היום הלכנו עם רובי ל-DRAK YERPA - אוסף מערות המשמשות נזירים להתבודדות.
אכלנו א. בוקר ב-9:00 וב-10:00 יצאנו לדרך. DRAK YERPA נמצא 30 ק"מ צפונית ללאסה.
מדובר על הר גדול עם הרבה מערות וחדרונים וסטופות, כמובן צריך לטפס הרבה כדי להגיע לשם. לאחרונה המקום הפך לתיירותי אבל בעבר נזירים נחשבים התבודדו פה, למשל גורו רינפוצ'ה.
הסתובבנו בחדרונים/מערות, רובם היו לא מאוכלסים, אבל הצלחנו לראות שני נזירים שנראה היה כאילו הם גרים שם. זה די מוזר כי יש שם חשמל, ואפילו זיהיתי כל מיני מכשירים אלקטרוניים שלא נראים מתאימים להתבודדות :

From Tibet 6

and :

From Tibet 6

ראינו חדרי תפילה יפים עם בודהות, ואחת ספציפית ממש גדולה - אבל היה קשה לצלם כי חשוך שם. די מרשים בסה"כ.
במקום היו הרבה סטופות, מסתבר שיש שני סוגים : צ'ורטן שזוהי סטופה שיש בה כתבי תפילה, וסטופה שיש בה קבר של בודהה נחשב.
למדתי כי PUK בטיבטית זה מערה :)
שאלתי את המדריך כל מיני שאלות, ועדיין לא לגמרי הבנתי את הבודהיזם - יותר מידי מושגים ושמות לסוגי נזירים/בודהות שונים בדת הזו. בנוסף יש להם מלא טקסים גשמיים שגורמים לי לחשוב שהם סוג של עובדי אלילים.
ירד עליי שלג !!!

From Tibet 6

חזרנו בסביבות 14:30, אכלנו עם רובי צהריים בקוריאנית, חזרנו לחדר לנוח ולנמנם ואחרי כמה שעות אכלנו ארוחת ערב עם תומר, מרסלו וג'וליה - היה ממש כיף.

היום קמנו יקיצה טבעית - איזה כיףףףףףףףף
אכלנו ארוחת בוקר במקום נחמד שנקרא NAGA ישבנו ברוגע שם וקראנו בספרים שלנו. יצאנו אח"כ לסיבוב מתנות קצר, בעיקר צמידים ותכשיטים לפלאפון.
בדרך עברנו בחנות כזו שהגברות בתוכה ראו את הספר שהילה קוראת - DALAI LAMA MY SON וממש התלהבו ממנו, נישקו אותו, הציצו בתמונות וממש התלהבו. לקח לנו זמן להוציא להם את הספר מהידיים והמשכנו לכיוון הקניות.
אכלנו ארוחת ערב עם רובי. רובי הוא ישראלי לשעבר שגר כ-25 שנה בארה"ב. הוא מגדיר עצמו כבודהיסט. הוא הזמין אותנו לבוא איתו מחר לראות מערות של יוגים (ככה הוא קורא לזה) הכוונה היא למערות בהן נזירים עושים מדיטציה ומתבודדים. הסכמנו לבוא :)
אח"כ תומר הר מאיר הצטרף אלינו ומשם המשכנו (בלי רובי) לפאב מגניב :

From Tibet 6

שוב קמנו ב5:45 הפעם כדי לנסוע לSAMYE. קנינו כרטיסים יום לפני, האיש אמר שהאוטובוס יוצא ב-6:30 אבל על הכרטיס היה כתוב 5:30. הגענו ב-6:23 וככל הנראה פספסנו את האוטובוס. אחרי מבוכה קלה האיש אמר לנו לעלות על אוטובוס אחר. ישבנו כשעה בתוך האוטובוס עם מלא מלא מקומיים עם נימוסים מאוד מעניינים (רעשי משיכה באף, הכנה ליריקה, יריקה, שירה ועוד דברים כיפיים). ב7:30 יצאנו לדרך והגענו למנזר בסביבות 10:30-11. כמו ההמתנה גם הנסיעה היתה מאוד לא נעימה מבחינת קולות הרקע, והיריקות. אפילו הנהג שם מוזיקה די נוראית וצווחנית.
השעה האחרונה של הנסיעה היתה הכי לא נעימה, כי היא היתה בדרך אפר ובמשך שעה האוטובוס פשוט קיפץ באופן לא הכי כיפי...
כשהגענו לשם הסבירו לנו שאנחנו לא יכולות לקחת את אותו האוטובוס בחזרה כיוון שהמשטרה עושה פשיטות על תיירים שמסתובבים ללא פרמיט (נחשו אם היה לנו פרמיט...)
חיפשנו לנו מקום נחמד לשבת לקרוא ספר ולהנות מהשמש, ישבנו ככה כשעה וחצי ונהנינו מהנוף, ואז הלכנו לחפש איך לחזור ולאכול. מצאנו מיניבוס עם 6 איטלקים, ושאלנו אם אפשר להצטרף לחלק מהנסיעה חזרה. הם הסכימו :)
בגדול SAMYE הרבה פחות מרשים מ-GANDEN, מה שמגניב בו זה בעיקר 4 סטופות ב-4 צבעים : אדום, לבן שחור וירוק.
נסענו עם האיטלקים והם הורידו אותנו בעיר TSETANG שם עלינו על מונית שירות ללאסה. לקח לנו כ-3 שעות וחזרנו ללאסה.
בערב פגשנו את WIM ותרזה ואכלנו איתם ארוחת ערב וקפה בקפה המגניב THE SUMMIT COFFEE, היה מאוד כיף, בנוסף גילינו שאי אפשר להגיע ל-NAMTSO בגלל שיש שם שלג...

קמנו ביקיצה טבעית והלכנו לאכול על גג היק (מלון בשם יק) עם ג'וליה ומרסלו. יש שם בופה לארוחת בוקר - היה נחמד לא הרבה יותר.אחרי זה יצאנו לקניות, אני הייתי צריכה מכנס נוסף והילה מעיל. הסתובבנו להנאתנו בין החנויות הסיניות המיועדות לקהל עשיר יחסית, רכשנו מכנס לי ומעיל תכלת יפיפה להילה. אכלנו גלידה "איטלקית" (אחת הגלידות הפחות טעימות והפחות קרובות להקרא איטלקיות) ובדיוק כשהחלטנו למצוא את האוטובוס למנזר בשם SERA, הוא היה ממש מולנו ועלינו עליו :)
כשהגענו לשם התבאסנו ממחיר דמי הכניסה (אחרי כל כך הרבה מנזרים קצת נמאס לך לשלם 30 ש"ח למנזר ארור) והחלטנו לוותר על הנזירים המתווכחים וללכת למנזר אחר שקיבלנו המלצה עליו - פבונקה. חברים שלנו סיפרו לנו שהוא קטן ממש ושיש שם נזיר חמוד שיושב ומדבר איתך.ההליכה (שאני חשבתי אותה לקלילה) היתה מסתבר טרק לא קטן, הכולל בתוכו טיפוס על הר (כמובן המנזר חייב להיות במקום גבוה וארור). התחלנו ללכת לפי הכיוונים של ה-LP והמשכנו לפי סימונים של אנשים בתגובה לשאלה "PABONKA ?".
כשכבר ראינו את המנזר, גיליתי את הענין של טיפוס ההר - פניתי להילה ואמרתי לה "את לא רצינית !!!" לצערי, היא היתה רצינית. טיפסנו את ההר - כ45 דקות טיפוס, עצרנו כל איזה 5 דקות כדי לנסות להחזיר לי את הנשימה ובסוף הצלחנו. קצת לפני שהגענו למנזר ראינו נזיר על הגג שקרא לנו לבוא. מסתבר שזה הנזיר המדובר. נכנסנו לחדר שעליו הוא אחראי, הוא מאוד התלהב מהמצלמה שלי - צפה בכל התמונות שלנו ושמח (מאוד) לזהות את ג'וליה ומרסלו, ג'ינו ונני, ואומר ומר שהיו כולם לפנינו. הוא צילם את עצמו ואותנו ואת הפרחים שלו וזיהה את כל המנזרים שהיינו בהם - מאוד מוכשר.
הוא היה קצת כמו ילד קטן בהתנהגותו - נלהב מכל תמונה מכל יכולת של המצלמה, והחמיא לנו על התמונות - כל הזמן הוא אמר פיאולה (יפה בסינית). אחרי שצפינו בתמונות הוא עשה איתנו סיבוב בחדר התפילה והסביר לנו מהי כל בודהה שראינו, אחרי שעה קלה נפרדנו ממנו לשלום.התחלנו לרדת למטה וללכת בין הבתים, מנסות להגיע ללאסה בחזרה. כל אדם שראינו שאלנו אותו "לאסה ?" והצביעו לנו לאן לפנות, עד ששאלנו שני אנשים במכונית והם הצביעו לנו על אחורי המכונית שלהם, בקיצור הציעו לנו טרמפ :) קצת חששנו לחיינו אבל החלטנו שהם חמודים ונכנסנו לאוטו - החמודים לקחו אותנו עד לרחוב שבו אנחנו ישנות - היה אחלה.

סיימנו את היום עם סידורי בנק, אוכל ואינטרנט.

היום קמנו ב-5:45 בבוקר כדי לתפוס את האוטובוס לגנדן (מנזר המרוחק כשעה ורבע מלאסה).

הלכנו לברקור, מול הג'וקנג (מנזר גדול בתוך החלק הטיבטי של העיר) ועלינו על אוטובוס עמוס בנזירים ועוד מיני אנשים...

לאחר נסיעה של כשעה ורבע, והרבה מאוד פיתולים הגענו, המקום די יפה, כמובן שהיה קפוא. עשינו את הקורה (סיבוב הליכה רגלי סביב המנזר בכיוון השעון שעולי רגל עושים) הקצרה - כ-45 דקות, בטח לקח לנו יותר, ואז התחלנו להסתובב שם.נחנו הרבה ונהנינו מהשמש. שתינו תה עם חלב וחיכינו לאוטובוס חזרה.

עשר דקות לפני הזמן יצא האוטובוס, ובסביבות 15:00 היינו בחזרה בלאסה.

הורידו אותנו באיזה חור בעיר, וסימנו לנו בערך לאן ללכת. אז התחלנו לעקוב אחרי אנשים וגם שאלנו קצת, ובסוף הצלחנו להבין איפה אנחנו :)

הילה ואני פרשנו למסעדה שצופה על הכיכר המרכזית (הברקור) ואכלתי חזה עוף עם גבינה צהובה - מטורף !!!אחורי זה פרשנו לחדר לעשות כביסה, ויצאנו לסיבוב קניות... ללא הצלחה :)ליל מנוחה.

http://picasaweb.google.com/chibban/Tibet5

היום שכרנו אופניים ברחוב בו אנחנו ישנות (2 יואן לשעה בערך 1 ש"ח). יצאנו לסיבוב סידורים קצר (בנק פתקים על לוחות ואינטרנט).
אחרי הסידורים פנינו לכיוון דרפונג (מנזר - מפתיע לא ?), מדובר על כ-8 קילומטרים בנסיעה על אופניים. הטיבטים/סינים נוהגים כמו מטורפים, אז הנסיעה היתה למעשה מעין לונה פארק בשבילנו, במיוחד בצמתים כשאין לך צפצפה והם לא נותנים זכות קדימה לשום סוג של רכב או הולך רגל. עצרנו כל 10 דקות ככה כדי להחזיר נשימה, אבל בסה"כ זו היתה תחושה די משחררת. נסענו במישור עד שפנינו למנזר- שם היינו צריכות להתחיל לטפס על ההר (כל המנזרים נמצאים במקומות מאוד גבוהים) אז התחלנו באופטימיות, עד שהבנו שאין מצב לעשות את זה עם האופניים ובטח לא בעיר שגובהה 3600 מטר בערך. קשרנו את האופנים לעמוד הראשון שמצאנו והמשכנו ללכת. אחרי כמה דקות הגיע מעין מיני משאית כזו ובתוכה נזירים ואנשים, ועצרה לנו לטרמפ. היא המשיכה לקרטע למעלה לכיוון המנזר, ממש ל-א-ט, וכשהגענו למעלה שילמנו סכום סמלי של 1 יואן :)
ליד המנזר מצאנו כבשה שהתנהגה כמו כלב, יושבת לה ליד מכונית (צולמה בתמונה), ישבנו לאכול ונכנסו למנזר.
כמובן במנזר שיפועים ומלא מדרגות, וסיבוב סביב השעון - בבודהיזם מקיפים כל דבר לפי סיבוב השעון. כאן נתקלנו בקטע חדש, מעין חפש את המטמון, שלטים שאומרים "PLEASE COME THIS WAY" וחץ בהתאם. בשלב מסוים נעלמו לנו השלטים והמשחק השתנה ל"מצא את הנזיר שיגיד לך לאן ללכת" - עדיין היה נחמד לשחק והצלחנו לצאת מהמנזר :)
בדרך למטה מצאנו שוב מיני משאית, קצת יותר מפחידה, הפעם הנהג בכלל לא היה צריך להשתמש בגז, ושעטנו למטה במורד ההר. לא היו מקומות לשבת, אלא על דופן ה"קערה" של המשאית, די קשה להחזיק מעמד, אבל הצלחנו. אפילו הצלחנו לעצור אותו קרוב יחסית למקום בו קשרנו את האופניים.
הדרך חזרה למלון היתה קלה יותר ומהירה יותר, אפילו מצאנו בדרך את AIR CHINA והצלחנו לשנות את הטיסות שלנו חזרה לבייג'ין.
נכנסנו לאולם גדול ומפואר, ובו 3 אנשים, כמובן שלא דיברו אנגלית.
חברת התעופה הלאומית של סין - ולא מדברים אנגלית - טוב זה כבר לא מפתיע כנראה. הילה הסבירה באופן מרשים מה אנחנו רוצות (עם מספרי טיסות ואיקסים, ומספרי טיסות חדשים). היינו ממש קרובות להצלחה ללא אנגלית, אבל בסוף הם התקשרו למישהי שדברה אנגלית ששימשה כמתורגמנית. אחרי 20 דקות כולנו היינו מרוצים :)
קטע מצחיק נוסף, שלחו אותנו לשלם כדי להוסיף לכרטיס שרצינו. בקופה ישבה אישה ולידה חשבוניה - ממש כמו של פעם. להפתעתי המאוד רבה היא אפילו השתמשה בה כדי לבצע את החישוב הבא : 200-140 = 60. מוטורף :)))
כשהגענו חזרה למלון גילינו שהוזמנו לא. ערב לכבוד סוכות עם ישראלים נוספים שנמצאים פה בלאסה. הלכנו למסעדה קוריאנית די מגניבה, מקבלים שם גריל כזה שולחני, ובשר נא ותוספות (אתה מרכיב לעצמך את המנות) - ומבשלים את זה עצמאית על הגריל. קשקשנו, זללנו למדנו על החג - היה כיף.
מה שכן בסוף הארוחה, היה לי "לא נחמד בבבטן". מאותו רגע ועד ליום למחרת הוגדרתי כחולה. ישנתי הרבה וניסיתו לגרום לאוכל לצאת מהכיוון הנכון. אכלתי לחם יבש ושתיתי קולה, ואפילו היה לי חום. הילה פינקה אותי.

http://picasaweb.google.com/chibban/Tibet4

המסע למחנה הבסיס של האוורסט (EBC) : 01-05.10.2006
יצאנו לדרך ב-7:00 שני ג'יפים : הג'יפ הלבן - OMAR & MAR הוא ממקסיקו והיא מברצלונה, וג'ינו ונאני מאיטליה, והג'יפ הבז' ובו ג'וליה (גרמניה) ומרסלו (ארגנטינה) הילה ואני.
יצאנו מלאסה, היה יום יפה, שמים תכולים אופייניים לטיבט, עננים לבנים מהממים והרבה מצב רוח טוב. די מהר התחילו הבעיות עם הנהג המוטורף שלנו שנמנם על ההגה, ולאורך הטיול עשה עוד מיני מעשים : ניסה לדרוס פרות, כבשים, יקים, וכו', נסע במהירות יתרה, לחץ על הברקס בכל פעם שמישהו ניסה לשתות מהבקבוק מים, אסר עליי להוריד את החלון כי שיחקתי איתו יותר מידי, התעצבן עלינו כשלא רצינו לישון במלון שהוא המליץ לנו עליו, ניסה להרוג סינים ומוסלמים ונענע הרבה בראש באומרו : I don't know..
בסביבות 10:00 הגענו לימדרוקצו YAMDRUKTSO, צפינו בו מהמעבר (KAMBALA PASS) בגובה 4800 מטרים. כאן לראשונה ראינו מהו PASS - מעבר הרים גבוה (הנקודה הכי גבוהה לאורך קטע מסוים) שם הטיבטים נוהגים לתלות המוני דגלי תפילה, וכמובן סוחרים טיבטים מנסים למכור לך דברים.
משם נסענו לגיאנצה, שם ראינו את המנזר שנקרא KUMBUM - אחד המיוחדים בצורתו, מעין עיגול על עיגול על עיגול, ובו 77 חדרי תפילה. כמובן מלא מדרגות. הילה ואני הגענו לגג ונהנינו מהשמש קצת, היה כיף.
משם נסענו לשיגאצה - העיר השניה בגודלה בטיבט (אחרי לאסה) , מצאנו מקום לישון, התקלחנו ואכלנו ארוחת ערב. ישנו 4 אנשים בחדר - מרסלו, ג'וליה הילה ואני.
2.10
בבוקר הנהג לקח אותנו למנזר בשיגאצה - TASHILHUNPO - והילה ואני החלטנו לא להכנס. ישבנו בחוץ ונהנינו מהנוף, אנשים עצרו לידינו ואמרו לנו שלום, ושאנחנו יפות :) קראנו קצת בספר וקצת בלונלי פלאנט.
משם יצאנו ללאהצה, אכלנו שם צהריים במסעדה עם שם מקורי - TASHI (בכל עיר יש לפחות מסעדה אחת שקוראים לה בשם הזה...) והמשכנו ל-new tingri (הידועה גם כ-dingri, shegar)
שם שילמנו פרמיט עבור הכניסה שלנו (כבודדים) למחנה הבסיס, 65 יואן, ובילינו את הלילה בעיר. חשוב לציין - מדובר על רחוב וחצי :)
3.10
בבוקר יצאנו משם והגענו לישוב הכי קרוב ל-EBC בסביבות 15:00. הסבירו לנו שניתן לעשות טרק קצר של כשעתיים במעלה ההר לכיוון ה-EBC, או לחלופין לקחת עגלה המחוברת לסוס. כמובן שבחרנו לקחת עגלה עם סוס. הילה ואני הכנו תיק אחד גדול ואחד קטן כדי לקחת איתנו למעלה ועלינו.
כשהגענו לשם, 5200 מטר היה קר לאללה וראינו את ההר המושלג שעדיין נראה והרגיש רחוק מאיתנו. ב-EBC אתה לא ממש מרגיש שאתה נמצא על ההר הגבוה בעולם :)בעצם ה-EBC הוא אוסף של אוהלי שינה, לכל אחד יש שם מקורי משל עצמו - THE TOP OF THE WORLD למשל, או HOTEL CALIFORNIA, וכן הלאה. לכל אוהל יש מארח שהוא אחראי על האש, אוכל וכן הלאה. כל אוהל יכול להכין כ-8 אנשים לשינה. יש בהם מלא מלא שמיכות כדי שלא יהיה קר בלילה. מחיר הלינה הוא 40 יואן - מחיר אחיד, התה חינם והאוכל משתנה מאוהל לאוהל. בחרנו לנו אוהל (THE TOP OF THE WORLD) ושם המארח שלנו היה TASHI (מפתיע...).
ניסינו לצאת מהאוהל למסע קצר לכיוון השלג, אבל היה ממש ממש קפוא והרבה רוח, והתייאשתי די מהר.
חזרנו לאוהל שלנו. הלכנו לשירותים (הכוונה היא יצאנו מהאוהל ועשינו פיפי מאחוריו) והתחלנו לנסות לדובב את טאשי. הוא היה בן 24, הוא מתחלף בערך כל חודש, והמשפחה שלו גרה יחסית לא רחוק. האנגלית שלו היה סבירה והיה נחמד.
בסביבות 18:00 הוא הדליק אש באוהל והתחממנו סביב הארובה. בשלב מסוים החלטתי להשמיע מוזיקה דרך הפלאפון שלי ומשכתי לאוהל כמה טיבטים מקומיים. עשינו מסיבת EMINEM קצרה ומצחיקה, הם התלהבו מהסלולרי, והראיתי להם תמונות :) זה היה די מצחיק.
בסביבות 20:00 כבר התארגנו לשינה, שכבנו תחת שק שינה ושתי שמיכות (ואני עם כל הבגדים שלי - 4 שכבות של חולצות, שתי שכבות מכנסיים, שתי גרביים, כובע צעיף וכפפות) וקראנו בספר. קבענו עם טאשי שאנחנו מעירות אותו ב-6:40 והוא מכין לנו שני פנקייקס, כדי שנוכל לצאת ב7:30 לדרך. פטפטנו קלות והלכנו לישון.
ב-00:40 התעוררתי בהרגשה מבטיחה ש-7:00 בבוקר ואני הולכת לקבל פנקייקס.
מאותו רגע והלאה, המשכתי להתעורר כל כמה זמן, כשאני בטוחה שכבר בוקר.
כשכבר הגיע הבוקר, ניסינו להעיר את טאשי - בלי הרבה הצלחה : "טאשי, קום אמרת להגיע אותך ואתה צריך להכין לנו פנקייקים" - וטאשי ענה : "לא... עוד מוקדם מידי, עוד לא 7:00 ולוקח רק 5 דקות להכין פנקייקים". ככה זה המשיך עד שנזפנו בו שבאמת 7:00 ואנחנו לא עובדות עליו ואנחנו צריכות ללכת.
מה שכן, ברגע שהוא קם, הוא זמזם להנאתו מוזיקה והפנקייקים היו מעולים !
אש הוא הדליק רק אחרי שיצאנו לדרך, ככה יצאנו קפואות אך שבעות לדרכנו למטה.
התחלנו לצעוד למטה, אמרו לנו שזה לוקח כשעה, ואחרי 5 דקות פגשנו עגלונית עם סוס. שאלנו אותה אם היא יכולה לקחת אותנו למטה, היא אמרה שכן וסימנה שהיא צריכה לעשות סיבוב עם הסוס. סבבה, עלינו על הסוס. היא החזירה אותנו ל-EBC ונעלמה. ככה חיכינו לה כ-30 דקות. 30 דקות קרות מאוד ! כשהיא הועילה לחזור היא חזרה עם איזה סיני שנסע איתנו. יצאנו לדרך והדרך היתה קפואה. די מהר הפסקתי להרגיש את הכפות רגליים שלי ודי סבלתי. ניסיתי להתחבא מאחורי כל פיסת בגד שהיתה לי וזה לא עזר.
ההרגשה היתה הרגשה נוראית של חוסר אונים, הסוס היה די איטי , ולרדת מהסוס לא היתה אופציה טובה יותר. בשלב מסוים העגלונית ביקשה מהסיני לרדת למטה כדי שלסוס יהיה קל יותר. ניצלתי את ההזדמנות כדי לרדת גם ופצחתי בריצה מתוך מחשבה שזה יחמם אותי. טעות חמורה. לא רק שזה לא חימם אותי, גם לא הצלחתי להחזיר את הנשימה שלי (תוצאה של הגובה בו אנחנו היינו). כשכבר הגענו למטה, כל מה שרציתי זה להכנס לתוך הג'יפ ולנסוע למקום עם הרבה שמש - זה גם לא קרה :)
החברים שלנו OMAR, MAR ו-JINO עדיין לא חזרו ונהג הג'יפ שלנו רצה לחכות להם.
ככה המתנו כשעה - שעה וחצי ורק אז הוא הסכים לנסוע משם.התחלנו בדרכנו חזרה ללאסה, אבל מהר יותר. באותו יום נסענו עד שיגאצה - שם ישנו והילה ואני אכלנו באחלה מסעדה (מומלצת LP). בצהרי ה-5.10 כבר היינו בלאסה.