Monday, October 19, 2020

הבדלי תרבות ותקשורת

 בואו נדבר טיפה על הבדלי תרבות, ספציפית הבדלי תקשורת.


כשהחלטנו שאנחנו עוברים לניו יורק חברים הזהירו אותי לגבי צורת התקשורת המשונה של האמריקאים. לדוגמא, הוסבר לי שכשמישהו אומר לי ״בואי נאכל צהריים ביחד מתישהו״ הוא לא באמת מתכוון לזה, ואפילו הבדיחה היתה שהכוונה בעצם ל-״בואי לא נפגש יותר אף פעם״. לאחרונה קראתי ספר שמאוד נהניתי ממנו והוא מספק לי כר פורה לדוגמאות של הבדלי התקשורת בין ישראלים לאמריקאים - לשימוש בעבודה. הספר נקרא: מפת התרבויות והחלק הכי הכי חזק (גם מצחיק וגם נותן תיאור מדויק של ההפרשים) בו נקרא Anglo-Dutch Translation Guide - אתם יכולים לקרוא אותו באתר של הסופרת או כאן:


ב-12 השנים שאני גרה פה, יכולות התקשורת האמריקאים שלי השתפרו משמעותית בזמן הזה, ועדיין יש פעמים שבהם אני מחמיצה את המסר שמועבר לי או לא מצליחה להעביר את המסר שלי. 


הנה שתי דוגמאות להבדלים ולבעיות:

דוגמא ראשונה - כיסוי בסוכר

כדי להמחיש את ההבדלים בגישות, אני אוהבת לתת דוגמא פשוטה של… בוא נגיד איך מבקשים ממישהו להדליק שרת, באימייל, בשתי המדינות. להלן משמאל - בישראל, ומימין - בארה״ב


שימו לב שהתוכן הוא זהה, אבל בגרסא הימנית הפעלנו מה שנקרא ״sugar coating״, כלומר המתקנו את הבקשה (מה זה שוגר קואטינג? ״to talk about or describe (something) in a way that makes it seem more pleasant or acceptable than it is״)

אולי אתם חושבים ״יאללה מה העניין, אני פשוט אשלח כמו שהייתי שולח בארץ, הם יתמודדו״. ובכן, מנסיוני, רוב האנשים פשוט יחשבו שאתם תוקפים אותם, או לא נחמדים ולאורך זמן זה ייצור לכם בעיות בדינמיקה החברתית. כמובן, אם הצלחתם לייצר יחסים טובים עם האנשים שאתם עובדים איתם מאוד צמוד, זה יכול להיות בסדר גמור, אבל זה לוקח יותר זמן עם אמריקאים מאשר עם ישראלים, אז עדיף לכם ללכת על בטוח. לתקן יחסים זה הרבה יותר קשה מלא לאתגר אותם מלכתחילה.


דוגמא שניה - קראו בין השורות

לפני שנה וחצי התחלתי לדווח למנהלת חדשה. יצרנו יחסים, למדנו להכיר אחת את השניה ולקחנו את כל הצעדים הדרושים להבין איך לתקשר אחת עם השניה. בערך שלושה חודשים לתוך היחסים, נוצרה הזדמנות בשבילי להכפיל את הארגון שלי, המנהלת שלי הסבירה/נזפה בי שאני צריכה לצמצם את כמות המנהלים שמדווחים אליי כדי לאפשר את ההתרחבות. אז פשפשתי ומיהרתי וגייסתי מישהו שעבדתי איתו בעבר כדי שינהל את אחד הצוותים שלי. במהלך כמה שיחות עם המנהלת היא אמרה דברים כמו "אני חוששת שהוא לא מספיק מנוסה" או "האם הוא האדם הנכון לתפקיד" ועוד כל מיני שאלות בסגנון. ואני, ישראלית שלא יודעת לקרוא בין השורות, עניתי על השאלה במקום להבין את הרמז: "אל תדאגי הוא ממש אחלה" ו-"כן כן, הוא מדהים אני עבדתי איתו!"

חודש וקצת אחרי זה, היא אמרה משהו כמו "אמרתי לך שאת לא צריכה לשכור אותו" ואני מצידי אמרתי: "לא… את שאלת כל מיני שאלות והעלית חששות", והיא: "כן, בדיוק!" ואז נפל לי האסימון. זה היה המשוב האמריקאי, שאינו ישיר, שרוקד קצת מסביב לנושא, ופתאום הבנתי מה היא נסתה לעשות.

אז אחרי זה, באותה שיחה ממש, הסברתי לה מה אני הבנתי מהשאלות, וסיכמנו שהיא מצידה תנסה להיות ישירה יותר, ואני מצדי אנסה לשפר את יכולת הקריאה בין השורות שלי.


דוגמא שלישית - את רוצה …?

אחת השאלות שתמיד קורעת אותי מצחוק היא כשאני בפגישה ואחד המשתתפים שואל: ״סיון, את רוצה להציג את המסמך״ או ״סיון את רוצה לענות על זה?״ ואני, כישראלית טובה, חושבת שיש לי ברירה, ותמיד שוקלת לענות: ״לא, אני סבבה״. כי באמריקאית השאלה הזו היא דרך מנומסת לגרום למשהו לקרות, זה מאוד לא סביר שמישהו יענה ״לא״. אבל בישראלית זה נשמע כמו שאלה עם שתי תשובות: ״כן״ ו״לא״.


אז מה עושים?

אם אתם תוהים ״אוקיי, אז קשה, יש דרך לשפר את זה?״ אז באופן כללי הקפיצה הכי גדולה ביכולת התקשורת שלי היתה בזכות לימודיי לתואר מנהל עסקים בקולומביה, באותו זמן שהתחלתי לעבוד בחברה אמריקאית לגמרי. הקפיצה למים העמוקים, שבהם לא היו חבלי הצלה (ישראלים לידי שיתרגמו או יעזרו) והיה עליי להתמודד עם הרבה אתגרים בו זמנית - עד כמה שהיתה קשה - הניבה תוצאות. גם בלי 180 אלף דולר (פעם אחרונה שבדקתי) ושנתיים השקעה, יש דרכים לשפר את המצב, להלן:


טיפים וטריקים 

לאורך השנים פיתחתי לפחות שני טריקים כדי לצמצם נזקים פוטנציאלים. 

את הטריק הראשון למדתי מלצפות באחד ממנהליי מוביל דיון למקומות שהוא רצה. אני קוראת לזה: אלגוריתם לאמרקן תוכן (algo for americanizing things). אז נניח שאתם בשיחה (לא אימייל הפעם), ואתם רוצים להגיד משהו כמו: "תכתבי על הלוח", או "תנו לכולם להתבטא" - כל דבר שעלול להשמע כמו הוראה או צווי, הנה מה שעושים, פשוט מתחילים ב-would it be helpful if...

אז במקום להגיד: write on the board אמור: would it be helpful if you would write this on the board?

למה זה עובד?

התרבות האמריקאית כפי שנאמר היא לא ישירה. כשאתם אומרים משהו ישיר, במיוחד שהוא הוראה, זה עלול להוביל לחיכוך (be abrasive). כשמנסחים משהו כשאלה, אתם בעצם מציעים משהו, שנשמע מאוד הגיוני, והשאלה מנוסחת בצורה שמרמזת על התשובה הברורה, היא מכוונת ל"כן". האנשים שאיתכם מרגישים שיש להם ברירה ובחירה, ושהם בשליטה, והם 99% מהפעמים זורמים עם זה.


הטריק השני הוא הרבה יותר נאיבי ופשוט, והוא בעצם מתבסס על תיאום ציפיות (משהו שאני מאוד דוגלת בו). לפני כמה שנים קראתי מאמר שבוא הופיעה המשוואה הבאה שהשאירה עליי חותם:

אם הציפיות היו גבוהות מהמציאות, אתם לא תהיו מאושרים (כי מתמטית זה מינוס). אם הציפיות נמוכות מהמציאות - אתם תהיו מאושרים. 

אז איך אני משתמשת בזה? בשיחות הראשונות שלי עם אנשים, אני מסבירה שנולדתי וגדלתי בישראל, שצורת התקשורת שלנו מאוד ישירה, ושאני אדם מאוד פתוח, עם המון תשוקה לעבודה וכוונות טובות, ולמרות שלאורך השנים שיפרתי את יכולות התקשורת שלי, אם אי פעם אני אומרת משהו שפוגע בהם, כנראה לא התכוונתי ושיגידו לי כדאי שאוכל ללמוד ולשפר, וגם להסביר למה התכוונתי. 

אני דואגת לחזור על גרסאות של זה מידי פעם כדי שאנשים יזכרו ובמקום להעלב, ידברו איתי. זה לא מושלם, אבל זה סופר פשוט, וכנה, ולרוב מוערך.


לסיים בטעם טוב, לפני המון שנים, הפיקו סדרה של פרקים בני 5-6 דק' כל אחד בשם פיני. מדובר על חוויותיו של ישראלי שעבר ללונדון, ויש שם הרבה דוגמאות של הבדלי תרבויות ושפה, נורא מצחיקות. הייתי צופה בזה שוב ושוב וגם מראה לחברים האמריקאים, כדי לנסות לגשר ולהסביר את ההבדלים - תנו לזה הצצה.


אם יש לכם דוגמאות משלכם, או שאלות על איך להתמודד עם מצב כזה ואחר - אשמח לשמוע, ללמוד ולייעץ!


סיון


No comments: