כשהייתי ילדה, תמיד חלמתי לגור בבית פרטי. כפי שציינתי בפוסט הקודם, את מרבית ילדותי, למעשה עד גיל 17, ביליתי בדירה בפ”ת, 70 מ”ר, 3.5 חדרים עם 4 אנשים אחרים. לכן התבוננתי בשקיקה בבתים פרטיים שזכיתי לבקר בהם. וחלמתי לזכות בלוטו, כדי שאוכל לקנות בית פרטי כזה.
כשהכרתי את בעלי, לראשונה בחיי זכיתי לחוות בית פרטי, אבל למזלי לא הייתי המבוגר האחראי, אז לא נחשפתי באופן מלא לאתגרים של לתחזק בית פרטי.
עכשיו, 13 שנה לתוך חוויית הניו יורק שלי, עליתי שלב ב"משחק", והפכתי לאחת מאלו שיש להם בית מחוץ לעיר (בנוסף לדירתי הקטנה והשכורה במנהטן הגדולה). משהו שלפני 10 שנים בכלל לא ידעתי שקיים ולא הייתי מנחשת שאני אגיע לשלב הזה :) אוטוטו אנחנו סוגרים שנה מאז שקנינו את הבית, זמן טוב לסכם אירוע.
באר ומיכל גדול של קקי
אז מסתבר שיש איזורים בפנסילבניה, שבהם אין מערכת מים ואין מערכת ביוב. לכל בית יש גישה לבאר שלו (כן… באר!) ובמקום ביוב, לוקחים מיכל מאוד גדול, וטומנים אותו בחצר שלך, ולשם כל שיירי גופך מתנקזים. זה נקרא טנק ספטי (sceptic tank). וכיוון שמדובר במערכת יציבה במיוחד, אף פעם אין בעיות עם זה!
או שלא. כשעברנו לבית, משום מה, המים החמים הסריחו מגופרית. זוכרים את הריח של חמת גדר? או העיר רוטורואה בניו זילנד שמריחה כמו פלוצים? במשך חודשים הריח הזה היה הסימן שלי שאני נקייה אחרי אמבטיה. בסוף הבאנו איש מים, שעשה משהו כמו לשקשק את מיכל המים שלנו או לשים אנודה, ואז הריח כמעט נעלם.
פעם אחרת שמתי לב שמשהו מוזר עבר על השירותים במרתף, היה נראה כאילו היתה שם התפרצות, היו שיירי נייר טואלט מסביב על הרצפה ונראה שהיתה נזילה. התיאוריה שלנו היתה שמשהו נדפק במערכת הביוב הפרטית שלנו. המחשבה היתה שכיוון ששירותי המרתף הם הכי נמוכים בבית, כל מי הורדת מים בבית עוברת בצינורות שם, ואם יש חסימה או שהטנק הספטי מלא, אז הכל יבעבע בחזרה משירותי המרתף. בעלי האמיץ יצא לחצר, מצא את אחד מצ'ופצ'יקיי המתקן, הרים אותו, ובום! השפריץ החוצה קקי עם כל מיני דברים מוזרים שנזרקו לשירותים. הזמנו חברה שמטפלת בזה, ומהר ברחנו בחזרה לניו יורק, איפה שם יש צוות שלם שמטפל ומתפעל את הבניין תודה לאל. מסתבר שבאמת היתה חסימה, כשפתחו אותה כל דיירי ומבקרי הבית חזרו להנות משירותים בלתי מוגבלים!
השכנים, הם… שונים
בשנה האחרונה יצרנו קשרים עם שלוש משפחות מקומיות. אחת שפגשנו אחרי מסלול הליכה קצר שעשינו במעלה הר הפוקונוס (קאמל-בק) - האבא רוסי יהודי שרצה קצת קשר ישראלי/יהודי, משפחה אחרת פגשנו כששכרנו את האבא שלה לכסח לנו את הדשא בקיץ, והמשפחה השלישית היא השכנים שלנו קלי וכריס.
האנשים מאוד נחמדים, אבל חיים חיים מאוד שונים מאיתנו. הם לא עובדים בהיי טק, גם לא בבנק או בחברה גדולה והם לא פוחדים מעכבישים או מתלהבים מחיות בחצר האחורית.
קלי וכריס השכנים, הם מגדלים עזים לתצוגה. מה זה אומר? אין לי מושג, אבל זה נשמע בין מגניב למאוד מוזר. וכן, זה אומר שיש להם עיזים בחצר, וכן, הן פועות.
האיש שמכסח את הדשא, יש לו 3 ילדים, והוא בנה במו ידיו מלא דברים בגינה שלהם מעץ, כולל את גן השעשועים שלהם, גינת ירק עצומה, לול לעופות, מתחם לצב, ועוד כמה דברים שבטח שכחתי. יש לו עבודה כלשהיא וכהשלמת הכנסה הוא מכסח דשא באיזור אחרי העבודה ובסופ"ש.
המשפחה של האבא הרוסי היהודי הם ממש בעניין של פעילויות: יש להם מגלשי סקי לסללום לכל בן משפחה (הוללת 3 ילדים), מגלשי סקי להליכה, קיאקים לכל בן משפחה, ואופני הרים ומה לא. הם מאוד פעילים!
איכשהו יצא שביקרתי לכמה דקות בכל הבתים שלהם וכולם היו, בחוויה שלי לפחות, מוזנחים מאוד. לשכנה היתה רצפה מהוהה ושבורה. אצל מכסח הדשא היה בלאגן לא יאומן, עם מלא חפצים בכל מקום, או כמו שזה נראה בעיניים של ילדה בת 4: "אמא, תראי כמה דברים יש להם" אמרה אלמה כשעשתה פיפי בשירותים בהם הדלפק ליד הכיור היה מכוסה עד אפס מקום. הבית של משפחת הרוסי היהודי נראה כאילו לא ממש נוקה איזה 20 שנה, עם גללי אבק וקירות ישנים.
הכוונה שלי היא לא לשפוט אותם, אלא לציין לעצמי ולכם, שאורח החיים שאני מכירה בכל שנות חיי, לא הוחל עליהם וכמו שבלימודי מנהל העסקים שלי למדתי שכל ניו יורקר שמכבד את עצמו מחזיק בית מחוץ לעיר, כאן למדתי שיש הרבה דרכים לחיות ואפשר לבלות הרבה יותר בטבע.
יצורים מכל הכיוונים וכל המינים
חצר הבית הגדול הכחול בתחילת האביב, השלג בחצר נמס, האורחים מגיעים - כמה צבאים ספרתם?
כשחיפשנו את הבית, המתווכת ועוד כמה חברים שגדלו באיזור סיפרו על נחשים בחצר שלהם, ודובים, כאילו זה דבר מה בכך. תהיתי אם הם מגזימים אבל כיוון ששמעתי את זה מיותר מאדם אחד, הבנתי שכנראה שדברים כאלו באמת קורים. נזכרתי בטיול שלנו לאוסטרליה בירח הדבש שלנו, שבו כשנתקלתי בעכביש חום שעיר וגדול נח ליד השירותים שלי, מנהלת המלונצ'יק אמרה לי כלאחר יד: "ובכן, אנחנו חיים פה בשיח" (well, we do live in the bush). להלן רשימת מצאי של כל היצורים שפגשתי, למורת רוחי, בשנה האחרונה:
ראיתי דובי חוצה כביש 2 דקות נסיעה מהבית שלי - דובי, לא דוב, זה אומר שאמא דובה באיזור :O
ראיתי עכבישים קופצים - כן! קופצים! מסתבר שיש לא מעט כאלו.
ראיתי חמולה של פרות משה רבנו מתגוררות בצד המדרגות הפנימיות - כנראה שחודש אפריל זה החודש שלהן.
ראיתי (והרגתי) מספר קיני צרעות מעל דלת המשרד שלי - שאבתי כ-30 גופות של צרעות מתות.
ראיתי שני קינים של ציפורים - לא העזתי לגעת, אבל בעלי כן.
ראיתי סנאי בחצר ביתי.
ראיתי (וצילמתי) צבאים בחצר - כששלחתי את התמונה לשכנה שלי, היא אמרה "אה כן, זו המשפחה של הצבאים שלנו" שאלתי "שלנו??" והיא המשיכה: "כן, הם בדרך כלל מסתובבים ברדיוס של 3 ק"מ, אבל וואלה, לא ידעתי שיש להם ילד" (אגב מסתבר שהילד של deer באנגלית זה fawn - היום למדתם!)
ראיתי צבאים בחצרות אחרות - טוב, זה הרגיש יותר הגיוני, כי הם בחצר אחרת :)
ראיתי לפחות 20 עכבישים (שלא קופצים) - השארתי כמה כאלו לנפשם מעל המסדרון לחדר הילדים (שלא כל כך בשימוש) כדי שיתפסו את החיות האחרות בשבילי.
ראיתי עשרות רבות רימות (זחל שהופך לזבובים) בפח הזבל שלי - אוי, זה היה מאוד מלחיץ וגם מסריח.
צרעה עקצה ברגל את הבן של המנקה - הוא אפילו לא צעק!
השכנה מלמדת אותי על משפחת הצבאים שגרה אצלי בשטח
תלאות נוספות
"אם מישהו ער שיבוא לחבק אותי" היתה ההודעה הראשונה שקראתי כשפקחתי עיניים ששלח חבר שביקר בבית שלנו בבוקר ראשון אחד. היה זה דצמבר, אחד מחודשי הכפור אימים בפנסילבניה, ומשום מה החימום לא עבד בבית. אחרי שניסיתי כל מיני דברים, התיאוריה הרווחת היתה שאולי הגז שהחימום תלוי בו אזל. קראנו בסופ"ש לחברת גז, ו-500 דולר מאוחר יותר החימום חזר לעבוד! מאז נרשמנו לשירות כזה שבו הם עוברים מידי פעם וממלאים לך מה שחסר באופן פרואקטיבי, תמורת כמה מאות דולרים.
הנה משהו שלא חשבתי עליו, גם הטרמפולינה אספה לה קצת שלג - ובן זוגי זוכה לאימון גופני :)
אז אלו הן רק חלק מהחוויות בכפר הקטן, לא מעט דברים שלא שקלנו או התכוננו אליהם כשהחלטנו לקנות. סה"כ לא משעמם, ואחרי שמוצאים כמה אנשי שירות (ומוכנים להוציא את הכסף) דברים טיפה קלים יותר. אם אתם שוקלים/ות לקנות בית, לפחות תדעו טוב יותר למה לצפות.
No comments:
Post a Comment