Friday, October 01, 2021

חוויותיה של ילדה מהעיר הגדולה והאפורה בפנסילבניה הכפרית והירוקה

 כשהייתי ילדה, תמיד חלמתי לגור בבית פרטי. כפי שציינתי בפוסט הקודם, את מרבית ילדותי, למעשה עד גיל 17, ביליתי בדירה בפ”ת, 70 מ”ר, 3.5 חדרים עם 4 אנשים אחרים. לכן התבוננתי בשקיקה בבתים פרטיים שזכיתי לבקר בהם. וחלמתי לזכות בלוטו, כדי שאוכל לקנות בית פרטי כזה.


כשהכרתי את בעלי, לראשונה בחיי זכיתי לחוות בית פרטי, אבל למזלי לא הייתי המבוגר האחראי, אז לא נחשפתי באופן מלא לאתגרים של לתחזק בית פרטי. 


עכשיו, 13 שנה לתוך חוויית הניו יורק שלי, עליתי שלב ב"משחק", והפכתי לאחת מאלו שיש להם בית מחוץ לעיר (בנוסף לדירתי הקטנה והשכורה במנהטן הגדולה). משהו שלפני 10 שנים בכלל לא ידעתי שקיים ולא הייתי מנחשת שאני אגיע לשלב הזה :) אוטוטו אנחנו סוגרים שנה מאז שקנינו את הבית, זמן טוב לסכם אירוע.

 

באר ומיכל גדול של קקי

אז מסתבר שיש איזורים בפנסילבניה, שבהם אין מערכת מים ואין מערכת ביוב. לכל בית יש גישה לבאר שלו (כן… באר!) ובמקום ביוב, לוקחים מיכל מאוד גדול, וטומנים אותו בחצר שלך, ולשם כל שיירי גופך מתנקזים. זה נקרא טנק ספטי (sceptic tank). וכיוון שמדובר במערכת יציבה במיוחד, אף פעם אין בעיות עם זה!


או שלא. כשעברנו לבית, משום מה, המים החמים הסריחו מגופרית. זוכרים את הריח של חמת גדר? או העיר רוטורואה בניו זילנד שמריחה כמו פלוצים? במשך חודשים הריח הזה היה הסימן שלי שאני נקייה אחרי אמבטיה. בסוף הבאנו איש מים, שעשה משהו כמו לשקשק את מיכל המים שלנו או לשים אנודה, ואז הריח כמעט נעלם.


פעם אחרת שמתי לב שמשהו מוזר עבר על השירותים במרתף, היה נראה כאילו היתה שם התפרצות, היו שיירי נייר טואלט מסביב על הרצפה ונראה שהיתה נזילה. התיאוריה שלנו היתה שמשהו נדפק במערכת הביוב הפרטית שלנו. המחשבה היתה שכיוון ששירותי המרתף הם הכי נמוכים בבית, כל מי הורדת מים בבית עוברת בצינורות שם, ואם יש חסימה או שהטנק הספטי מלא, אז הכל יבעבע בחזרה משירותי המרתף. בעלי האמיץ יצא לחצר, מצא את אחד מצ'ופצ'יקיי המתקן, הרים אותו, ובום! השפריץ החוצה קקי עם כל מיני דברים מוזרים שנזרקו לשירותים. הזמנו חברה שמטפלת בזה, ומהר ברחנו בחזרה לניו יורק, איפה שם יש צוות שלם שמטפל ומתפעל את הבניין תודה לאל. מסתבר שבאמת היתה חסימה, כשפתחו אותה כל דיירי ומבקרי הבית חזרו להנות משירותים בלתי מוגבלים!


השכנים, הם… שונים

בשנה האחרונה יצרנו קשרים עם שלוש משפחות מקומיות. אחת שפגשנו אחרי מסלול הליכה קצר שעשינו במעלה הר הפוקונוס (קאמל-בק) - האבא רוסי יהודי שרצה קצת קשר ישראלי/יהודי, משפחה אחרת פגשנו כששכרנו את האבא שלה לכסח לנו את הדשא בקיץ, והמשפחה השלישית היא השכנים שלנו קלי וכריס.


האנשים מאוד נחמדים, אבל חיים חיים מאוד שונים מאיתנו. הם לא עובדים בהיי טק, גם לא בבנק או בחברה גדולה והם לא פוחדים מעכבישים או מתלהבים מחיות בחצר האחורית. 

  • קלי וכריס השכנים, הם מגדלים עזים לתצוגה. מה זה אומר? אין לי מושג, אבל זה נשמע בין מגניב למאוד מוזר. וכן, זה אומר שיש להם עיזים בחצר, וכן, הן פועות. 

  • האיש שמכסח את הדשא, יש לו 3 ילדים, והוא בנה במו ידיו מלא דברים בגינה שלהם מעץ, כולל את גן השעשועים שלהם, גינת ירק עצומה, לול לעופות, מתחם לצב, ועוד כמה דברים שבטח שכחתי. יש לו עבודה כלשהיא וכהשלמת הכנסה הוא מכסח דשא באיזור אחרי העבודה ובסופ"ש.

  • המשפחה של האבא הרוסי היהודי הם ממש בעניין של פעילויות: יש להם מגלשי סקי לסללום לכל בן משפחה (הוללת 3 ילדים), מגלשי סקי להליכה, קיאקים לכל בן משפחה, ואופני הרים ומה לא. הם מאוד פעילים!

איכשהו יצא שביקרתי לכמה דקות בכל הבתים שלהם וכולם היו, בחוויה שלי לפחות, מוזנחים מאוד. לשכנה היתה רצפה מהוהה ושבורה. אצל מכסח הדשא היה בלאגן לא יאומן, עם מלא חפצים בכל מקום, או כמו שזה נראה בעיניים של ילדה בת 4: "אמא, תראי כמה דברים יש להם" אמרה אלמה כשעשתה פיפי בשירותים בהם הדלפק ליד הכיור היה מכוסה עד אפס מקום. הבית של משפחת הרוסי היהודי נראה כאילו לא ממש נוקה איזה 20 שנה, עם גללי אבק וקירות ישנים.

הכוונה שלי היא לא לשפוט אותם, אלא לציין לעצמי ולכם, שאורח החיים שאני מכירה בכל שנות חיי, לא הוחל עליהם וכמו שבלימודי מנהל העסקים שלי למדתי שכל ניו יורקר שמכבד את עצמו מחזיק בית מחוץ לעיר, כאן למדתי שיש הרבה דרכים לחיות ואפשר לבלות הרבה יותר בטבע.


יצורים מכל הכיוונים וכל המינים

חצר הבית הגדול הכחול בתחילת האביב, השלג בחצר נמס, האורחים מגיעים - כמה צבאים ספרתם?


כשחיפשנו את הבית, המתווכת ועוד כמה חברים שגדלו באיזור סיפרו על נחשים בחצר שלהם, ודובים, כאילו זה דבר מה בכך. תהיתי אם הם מגזימים אבל כיוון ששמעתי את זה מיותר מאדם אחד, הבנתי שכנראה שדברים כאלו באמת קורים. נזכרתי בטיול שלנו לאוסטרליה בירח הדבש שלנו, שבו כשנתקלתי בעכביש חום שעיר וגדול נח ליד השירותים שלי, מנהלת המלונצ'יק אמרה לי כלאחר יד: "ובכן, אנחנו חיים פה בשיח" (well, we do live in the bush). להלן רשימת מצאי של כל היצורים שפגשתי, למורת רוחי, בשנה האחרונה:


ראיתי דובי חוצה כביש 2 דקות נסיעה מהבית שלי - דובי, לא דוב, זה אומר שאמא דובה באיזור :O

ראיתי עכבישים קופצים - כן! קופצים! מסתבר שיש לא מעט כאלו.

ראיתי חמולה של פרות משה רבנו מתגוררות בצד המדרגות הפנימיות - כנראה שחודש אפריל זה החודש שלהן. 

ראיתי (והרגתי) מספר קיני צרעות מעל דלת המשרד שלי - שאבתי כ-30 גופות של צרעות מתות.

ראיתי שני קינים של ציפורים - לא העזתי לגעת, אבל בעלי כן.

ראיתי סנאי בחצר ביתי.

ראיתי (וצילמתי) צבאים בחצר - כששלחתי את התמונה לשכנה שלי, היא אמרה "אה כן, זו המשפחה של הצבאים שלנו" שאלתי "שלנו??" והיא המשיכה: "כן, הם בדרך כלל מסתובבים ברדיוס של 3 ק"מ, אבל וואלה, לא ידעתי שיש להם ילד" (אגב מסתבר שהילד של deer באנגלית זה fawn - היום למדתם!)

ראיתי צבאים בחצרות אחרות - טוב, זה הרגיש יותר הגיוני, כי הם בחצר אחרת :)

ראיתי לפחות 20 עכבישים (שלא קופצים) - השארתי כמה כאלו לנפשם מעל המסדרון לחדר הילדים (שלא כל כך בשימוש) כדי שיתפסו את החיות האחרות בשבילי.

ראיתי עשרות רבות רימות (זחל שהופך לזבובים) בפח הזבל שלי - אוי, זה היה מאוד מלחיץ וגם מסריח.

צרעה עקצה ברגל את הבן של המנקה - הוא אפילו לא צעק!

השכנה מלמדת אותי על משפחת הצבאים שגרה אצלי בשטח


תלאות נוספות

"אם מישהו ער שיבוא לחבק אותי" היתה ההודעה הראשונה שקראתי כשפקחתי עיניים ששלח חבר שביקר בבית שלנו בבוקר ראשון אחד. היה זה דצמבר, אחד מחודשי הכפור אימים בפנסילבניה, ומשום מה החימום לא עבד בבית. אחרי שניסיתי כל מיני דברים, התיאוריה הרווחת היתה שאולי הגז שהחימום תלוי בו אזל. קראנו בסופ"ש לחברת גז, ו-500 דולר מאוחר יותר החימום חזר לעבוד! מאז נרשמנו לשירות כזה שבו הם עוברים מידי פעם וממלאים לך מה שחסר באופן פרואקטיבי, תמורת כמה מאות דולרים.

​​

הנה משהו שלא חשבתי עליו, גם הטרמפולינה אספה לה קצת שלג - ובן זוגי זוכה לאימון גופני :)


אז אלו הן רק חלק מהחוויות בכפר הקטן, לא מעט דברים שלא שקלנו או התכוננו אליהם כשהחלטנו לקנות. סה"כ לא משעמם, ואחרי שמוצאים כמה אנשי שירות (ומוכנים להוציא את הכסף) דברים טיפה קלים יותר. אם אתם שוקלים/ות לקנות בית, לפחות תדעו טוב יותר למה לצפות.


Tuesday, September 28, 2021

בית קטן, בית גדול, בית כחול.

 

אז קצת אחרי שהתחיל שפרצה הקורונה לחיינו, התחילה שיחה בדירתנו הקטנה במנהטן, על מעבר לפרברים, לבית, אתם יודעים, פרטי!

אפשר להבין את זה, בכל זאת אחרי 12 שנים בדירות במנהטן, ועם שני ילדים, יכול להיות צפוף. תוסיפו לזה מגיפה עולמית שמובילה להסגרים ועבודה מהבית, וכל זה לצד מזג אוויר ניו יורקי, שגם במרץ ואפריל פה קר יותר מפברואר בישראל. אז פייר, אני אופתע אם המחשבה הזו לא תעבור לכם בראש במצב דומה.

בקיצור, בן זוגי רצה יותר מרחב, מקומות ריצה, מחבואים ומשחקים לילדים, וכן, גם יהיה נחמד אם יהיה אפשר להכניס יותר מאדם וחצי במטבח ולהתרווח בפינת האוכל ויהיו גם אולי עוד חדרי שירותים.

אני, ילדה עירונית מפתח תקווה, שבילתה את רוב ילדותה בדירת 70 מ”ר עם עוד 4 אנשים, בכלל לא הבנתי מה הבעיה. יש לנו פחות אנשים וקצת יותר מקום, והנה תראה - מרפסת! וסנטרל פארק 5 דקות מפה… מי צריך עוד מקום? זה ממש בסדר, ואין לי כח ללכת ולעלות מדרגות (כי אני עצלנית, מודה). ויותר מזה, יותר מרווח זה יותר בלאגן ויותר דברים לסדר. מי צריך את זה?


ככה המשיכו השיחות, ובמקביל מידי פעם שכרנו בית באייר בי אנד בי עם 2 משפחות של חברים, והלכנו לשחק ב”בית” ולדמיין שאנחנו גרים במקום אחר לשני לילות.


במקביל, אולי סיפרתי על זה בעבר, כשהקורונה פרצה, כל עשירי ואמידי ניו יורק ברחו מהעיר תוך כמה דקות. איך הם עשו את זה? מסתבר שלרובם המכריע היה בית קיץ או בית סופ”ש והם פשוט… העבירו את חייהם לשם והסתגרו עד יעבור זעם. הרבה גם שכרו בתים לכמה חודשים וכו. תוך שבוע רוב החברים שלנו ברחו לבית השני שלהם.


[מאמר מוסגר: מה ההבדל בין בית קיץ לבית סופ”ש אתם אולי תוהים? גם אני תהיתי. אז בית קיץ זה בדרך כלל ליד ים ורצוי עם בריכה. בניו יורק זה יהיה באיזור החוף של ג’רסי אבל הרבה יותר נפוץ זה בית בהמפטונס. לבית כזה נוסעים בעיר בחודשי הקיץ, סוף מאי לתחילת ספטמבר. בית סופ”ש זה בית שנוסעים אליו לאורך כל השנה, הוא יכול להיות בכל מקום, הרבה ניו יורקרים קונים בעמק ההאדסון ובקונטיקט]


ואז יום אחד - עלה במוחי רעיון גאוני. מה אם… נקנה בית סופ”ש, עם חברים שלנו? זה יאפשר לנו לחוות חיים אחרים, בבית גדול יותר, בלי לוותר על מנהטן, והחברים כבר יהיו כלולים אז תמיד יהיה לנו כיף. ואולי אפילו, נוכל לארח עוד משפחות. וגם… כיוון שזה לא מאוד קרוב לניו יורק, זה יהיה יותר זול בתקווה.


וכך עשינו. דיברנו עם החברים הכי טובים שלנו - כל כך טובים שהם גרים איתנו בבניין. כל כך טובים שכשקוביד התחיל הפכנו אפילו יותר לקומונה - והתחלנו לחפש בתים ביחד.

אחרי שקראנו איזה כתבה על בתי סופ”ש, הגדרנו רדיוס של 1:30 נסיעה מניו יורק, כדי שאם יהיו פקקים בשישי בערב או ראשון בערב, הנסיעה עדיין לא תהיה 3+ שעות.

התבייתנו על איזור בפנסילבניה שנקרא “פוקונוס” (Poconos, PA) שהוא 1:30 נסיעה מערבה ממנהטן. 


​​

טעימה של נוף מאיזור הפוקונוס בפנסילבניה 


שקלנו ללכת מזרחה להאמפטונס אבל החלטנו שאנחנו רוצים פעילויות באיזור הבית במשך כל השנה. בנוסף בתים בפוקונוס משמעותית יותר זולים מבתים בהמפטונס, אז יכולנו להשקיע פחות כסף ולקבל יותר תמורה.

כיוון שאנחנו שתי משפחות שאוהבות לארח, הדרישות שלנו היו לא סטנדרטיות: שני חדרי הורים עם אמבטיה צמודה (מצרך נדיר) ועוד חדר ילדים ל-4 ילדים, ועוד איזה שני חדרים לאירוח של משפחה נוספת.

עשינו גיחה אחת עם הילדים ועוד אחת בלעדיהם לראות בתים, קיווינו למצוא בית עם בריכה.

במהלך החיפוש, שכרוך בנסיעה של לפחות שעה וחצי לכיוון, והצורך לקחת ימי חופש כדי לראות בתים, הבנו שאנחנו צריכים בית שלא דורש שיפוץ. פרויקט שיפוץ רחוק מהבית הולך להיות מאוד קשוח, אז מיקדנו שוב את החיפוש בבתים שלא צריכים שיפוץ.

ואז המתווכת לקחה אותנו לבית כחול, עצום, 6 שירותים, 6 חדרי שינה, יחידת הורים עצומה שיכולה להיות חדר ילדים מדהים, עם חדר פנימי לשינה וחדר חיצוני כחדר משחקים ושעשועים וגם שירותים צמודים - וואו. בסיבוב הראשון בבית כולנו הלכנו לאיבוד. מה זה המסדרון הזה בקומה העליונה? מאיזה גרם מדרגות עלינו ובאיזה ירדנו? למה יש 6 חדרים במרתף? מה זה הדלת הזן שחושפת מערת גופות / חדר יין - אלו היו חלק מהתחושות שחלקנו. 


בקיצור, לא היתה ברירה אלא לקנות את הבית. אז זה מה שעשינו!


באחת הנסיעות הארוכות במכונית בדרך חזרה מבית הסופ”ש שלנו, התנהלה שיחה ערה על איך נכון לקרוא לבית הזה: 

השם “בית חדש” נפסל כי טכנית הבית בפוקונוס הוא משנת 1902 (או משהו מוגזם כזה) והדירה המנהטנית שלנו היא בבניין משנות ה-80. 

השמות שהוסכם עליהם היו: “בית גדול” ו-“בית כחול” (כי קירותיו החיצונים של הבית הם כחולים).

 

בית כחול גדול.


ומאז, אנחנו מבלים את השבועות שלנו בבית הקטן, ואת סופי השבוע שלנו בבית הכחול הגדול.


חזרו לקרוא על חוויותיה של ילדה מהעיר הגדולה באפור בפנסילבניה הכפרית בירוק (והירוקה?)


Tuesday, January 26, 2021

אחרי החגים!

 

בשבוע הראשון של נובמבר, שוחחתי עם אחד מהצוותים שלי שמטרתם היתה להוציא מוצר חדש לאור לפני סוף השנה. הם: מציעים תאריך שחרור של ה-30 לנובמבר. אני שואלת: ״למה לא לפני״? הם: ״אנחנו לא רוצים לשחרר את המוצר בשבוע של חג ההודיה״. אני: ״אוקיי, ומה עם כל שאר התאריכים?״ הם: ״אנחנו לא רוצים להלחיץ את אנשי הצוות שחס וחלילה מרוב לחץ לא יקחו חופש בשבוע של החג ההודיה״. אני: נותרתי פעורת פה.


כולנו יודעים שחגי ישראל, החגים היהודיים, או איך שהם נקראים באנגלית: ״they high holidays״ מתרחשים בספטמבר. המקבילה האמריקאים לתקופה זו, היא התקופה בין חג ההודיה לראש השנה הלועזי. בתקופה של 5 שבועות נופלים 3 חגים גדולים לתרבות האמריקאית:

  • חג ההודיה - תמיד מתרחש ביום חמישי האחרון בנובמבר (והרבה חברות נותנות לעובדיהן גם את יום השישי שאחרי, שנקרא יום שישי השחור).
  • חג המולד - 24-25 בדצמבר

  • ראש השנה - 1 בינואר


בזמנים נורמליים (כשאין מגיפה עולמית) תקופה זו מאופיינת במספר דברים:

לחץ לסגור מכירות - אם אתם עובדים במכירות, זה הזמן לסגור פינות ולממש הקצאת מכירות, לפני שהחברות להן אתם מוכרים ״מאבדות״ את תקציב הקניות שלהן.

לחץ משפחתי - הרבה אנשים מטיילים, טסים, ונוסעים לפגוש את משפחותיהן. זה כמובן יוצר לחץ למי שמתארח, ולמי שמארח, ולמי שמתכנן את הנסיעות.

ירידת מתח בעבודה - אם אתם לא במכירות, כיוון שהרבה אנשים מטיילים ולוקחים חופשים בזמנים אלו, הרבה חברות מקפיאות ומצמצמות את כמות השינויים בקוד או במוצרים שלהן. למה? אם יורידו משהו לסביבת הייצור, ומשהו משתבש, אין הרבה אנשים שיכולים לתקן או לתמוך - אז מנסים להמנע מזה מראש.

בתי הספר יוצאים לחופשת החורף (הראשונה משתיים!)- הילדים נשלחים הביתה לשבועיים האחרונים של השנה.

בתי עסק סוגרים שעריהם לימי החג - בארה״ב המון דברים פתוחים כמעט תמיד בשבת ובראשון (לא כמו בארץ), אבל בחגים שצוינו, רוב הסיכויים שהכל יהיה סגור.

חברים ומשפחות שולחים כרטיסי חג - תופעה מוזרה ביותר שלקח לי שנים להבינה. אנשים בעצם מסכמים את השנה ושולחים ״תמונת מצב״ אחד לשני בצורת כרטיס חג.

כרטיס החג של משפחתי השנה - איזון בין "נחמד לסכם שנה" ו"תחושת השווצה"


הכל מקושט וכולם שומעים את תקליט תקופת החגים - בין ליל כל הקדושים לחג ההודיה, הכל מתקשט בדלעות ושלדים, ומיד אחרי החד מקשטים הכל באורות חג המולד, עצי אשוח, וכולם משמיעים את אותו התקליט ששר שירים על סנטה וג׳ינגל בלס. יש הדלקת עץ עצום בכיכר רוקפלר, והמון אירועים דומים.

תצוגת אורות בגן החיות בברונקס (צלמת: אני)


כיוון שביליתי הרבה שנים בארגון הפיתוח, ופחות במכירות, אני יכולה להעיד יותר על מה שקורה שם, ובעצם, מתחילת נובמבר כולם מסבירים לך שהם לא יכולים לעבוד, או עדיף שהם לא יעבדו, כי יש מצב שכולם יהיו בחופש ואז לא יהיה עם מי לעבוד, או מי שיתקן בעיות. ובשבועיים האחרונים של השנה, דצמבר 15 ל-31 (ואפילו בשבוע הראשון של ינואר) - רוב החברות והמשרדים ריקים מאדם ומהמולה. תמיד תמצאו מספר אנשים בודדים במשרדים, מספר אנשים ״יעבדו״ מהבית, והרוב יהיו בחופש. זו תקופה מתה.


אז אם החברה שלכם מתרחבת לארה״ב או אם אתם עובדים עם אנשים ביבשת שלי, כמה טיפים:

  • לתכנן לגרוע מכל ולקוות לדברים טובים - זו תמיד עצה טובה, הנמיכו ציפיות. בהקשר הזה, קחו בחשבון שיש סיכוי שמעט מאוד דברים ינועו קדימה מאמצע נובמבר ועד השבוע השני של ינואר, כיוון שאנשים לוקחים חופשות בזמנים הללו, לפעמים קשה להתקדם כשאנשים בצוות נעלמים וחוזרים ומאבדים הקשר ומומנטום. זה יעזור לכם לתאם ציפיות עם הממונים, וצוותים מקבילים, בזמן שאתם מנסים לקדם מה שאפשר עם מי שנותר.

  • אם החברה שלכם תומכת ומקדמת איזון בין חיים אישיים לעבודה, ואתם רוצים להיות מנהיגים מתחשבים, נסו למצוא דרך לנווט בין לאפשר לאנשים לקחת חופש ובין ניצול נכון של מי שלא לוקח חופש. זה קצת מאתגר אבל סביר שמסר בסגנון הבא יעבוד: ״תרגישו חופשי לקחת חופש, אבל הודיעו לנו ב<תאריך מסוים> אם אתם עובדים או לא, כדי שנוכל לתכנן את העבודה נכון״ 

  • אם אתם מחפשים נושאים לצ׳יט צ׳אט בתקופה זו, הרבה אנשים מטיילים, ״קוטפים״ דלעות (pumpkin patch), אפשר לשאול איפה או עם מי הם עושים את החג וכיו״ב.

  • איך לברך? מפאת מגוון התרבויות ביבשת שלי, ועם תרבות הפוליטיקלי קורקט, נהוג לאמר ברכה כללית (happy holidays) כי אתם אף פעם לא יודעים מי יהודי, מי נוצרי, מי משהו אחר ומי חוגג. לכו על בטוח! 


ואם קראתם פה בין השורות, אולי שמתם יש לי דיעה אישית חזקה לגבי חודש וחצי שבו ״אי אפשר״ לעבוד. אני חושבת שזה חוזר לתקופת הצבא שלי. כאילו מה זה הזרקנות הזו שבעטיה אף אחד לא עובד? לא עובדים כי אנשים בחופש? האם זה הגיוני? מי שבחופש שיהיה בחופש, ומי שלא שיעבוד. איך זה שונה מכל מצב אחר בעולם? זרקנים נמאסתם! חג שמח, תחזרו לעבודה :) 


אז בשנה הבאה, אם אתם עובדים עם אנשים בארה״ב, והעניינים נחלשים בתחילת נובמבר, או אתם שומעים ״yeah, the holidays are coming" אני מקווה שתהיה לכם טיפ טיפה יותר הבנה של המצב, ומשמעותיו על השותפים שלכם.


השארו חמימים, כי לי כבר קר,

    סיון