נתחיל בעדכונים:
אז שלומנו מצוין, נראה לי שניתן לאמר שהתאקלמנו. לא הייתי אומרת שהתרגלנו, אבל התאקלמנו.
אני עדיין מוצאת את עצמי מסמנת את ההבדלים, מורשמת מהנימוס, מפשטות הדברים, לפעמים מהראש הקשה, אבל אני כבר מכירה את הריטואל, יודעת איפה לשבת ברכבת כדי לרדת הכי קרוב ליציאה לעבודה, על איזה קרון לעלות כדי לרדת ליד הבית. יודעת כמה זמן לוקח להגיע לעבודה.
הולכת במהירות ובבטחון גם כשהמוני אנשים סובבים אותי - כמו מקומית.
קוראת ספר ברכבת עם מוזיקה באוזניים - כמו כולם.
מזהה כבר את הדורמנים הקבועים שלנו ואומרת שלום.
קונה צהריים באותם מקומות, ויושבת בפארק לאכול אותם, כמו הרבה אחרים.
לא מוסרת מידע כשלא צריך - כדי שלא יגנבו לי את הזהות.
בקיצור, משתלבת.
אלעד עדכן את הקורות החיים שלו לאמריקאית. מפתיע אבל זה לא היה פשוט.
אחרי זה שלחנו שוב את הקורות חיים שלו לכל אדם שרק הסכים לכך.
ועכשיו אנחנו מחכים בסבלנות :)

ונעבור לאנקדוטות:

מים
לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בארה"ב לא משלמים על המים בבית. אפשר לאמר שזה כלול בשכר הדירה.
כישראלית, העובדה הזו מאוד קשה לתפיסה. יום אחד אני באמבטיה, המים זורמים, תחושת אשם נוראית תוקפת אותי "את גומרת את המים בכנרת" אמרתי לעצמי, ואז נזכרתי שאני בארה"ב "יש להם מלא מים פה, מים בכל מקום" שכנעתי את עצמי, וחשבתי דברים כאלה יכולים להטריד רק ישראלים - מדהים.

פשוט
באחת מאותן פעמים בה צעדתי בנבכי הרכבת התחתית, חשבתי על כמה הכל קל פה ונזכרתי בדבר הבא:
לפני בערך שבוע, היינו בסופר. כשיצאתי מהבית בדקתי שכרטיס האשראי שלי בארנק. כשהיינו בסופר לא מצאתי אותו בארנק. נבהלתי, חיפשתי כמה פעמים בתיק, עשיתי סיבוב בסופר, ולא מצאתי. חזרנו הביתה, חיפשתי אותו שוב, ולא מצאתי.
חששתי שהכרטיס אבד... התקשרתי לבנק, אמרו לנו להתקשר למספר שעל הכרטיס. התקשרנו למספר ההוא וביקשתי לבטל את הכרטיס. שאלו אותי כמה שאלות, ואמרו סבבה, עוד כמה ימים יגיע הכרטיס.
באמת אחרי כמה ימים קיבלתי מכתב עם הכרטיס בתוכו, וזהו, יש לי כרטיס חדש. אפילו עם אותו מספר סודי (שגם אותו אני קבעתי בבנק).
כל כך פשוטטטטטטטטטטטטטטטט

קניות בגדול
לאחרונה ביצענו שתי קניות משמעותיות:
1) נסענו לקוסטקו. מי שקרא את הבלוג מהטיול שלנו בארה"ב בטח כבר מכיר את זה, אני אספר בקצרה.
קוסטקו זה סופר עצום שמוכר מוצרים בחבילות עצומות במחיר מאוד זול. מה שכן, חייבים להיות חבר מועדון כדי להכנס, וחברות במועדון עולה 50$. לא נורא, שילמנו!
כשיצאנו משם אלעד היה מאוד מוטרד, הוא לא הבין איך אנחנו הולכים לסיים את ה-2.26 ק"ג גבינה מגוררת שקנינו, 36 ביצים, 8 קופסאות תירס, 30 פולקה של עוף, 2 ליטר סויה, 2 ליטר דבש ועוד כל מיני דברים מגניבים שכאלה.
מה לעשות, חלק מהמחירים היו סופר זולים, נניח 36 ביצים שעלו 4$.
2) נסענו לאאוטלט מחוץ לעיר, במזרח לונג איילנד. לאלעד ולי זה הזכיר את האאוטלט הראשון שהיינו בו בטיול הגדול שלנו, זה היה מאוד מרגש :)
נסענו עם הרבה חברים,
באוטו, שעה וחצי נסיעה מחוץ לעיר, ו-6 שעות של שכרון חושים.
חזרנו עייפים,
עם מלא שקיות, ומרוצים.
טוב, אנחנו כבר די מנוסים.

טייק 3

קניות ברשת

אז בשבועות מאז אנחנו לאט לאט רוכשים עוד ועוד פריטים לדירה.
זה התחיל מדברים שחייבים, ועבר כבר לדברים ש"חייבים", כמו אבן שמות (לאפיית פיצה ולחמים).
העניין הזה עם המשלוחים פה הוא כל כך נוח וקל שזה פשוט לא הגיוני לא לקנות עוד דברים :)
רוב הדברים שצריך לקנות, אפשר לקנות יותר בזול באמאזון, להרבה מאוד מוצרים לא צריך לשלם דמי משלוח.
העובדה שיש לנו דורמן, אומרת שאנחנו לא צריכים בכלל להיות בבית כדי לקבל חבילה, החבילה תגיע מתישהו, וכשנרצה נלך לקחת אותה.
יותר מזה.
הבניין שלנו קנה מעין תוכנת ניהול לבניין. לכל דייר יש יוזר וסיסמא, לאתר אינטרנטי של הבניין בו אפשר לראות אם יש חבילות, אפשר לדבר עם דיירים אחרים, להציע דברים למכירה, ולעשות עוד כל מיני דברים.
אחד הדברים המדליקים שיש שם, זה שאפשר לקבל הודעה באימייל כל פעם שמגיעה אלינו חבילה.
אתמול למשל, 21 בערב, אלעד ואני בבית, מציצים ככה על המחשב, ולפתע רואים שיש לנו חבילה למטה.
21 !!! הדואר עובד ב-21????
איזה כיף!

זהירות וחבילות

אני יותר ויותר מבינה שהאנשים פה מאוד זהירים. נזהרים לא לפגוע בהולכי רגל - שלא יתבעו אותם. נזהרים לא לגעת בך ברכבת התחתית. נזהרים לא לדחוף ביציאה ובכניסה לכל מקום. נזהרים.
אפילו בחבילות שאנחנו מקבלים הם נזהרים. הזמנו מערוך מאמזאון. קיבלנו קופסא די גדולה, בערך פי 4 מהגודל של המערוך עצמו, ובתוך הקופסא היו מעין שקיות מלאות באוויר להגנה על המערוך. כל החבילות, זה מדהים, הן הרבה הרבה יותר גדולות מהתוכן שלהן, ומלאות בניירות ומיני מגננות. נזהרים - שלא יתבעו/יחזירו/יתלוננו.

מזג אוויר

אז אנחנו כבר יודעים שיש פה עונות אמיתיות, לא כמו בארץ, 4 עונות, עם נופים משתנים, ומעלות שונות. יודעים שקר בחורף. יודעים שיכול לרדת שלג.
לפני שהגענו לפה, סיפרו לנו שחם פה מאוד בקיץ. מאוד לח. הילה דברה על חמסינים.
לא יודעת, לא כזה שונה מהארץ לדעתי, אולי קצת יותר לח - אני מוכנה לתת להם את זה.
מה שכן, האנשים שגרים פה, לא מתמודדים טוב עם חום. חם להם, והם לא יודעים מה לעשות. אנשים מנפנפים לעצמם בנסיון להתקרר, בכל דרך אפשרית. הם מתלוננים. מזיעים. ומשתדלים לא להיות בחוץ. מפונקים :)
הדבר הבאמת מוזר, זה העובדה שיורד פה גשם. כן, גשם. גשם בקיץ. גשם בפאקינג יולי. זה תמיד נראה לי כאילו מישהו שכח להודיע לעיריית ניו יורק, או ממשלת ארה"ב שקיץ עכשיו, ולכן הם דאגו לגשם - בנוהל.
אתמול בערב נניח, היו אלפי ברקים, אני לא מגזימה, פשוט ברק אחרי ברק, ואז התחיל הגשם. ממש כמו בחורף, גשם חזק.
היום בבוקר, רציתי ללבוש חצאית ונעליי עקב, הסתכלתי על מזג האוויר, ראיתי שכל היום צפוי גשם, ומהר החלפתי מלתחה. זה פשוט לא הגיוני.
גשם!

ארוחה עם חברים

ביום שישי הקודם, ממש לפני שבוע, הזמינה אותנו אליסה - חברה של נתאי (חבר שלנו מהלימודים) - היא גרה פה ממש בבנין באלכסון לנו, ובקרוב עושה עליה לארץ. בקיצור, הזמינה אותנו לארוחת שישי עם חברים.
הגענו לשם, הבאנו קינוח פרווה - קיבלנו הוראות - ופגשנו 2 זוגות חברים שלה, מסתבר שכולם יהודים ואפילו קצת דתיים.
הם לא אוכלים חזיר, כמעט ולא אוכלים בשר מחוץ לבית, הם נטלו ידיים, ברכו לפני האוכל. הרגשתי לא מספיק יהודייה.
הם היום מאוד חמודים, יש להם מעין הערצה כזו לישראלים. זה די כיף, זה כמו להיות כוכב לידם :)
היתה ארוחה מאוד טעימה, וכיפית, הבטחנו להזמין אותם להקרנה של הסרט בופור אצלנו בבית.
חוצמזה, לימדנו אותם כמה מונחים חשובים כמו "כל הזין" - חשוב שידעו!

עד כאן

המעבר לניו יורק - טייק 2

שלושה שבועות אחרי הפוסט הראשון, שגם הוא לקח הרבה זמן, הצלחתי למצוא זמן לעדכן קצת, ויש הרבה.
אז, אני בהיותי אני, אמשיך מהנקודה בה הפסקתי ואנסה להגיע לימינו אנו.

המצוד אחר הדירה - המשך

כשדיברנו עם החברת ניהול של הדירה שראינו, הם שלחו אותנו לבניין, ואמרו לנו שיש שתי דירות, ושהמפתחות ממתינים לנו אצל השומר (הדורמן). אז למעשה, ראינו דירה בקומה ה-19, ומיד אחריה דירה בקומה ה-28.
אחרי הדירה הראשונה, היה ברור ששנינו מתלהבים ממנה מאוד, הדירה בקומה 28 היתה זהה, פרט למטבח לבן במקום עץ ונירוסטה ואיכשהו שנינו לא התלהבנו ממנה אחרי שראינו את הקודמת.
כיוון שבשעה זו משרד ההשכרה של החברה כבר היה סגור, המתנו ליום שאחרי. על הבוקר הלכנו למשרד, עם הוראות לאיך מתמקחים על מחיר הדירה, ואיך בודקים מה הסיכויים שלנו, מה לעשות ומה לא לעשות וממה להזהר. היינו סופר לחוצים.
איך שנכנסנו למשרד, הסבירה לנו סשה (לא, היא לא ממוצא רוסי, הוא אפרו אמריקנית), שהיא מאוד מתנצלת אבל עליה לעדכן אותנו כי מחיר הדירה ירד, והוא עומד כעת על 2500$. היינו מאוד מאוכזבים אך החלטנו לנסות בכל זאת :).
ברוקר שעובד כאן, הסביר לנו כי מה שקורה זה בעצם מעין מכרז, יש מחיר מוצע לדירה, ואנחנו יכולים להציע קצת פחות נניח ב-100 דולר פחות. במידה ואין הצעות אחרות על הדירה, אז יקבלו את ההצעה שלנו, או שיגידו לנו לכמה מוכנים לרדת. לצערנו החברה הזו לא עובדת בשיטה הזו.
הסברנו לסשה על מצבנו המיוחד, כי אין לנו הסטוריית אשראי כיוון שאנו חדשים במדינה, וכי רק לאחרונה פתחנו חשבון בנק (יסופר בקרוב) ושאלנו אותה חצי מליון שאלות, לגבי הנושא של השכירות, כיצד זה עובד, מה מותר לעשות בדירה, וכל דבר שרק עלה במוחנו הקודח (אין לי ספק שמהכרות איתנו ברור לכם שמדובר באמת בהרבה מאוד שאלות), כיסינו כל אפשרות וכל מקרה טסטינג. סשה היתה מאוד חמודה ואדיבה, וענתה על כל שאלה ושאלה והסבירה כל פרט ופרט.
היינו צריכים להביא כל מיני מסמכים, את החוזה עבודה שלי, אישור על בקשת המספר ת.ז. המקומי שלי (SSN), מצב חשבון עדכני בארץ, מצב חשבון עדכני בארה"ב, דרכונים ועוד מיני מסמכים.
רצנו מהר לדירה של הילה להשיג את כל הדרוש, רצנו לבנק, חזרנו לסשה, נתנו את המסמכים, הגשנו את הבקשה.
בימים הבאים, טורטרנו כהוגן בבקשות שונות למסמכים שונים, בבקשה שאלעד ימלא טופס לבדיקת האשראי גם הוא (אף על פי שהסברנו שאנחנו לא רוצים, וכי אנחנו חוששים שהעובדה שהוא על ויזת תייר ואינו עובד תהרוס לנו את הסיכויים לקבל את הדירה, וכל תחנונינו בנושא לא עזרו - חוקים הם חוקים). בערך פעמיים ביום הגענו למשרד, וקצת יותר דיברנו עם סשה, ועם הבנק בארץ ובניו יורק.
בדקו כי אנו משתכרים כ-50 פעמים שכר הדירה.
שלחו אותנו להביא צ'ק בנקאי לפקדון, וצ'ק נוסף לשכר הדירה הראשון, אף על פי שעוד לא נאמר לנו שהדירה שלנו.
ולאחר כל זה, סשה יצאה לחופשה השבועית שלה (חמישי ושישי) ואמרה לנו שביום שבת תהיה לנו תשובה.
כססנו אצבעות, חיכינו והתפללנו, הכנו את עצמנו לבשורה המרה, אולם להפתעתנו, קיבלנו את הדירה!
איזה כיףףףףףףףףףףףףףףףףף.
כעת עברנו להתקיף את סשה בחצי טון שאלות נוסף, בנסיון להבין בדיוק מתי אפשר להכנס לדירה, מתי אפשר להעביר את הדברים, ולמי אומרים מה לתקן בדירה - כן, עוד לא נכנסנו ויש לנו דרישות!

פתיחת חשבון בנק

באחד הימים, לדעתי היה זה בערך באותו יום שראינו את הדירה לראשונה, הלכנו לסניף Chase הקרוב לביתה של הילה, או כמו שאנו קראנו אז לבנק הזה - בנק מרדף (נו, כי chase זה מרדף באנגלית).
נכנסנו מלאי בטחון, כי עידו (אבנרי - חבר מהצבא ומהעבודה שעבר לכאן 3 חודשים לפנינו) סיפר לנו שהוא פתח חשבון בבנק הזה ולא עשו לו בעיות.
ישבנו, אמרנו שלום, אנחנו רוצים לפתוח חשבון, ולא, אין לנו SSN. התחילו לשאול שאלות, ניסו למצוא תחליפים בצורת חשבון טלפון וכו', כשהמטרה היתה למצוא 2 דרכים לזהות שאנחנו אנחנו ולא מישהו אחר. הראנו דרכונים, חוזה עבודה, רשיונות נהיגה, ואפילו ניסינו להראות חשבון סלולרי, אולם נסיונותינו עלו בתוהו. האישה הסבירה לנו שאי אפשר ככה לפתוח חשבון בנק, שאנחנו צריכים כתובת על שמנו, ולהראות חשבונות.
חשבתי לעצמי שיש פה מלכוד די מבאס: אנחנו צריכים דירה בשביל לפתוח חשבון בנק, ואנחנו צריכים חשבון בנק כדי לשכור דירה. איך יוצאים מהברוך הזה?
התקשרתי לעידו שוב, והוא הסביר שוב שלו לא עשו בעיות. זה לא הרשים את האישה שטיפלה בנו. יותר מזה, היא רצתה לדעת מי טיפל בו כדי לטפל בטעות שהוא עשה :)
בסוף עידו הציע שנלך לסניף שלו ונבקש את הבנקאי שלו. הלכנו לשם, מייק לא היה, התיישבנו אצל הומזל (homezell) אכן שם מוזר. היא היתה סופר נחמדה, שוב הותקפה בהמוני שאלות - אני לא מגזימה - היא נשאלה כל שאלה אפשרית בכל הנושא הרחב של הבנק, כולל שאלות בסגנון איך זה שכרטיס האשראי לא יורד אוטומטית מחשבון הבנק ולמה צריך צ'קים.
הומזל הצליחה לפתוח לנו חשבון בנק, והיינו מאוד מאושרים.

הסבר קטן על בנקים בארה"ב
בגדול יש שני סוגי חשבונות:
Checkings - עובר ושב, בו שמים את הכסף הזמין, וממנו משלמים חשבונות ומושכים כסף.
Savings - חשבון שבו חוסכים כסף.
ניתן להעביר כסף בין הראשון לשני, ובין השני לראשון.
החשבונות בארה"ב, כולל חשבון כרטיס אשראי ושכר הדירה, מגיעים אליך בדואר, ועליך לשלוח צ'ק בתגובה עם הסכום הרצוי.
יותר מזה, רוב חשבונות כרטיס האשראי עובדים בצורה דומה לכרטיסים החדשים בארץ, כלומר מקבלים נניח 800$ לתשלום, ואפשר לבחור כמה לשלם, נניח 100$ ושאר התשלום ידחה לחודש הבא (עם ריבית נאה לחברת כרטיסי האשראי כמובן).
המשמעות של כל העניין הזה, היא שעליך להיות מאוד מסודר ואחראי על מנת לא לאחר ולא לפספס אף תשלום - כך צוברים את מה שנקרא "הסטוריית אשראי" (credit history) שמהווה מעין מדד לכמה לקוח טוב אתה. ככל שאתה קונה יותר ועומד ביותר התחייבויות בזמן, אתה לקוח רצוי יותר, ולכן תקבל הטבות.
למשל, לקוח טוב יכול לקנות אוטו ביותר זול, באופן משמעותי מלקוח שאינו טוב.

תכנון ריהוט הדירה

לאחר שעברנו את התלאות הללו, עברנו לשלב הבא: חיפוש מזרן וריהוט לדירה, הכנת רשימה של מה צריך וכמה זה יעלה, והאם אנחנו במסגרת.
אנסה לקצר בזה.
התכנון כלל כ-5 ביקורים שונים לחנויות מזרנים בחיפוש אחר מזרן פיצוי בשבילי (פיצוי על 3 שנים של מיטה וחצי שהיתה לאלעד מגיל 12 ועוד שנה על מזרן ארור של בעל הדירה הקודם שלנו), סיור מקדים בסניף החדש של איקאה בברוקלין, בדיקת מספר חנויות רהיטים בעיר, מדידת כסאות מחשב, הכנת תרשים ממוחשב של הדירה שלנו, כולל מידות מדויקות והכנסת הפריטים הפוטנציאליים מאיקאה, מספר קבצי אקסל ועוד הרבה עבודת אינטרנט.
כחלק מהתהליך, הוכן הקובץ הבא:
הקובץ מציג את הדירה עם רהיטים פוטנציאלים בתוכה במידותיהם האמיתיות, כולל שם הפריט באיקאה.
מופרעים, אבל מרוצים מעצמנו, הלכנו לקניות באיקאה, ובנינו לנו דירה.
בשבוע שלאחר מכן הגיע המזרן, כסא המחשב, והרהיטים, ובילינו ימים כלילות בהרכבתם כפי שניתן לראות בתמונות מהשבוע האחרון של הילה:
בונים כסא , עידו בונה את יחידת הטלויזיה

השבועיים הראשונים שלנו היו לא קלים, ועוד טמנו בחובם את יום הולדתי :)

עד כאן להיום.