ציפורניים

אני אנסה לכתוב שתי כניסות (פוסטים) חדשות ברצף אז עדכונים יבואו אחרי כן.

מהיום שבו נחתתי בניו יורק רציתי ללכת לסלון ציפורניים ולעשות מניקור ופדיקור.
בזמן שהסתובבנו פה עם הילה, ראינו הרבה מאוד מקומות שמציעים לטפל בציפורנייך, קצת הופתענו מהכמות האמת.
כשעברנו לדירה שלנו, עשיתי ספירה קצרה, ומצאתי כ-8 סלוני ציפורניים מסביב לבניין שלנו (להגנתם של סלוני הציפורניים עליי לציין כי מצאתי גם כ-6 חנויות של ניקוי יבש באותו מתחם בדיוק).
בנסיעותי ברכבת התחתית, אני נהנית להציץ על האנשים בקרון, לראות מה הם לובשים, איך הם מתנהגים, מה הם קוראים וכו' ולא יכולתי שלא לשים לב שמעטות הנשים שציפורניהן לא מטופחות. במילים אחרות, אני חושבת שלא אגזים אם אומר שעד כה, ראיתי בערך 5 נשים בלי לק על הציפורניים (בידיים וברגליים). באחוזים זה פחות מ0.5%. מטורף!
במקביל, התחלנו לקבל תפיסה טובה יותר של כמויות האנשים שגרים פה. אצלנו בבניין יש 11 דירות בקומה, 28 קומות, חישוב זריז מניב 308 דירות של 2 חדרים או שלושה, בהנחה שיש 3 אנשים בממוצע בדירה - מדובר על 924 אנשים בבניין שלנו בלבד. בבלוק שלנו יש עוד כמה וכמה בניינים, אז אנחנו מדברים על כמה אלפי אנשים לבלוק. כשהבנתי שזה המצב, התחלתי להבין למה צריך כל כך הרבה סלוני ציפורניים, ניקוי יבש וחנויות מזון לבלוק אחד.
כמות האנשים בו בבלוק מקבילה לכמה שכונות בארץ, ובהתאם לכל שכונה צריך חנות אחת מכל סוג פחות או יותר.
לא נתפס אבל ככה זה פה.

לפני שבוע, אלעד ואני הלכנו ברחוב (עם אחותו, בעלה והילדים) ואלעד החליט שעליו להסתפר.
מגניב! אני אלך לעשות ציפורניים - עלצתי.
נכנסתי למכון הקרוב ביותר, שאלתי כמה עולה, אמרו לי 33$, נו מילא אמרתי לעצמי, רציתי פרנץ', אמרו לי 44$, אמרתי תודה, אני אעשה צבע אחיד :)
סינית או קוריאנית סימנה לי להתיישב והגישה לי מגזין. ישבתי לי על הכסא הגבוה, היא התיישבה למרגלותיו והתחילה במלאכה. הרגשתי כאילו מצחצחים לי נעליים - לא נעים. הסתכלתי לשמאלי, בחורה מקומית יושבת וקוראת במגזין. הסינית (או הקוריאנית - איך אפשר לדעת???) שלה יושבת למרגלות כסאה, לא מוציאה מילה, מנקה לה את הרגליים, מלטפת, שמה קרם, עושה מסז' , והמקומית ? קוראת בעיתון, הן לא מדברות ואין קשר עין. מוזר...
טוב, הרמתי טלפון לענבל (אחותי) וחלקתי את החוויות, ניסיתי לשתף אותה בהתלבטותי כמה טיפ להשאיר (דיברנו כבר על העובדה שמשאירים טיפ בכל מקום - כן?) וכשסיימנו לטפל ברגליים ועברנו לידיים נאלצנו לנתק.
כך עבר לו הזמן ושניה לפני שהסינית שלי (החלטתי שהיא סינית) שמה לי לק, היא סכמה לי את המחיר וביקשה שאשלם. לרגע לא הבנתי, ניסיתי לשאול אם היא זוכרת שהיא צריכה לשים לי לק, היא הנהנה, ואז נפל לי האסימון! היא מבקשת שאשלם לפני כדי שלא אהרוס את הלק כשאוציא את הכסף מהארנק (חן! איך לא חשבו על זה בפוקסי?) גאונים.
אלעד סיים להסתפר ובא לשבת לידי, מופתע שאני עדיין שם ועוד לא סיימתי. ניסיתי לשדל אותו לעשות ציפורניים אך הוא סרב :)
יצאתי משם עם לק אדום ברגליים, ורוד בידיים, וחיוך על הפנים - אני מתאקלמת!