קצרים

אני מוצאת שאני רוצה לספר הרבה ולא מוצאת מספיק זמן.
אז החלטתי לפרסם מה שיש לי, בלי לחשוב הרבה ובלי לכתוב הרבה.

חגגתי פסח ראשון בלי אמא (טכנית הוא השני, אבל בקודם לא באמת שמרתי חמץ...)
אולי עוד אספר כמה מוזר זה לשמור חמץ בחו"ל, לפחות כמה מוזר היה זה בשבילי, אבל בינתיים להלן זוג מציות - שלו ושלה.
אלעד אוכל את המציה שלו מלוחה ומטוגנת עם גבינה צהובה (בתמונה למעלה).
סיון אוכלת את המציה שלה כמו חביתה שפוררו אליה מצה, וכמובן מתוקה (בתמונה למטה).
כך זה נראה בבוקר יום שבת בפוקוטל:


מיד אחרי ערב פסח משפחת שלי הגיעה לביקור של כמה ימים: אסתי, אלעד ותומר החמוווווד.

פגשנו אותם לבראנץ' בסופ"ש יחד עם דני, יקירה ומיה הוז.

ההוזים, עברו לגור ממש בבניין באלכסון אלינו, לפני שבועיים - שזה ממש כיף.
מאז כבר היו לנו כמה ארוחות ערב ובוקר משותפות :)

מזג האוויר השתנה משמעותית לאחרונה, זה נע בין קיץ, לאביב, למשהו לא ברור בכלל.
לפני שלושה שבועות שכרתי אופניים ונסעתי עם רמי לטיול אופניים.
נסענו סה"כ משהו כמו 4.5 שעות מתוכן 3 שעות ממש של נסיעה, כ-30 ק"מ.
אולי חשוב לציין שזה פעם שניה בחיי הבוגרים שאני נוסעת על אופניים, אז זה לא שאני בכושר או משהו כזה.
נסענו מהבית פחות או יותר, חצינו את האי לצד המערבי ונסענו למטה בצמוד לנהר ההדסון.
אז חצינו את גשר ברוקלין, והמשכנו בברוקלין עד לקוני איילנד - חוף ים ידוע בשל פארק שעשועים עתיק יומין.
הנה רמי מתקן תקר בגלגל בחוף הים:

עדיין היה ממש כיף, ראינו מלא נופים, חצינו את גשר ברוקלין וראינו מלא דתיים בברוקלין.
הכיף האמיתי היה לראות את הדרך, מה שבדרך כלל לא רואים כשנוסעים ממקום למקום.
כדי לחזור הביתה עלינו על רכבת עם האופניים.
כיוון שהיה יום שמשי, ולמרות שלבשתי חולצה ארוכה, סיימתי את היום עם שיזוף קצת פריקי:


אגב, ממש לפני כמה ימים התחיל להתקלף לי העור :(

בתקופה האחרונה התמכרתי למשחק חדש באייפון, הוא נקרא Flight Control והרעיון הוא להנחית מטוסים (להיות מגדל הפיקוח ולסמן להם את הנתיב נחיתה). התחלתי לשחק אחרי שאלעד שלי ואלעד פוקי שחקו והתלהבו, ולאט לאט שיפרתי את התוצאות שלי. חשבתי שהולך לי טוב, אז חיפשתי קצת באינטרנט וגיליתי שמישהו עשה שיא של 128. לילה אחד, לפני השינה קבעתי את השיא הנוכחי שלי 285! (תראו בפינה הימנית העליונה)

הייתי מאושרת לזמן מה, עד שהיוצרים של המשחק הזה פרסמו את השיאים של כל השחקנים...
אופ! יש אנשים שהגיעו לאלפיים ומשהו נקודות...

רומן, חברו הטוב של האלעד עזב את העיר, לפני שבועיים משוערים. בתקופה לפני שהוא עזב היה לנו ריטואל נחמד. רומן היה מגיע לדירתנו הצנועה כמעט כל יום בסביבות הצהריים, מתקשר לשמוע מה צריך לקנות בסופר, ואלעד היה מכין לנו צהריים. היינו מסבים אל השולחן ואוכלים צהריים יחד.
בנוסף לריטואל היו הרבה אירועי פרידה, ובסוף לא היתה ברירה - הוא הלך. להלן תיעוד של השיחה האחרונה מרומן :


שמרים
נסענו לביקור נוסף בקוסטקו, עם דני ויקירה שכנינו החדשים. פגשנו לראשונה מוצר שלא ראינו עד כה: כמות עצומה (908 גר') של שמרים יבשים. מירי, התמונה הזו מוקדשת לך (שימי לב לכמות השמרים) :


סיפורים על מגבים:
1) יש סדרה שלמה של פרסומות למגב מסוג חדש בטלויזיה, הוא נקרא swiffer. אז הפרסומות בעצם מתארות מגב (mop) שמישהי זרקה אותו כי היא קנתה סוויפר חדש והוא מנסה לזכות שוב בליבה. להלן מספר פרסומות שגרמו לי לצחוק:

וגם

וגם

ובכן נראה לי שהבנתם את הרעיון (למרות שלטעמי כולן מצחיקות ויש עוד!)
2) יום אחד, כשמייזי (הבוס הקודם שלי) ביקר במשרד, הוא לפתע שלף את הדבר הבא ונסה לנקות אותי :)

3) לנו בבית יש בדיוק כזה מגב (עם הראש השעיר והכל). כל פעם שהעוזרת מנקה את הבית, היא שמה אותו בשקית (כי הוא רטוב) ובארון. כמובן שזה עושה ריח נחמד בארון, אז אנחנו דואגים להוציא אותו החוצה, שמים אותו בחלון, וסוגרים את החלון כדי שהוא לא יפול. סיפרתי כבר שהיה מזג אוויר קצת משוגע, לא הפסיק הגשם איזה 4 ימים. אז באחד מאותם ימים גשומים, המגב היה בחוץ והכל היה בסדר. כמה שעות מאוחר יותר, אלעד שומע רעש מוזר, מביט לאחור ורואה את המגב נופל מהחלון.
מהר רצנו לחלון לראות שלא הרגנו אף אדם, בכל זאת קומה 19 וצפינו בגופה של המגב שלנו, שוכבת לה שם, סתורת שיער. מיד חשבתי על המגב המסכן מהפרסומת, שנתן נפשו עקב אותן נשים שעזבוהו :)
אלעד הציע שנקנה גיר ונסמן מסביב לגופה, כמו שעושים במקרי רצח (דמיינו גופה של מגב :)) :


אחרון חביב
הרגע צילמתי את השקיעה המאוחרת כמו שהיא נראית מהחלון שלנו:

יש ביטוי ניו יורקי כזה שהולך:
New York, New York, The city so nice, they named it twice.
כשמסתכלים על התמונה מבינים.