיה, אלעד מגהץ (כי הכל יוצא מאוד מקומט, אז חייבים) ואני מקפלת גרביים, תחתונים, מגבות, כל מה שלא צריך לגהץ.

ביום ראשון האחרון קבענו מיכל לאכול צהריים. עלינו על הרכבת וכשהיינו צריכים להחליף רכבת, גילינו שהרכבת הזו לא עובדת בסופ"ש הספציפי הזה. לדקה וחצי תהינו מה עושים, ואז לפתע ראינו מפה מפורטת של החלופות האפשריות, ו-10 שניות מאוחר יותר פנה אלינו עובד רכבת ושאל אם אנחנו צריכים עזרה – כן! איך מגיעים לכאן וכאן? והוא הסביר. איזה כיף!
כל המקומות שבהם מחליקים על הקרח נפתחו כבר בתחילת אוקטובר. ואני רוצה לנסות את כולם! הלכנו להחליק בבראיינט פארק (Bryant Park) עם מיכל, אור ואופיר (אור עובדיה שהיה חייל שלי ביקר פה לשבוע עם חברתו אופיר), לימדנו את אלעד להחליק והיה מצחיק וכיף. עכשיו אני שוקלת ברצינות לקנות מחליקיים.

אה ! איך שכחתי. קניתי אייפון, הטלפון החדש של חברת אפל, טוב לא כל כך חדש, אבל בשבילי זה חדש. כבר כשביקרנו את הילה בדצמבר האחרון רציתי אייפון, אבל אלעד אמר "חכי שיצא הדור השלישי". ואז יצא הדור השלישי. אז אלעד אמר "חכי שנגיע לשם". ואז הגענו לפה. ואז קרול (מנהלת המשרד שלנו) אמרה "חכי שנעבור חברה, אולי נעבור ל-at&t" (החברה היחידה שמוכרת אותו באופן רשמי פה). אז חיכיתי. ואז נעמי (האחראית על משאבי האנוש) אמרה "לא בטוח שאנחנו נתמוך בזה בחברה, חכי לתשובה" ואני שאלתי "מתי תהיה תשובה?" והיא אמרה "תוך יום יומיים". ככה זה נמשך כמעט חודשיים (עם נעמי), עד שיצאה הבשורה. 3 ימים לאחר מכן רכשתי את האייפון, שבוע מאוחר יותר – אני מאוהבת! כן, אני מאוהבת בטלפון שלי – זה כבר ידוע שאני חננה, אז מה אכפת לי להודות? הוא פשוט כל כך מהנה לשימוש ונוח, מלאכת מחשבת.

אז טוב לי פה.
אבל עדיין אין מאושרת ממני מהמחשבה לבקר בארץ.
מוחי לא מוצא מנוחה מלדמיין את כל הדברים שאני יכולה לעשות, כל האנשים שאפשר לפגוש.
אז בקרוב אולי נפגש ...

שלכת

השלכת פה במלוא עוצמתה. האמת שהשלכת כבר דועכת, אבל כבר שבועיים אני מתכננת את הפוסט הזה, זה התחיל כשהיא היתה במלוא עוצמתה.
שאלתי את החברים האמריקאים שלי איך אומרים שלכת באנגלית, קצת מפתיע, אבל התשובה היתה falling leaves (עלים נופלים). חשבתי שתהיה להם גם מילה מרשימה יותר לתופעה הזו, במיוחד בגלל שהיא כל כך מדהימה ביופיה כאן.

כשהיינו קטנים, לימדו אותנו מה זה שלכת, ואיך בסתיו, העצים מתפשטים ומצמצמים עצמם לקראת החורף. אבל בואו נודה בזה, מתי פעם אחרונה שמתם לב שיש שלכת בארץ?
אני לא מצליחה ללכת עכשיו בשום מקום בלי לשים לב לזה. זה בכל מקום.

השלכת בחלון שלנו. כשאנו מביטים החוצה אנחנו רואים זרימה מתמשכת של עלים נופלים מהעצים שלידינו, כל הזמן.
השלכת בדרך לרכבת התחתית. גם כשיורד גשם וגם כשלא, המדרכה מלאה בעלים, לפעמים מסודרים בצד ולפעמים לא, אבל אי אפשר להתעלם מהם. הם מקשטים אותה אפילו בלי להתכוון.

השלכת בפארק. העלים מכסים את השבילים, העלים מתגודדים באזורים מגודרים, העלים יוצרים בריכה מסביב לעצים. יש עלים צהובים, וחומים, וכתומים, ראיתי כמה עצים חצופים עם עלים ירוקים, מסרבים להודות שהגיע העת לאמר שלום לעלים, ולהפרד לכמה חודשים. בדרך לפארק
פגשנו עלה "פרת משה רבנו" – הוא נראה ממש דומה !

השלכת מרובת שכבות, רואים רק עלים, לא אדמה, לא שביל, המוני עלים, בשכבות. קוראים לי להתפלש בהם, ורק העכבות של האדם הבוגר שבי מונעות ממני לעשות את זה (זה והמחשבה על הבגדים שלעולם לא יתנקו).
השלכת בכניסה לבניין שלנו. עובדי הבניין מנסים לנקות אותה מהכניסה, אבל היא חוזרת.
השלכת במעלית שלנו.
השלכת בחנות שליד הבית, גם לשם היא הגיעה. היא זורמת עם האנשים.
השלכת מקשטת לי את העיר היפה הזו.
אנחנו הולכים בפארק, היינו בו גם בשבוע שעבר וזה היה נראה אחרת. ויש פה עץ ערום, ועץ חום עם המוני עלים חומים לידו. והנה עץ צהוב ! והנה עץ משולב, ועץ אדום – איזה יופי! זה מרהיב. עולים לנקודת תצפית, כל כך הרבה צבעים, ומים, וקר, אבל מי יכול לחשוב על הקור כשכל כך יפה פה?

ראיתי כמה תמונות של סתיו, וגם של שלכת, אפילו בטח ראיתי תמונות כאלו של סנטרל פארק. אבל בחיים לא האמנתי או הבנתי כמה זה מיוחד, כמה זה יפה, איזה תופעת טבע מדהימה.

ועכשיו השלכת הולכת, ונשארים איתנו רק העצים, עירומים עירומים, מיצב עצוב ולפעמים מפחיד, שמזכיר לי שפעם היתה פה שלכת, ויום אחד יחזרו העלים.

שלכת.