נתחיל בעדכונים:
אז שלומנו מצוין, נראה לי שניתן לאמר שהתאקלמנו. לא הייתי אומרת שהתרגלנו, אבל התאקלמנו.
אני עדיין מוצאת את עצמי מסמנת את ההבדלים, מורשמת מהנימוס, מפשטות הדברים, לפעמים מהראש הקשה, אבל אני כבר מכירה את הריטואל, יודעת איפה לשבת ברכבת כדי לרדת הכי קרוב ליציאה לעבודה, על איזה קרון לעלות כדי לרדת ליד הבית. יודעת כמה זמן לוקח להגיע לעבודה.
הולכת במהירות ובבטחון גם כשהמוני אנשים סובבים אותי - כמו מקומית.
קוראת ספר ברכבת עם מוזיקה באוזניים - כמו כולם.
מזהה כבר את הדורמנים הקבועים שלנו ואומרת שלום.
קונה צהריים באותם מקומות, ויושבת בפארק לאכול אותם, כמו הרבה אחרים.
לא מוסרת מידע כשלא צריך - כדי שלא יגנבו לי את הזהות.
בקיצור, משתלבת.
אלעד עדכן את הקורות החיים שלו לאמריקאית. מפתיע אבל זה לא היה פשוט.
אחרי זה שלחנו שוב את הקורות חיים שלו לכל אדם שרק הסכים לכך.
ועכשיו אנחנו מחכים בסבלנות :)

ונעבור לאנקדוטות:

מים
לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בארה"ב לא משלמים על המים בבית. אפשר לאמר שזה כלול בשכר הדירה.
כישראלית, העובדה הזו מאוד קשה לתפיסה. יום אחד אני באמבטיה, המים זורמים, תחושת אשם נוראית תוקפת אותי "את גומרת את המים בכנרת" אמרתי לעצמי, ואז נזכרתי שאני בארה"ב "יש להם מלא מים פה, מים בכל מקום" שכנעתי את עצמי, וחשבתי דברים כאלה יכולים להטריד רק ישראלים - מדהים.

פשוט
באחת מאותן פעמים בה צעדתי בנבכי הרכבת התחתית, חשבתי על כמה הכל קל פה ונזכרתי בדבר הבא:
לפני בערך שבוע, היינו בסופר. כשיצאתי מהבית בדקתי שכרטיס האשראי שלי בארנק. כשהיינו בסופר לא מצאתי אותו בארנק. נבהלתי, חיפשתי כמה פעמים בתיק, עשיתי סיבוב בסופר, ולא מצאתי. חזרנו הביתה, חיפשתי אותו שוב, ולא מצאתי.
חששתי שהכרטיס אבד... התקשרתי לבנק, אמרו לנו להתקשר למספר שעל הכרטיס. התקשרנו למספר ההוא וביקשתי לבטל את הכרטיס. שאלו אותי כמה שאלות, ואמרו סבבה, עוד כמה ימים יגיע הכרטיס.
באמת אחרי כמה ימים קיבלתי מכתב עם הכרטיס בתוכו, וזהו, יש לי כרטיס חדש. אפילו עם אותו מספר סודי (שגם אותו אני קבעתי בבנק).
כל כך פשוטטטטטטטטטטטטטטטט

קניות בגדול
לאחרונה ביצענו שתי קניות משמעותיות:
1) נסענו לקוסטקו. מי שקרא את הבלוג מהטיול שלנו בארה"ב בטח כבר מכיר את זה, אני אספר בקצרה.
קוסטקו זה סופר עצום שמוכר מוצרים בחבילות עצומות במחיר מאוד זול. מה שכן, חייבים להיות חבר מועדון כדי להכנס, וחברות במועדון עולה 50$. לא נורא, שילמנו!
כשיצאנו משם אלעד היה מאוד מוטרד, הוא לא הבין איך אנחנו הולכים לסיים את ה-2.26 ק"ג גבינה מגוררת שקנינו, 36 ביצים, 8 קופסאות תירס, 30 פולקה של עוף, 2 ליטר סויה, 2 ליטר דבש ועוד כל מיני דברים מגניבים שכאלה.
מה לעשות, חלק מהמחירים היו סופר זולים, נניח 36 ביצים שעלו 4$.
2) נסענו לאאוטלט מחוץ לעיר, במזרח לונג איילנד. לאלעד ולי זה הזכיר את האאוטלט הראשון שהיינו בו בטיול הגדול שלנו, זה היה מאוד מרגש :)
נסענו עם הרבה חברים,
באוטו, שעה וחצי נסיעה מחוץ לעיר, ו-6 שעות של שכרון חושים.
חזרנו עייפים,
עם מלא שקיות, ומרוצים.
טוב, אנחנו כבר די מנוסים.