כמו שאמרתי בפוסט הקודם, אני מפרסמת היום שני פוסטים ביחד, זהו השני.

אז קצת עדכונים.
בשבועיים האחרונים, ארחנו את האורחים הראשונים שלנו, אלעד קיבל הצעת עבודה והתחיל לעבוד, והחורף החל להראות אותותיו.

האורחים הראשונים שלנו הגיעו ב-13.8 בצורתם של אחות של אלעד, בעלה ושלושת ילדיהם בני ה-10, 6 ו-2.
המשפחה המאושרת נחתה ב-15:30 ורק ב-20:00 הגיעה לסף דלתינו עייפים אך נלהבים. שעות ספורות לאחר מכן הסלון שלנו היה מלא ב-3 מזוודות, עגלת תינוקת, מלא תיקים ושקיות, ספה פתוחה ומזרן זוגי מנופח, ו-5 אנשים גמורים ישנים בסלון.
ב-10 הימים הבאים הייתי מתעוררת, מתלבשת בשקט, מביטה בערגה על אלעד הישן ויוצאת לסלון המכיל 5 אנשים, ו-1 בוב ספוג בטלויזיה, ויוצאת לעבודה. הם היו מאוד יעילים, ובכל בוקר פינו את המקום בסלון, וסידרו. כך נראתה הדירה שלנו במהלך היום:

ניסינו לעזור להם לראות ולהבין את העיר, אלעד הסתובב איתם קצת, אבל אין מה לאמר, להיות עם 3 ילדים בניו יורק, זה לא פשוט. מה שכן, תמיד הצלחנו לתת מענה לבעיית האוכל על ידי הזמנת פיצה, ב-10 ימים הללו אכלנו בערך 5 פעמים פיצה.
בסוף השבוע השני שלהם פה, אכלנו איתם ארוחת בוקר במסעדה ליד הבית, לקחנו אותם ל-J&R (חנות אלקטרוניקה די גדולה), אכלנו ארוחת ערב במסעדה סינית וביום שלאחר מכן עשינו פיקניק על הגג. האמת רעיון גאוני, הכנו פנקייקים, סלט, חיממנו פיצה (כמובן), לקחנו איתנו שתיה ועלינו עם הכל לקומה ה-30, משם לגג ופרסנו. הילדים היו מאושרים, ההורים התלהבו מהנוף, אלעד צילם ולכולם היה כיף.

כשירדנו למטה, רציתי להזמין להם הסעה לשדה התעופה ליום שלמחרת (הם אמרו שהם טסים ביום שני (למחרת) ב-2 לפנות בוקר). בעודי ממלאת את הטופס באתר, הבנתי שהם קצת מבולבלים.. 2 בלילה שהם חשבו שהוא של יום שני, היה בעצם בלילה בין ראשון לשני, ובמילים אחרות, בשעה 15:00 גילינו שהם עולים על הסעה לשדה התעופה ב-22:20 של אותו יום. המומים מהתגלית החלו ההורים לארוז כל דבר אפשרי ואחרי שעזרנו קצת, יצאנו החוצה, הרחק מהמהומה. ב-22:00 (20 דקות לפני הזמן המיועד) הגיעה ההסעה, ושוב מהומה גדולה כדי לצאת מהבית. כך נפרדנו מהם, ונשארנו עם בקבוק של תינוקת וצעצוע :)

פחות או יותר באותם ימים של אירוח, אלעד קיבל הצעת עבודה מהבוס של חברו הטוב רומן. שמחנו מאוד, ואז גילינו שרוצים לשלוח אותו לחודשיים בבוסטון, בהם הוא חוזר סופ"שים - בשלב הזה הפסקנו לחייך. אני אקצר תהליכים ואספר שהיו כמה שיחות מאלעד לאלון (הבוס המיועד) ומאלון לאלעד ובסוף סוכם שהוא לא נוסע לבוסטון. התהליך היה די מוזר כי במקביל לראיון עבודה שאלעד היה צריך לעבור, כבר התחילו לעבוד על הטופסיאדה ואלון הודיע לאלעד שהוא נוסע לוירג'יניה לשבוע. אמרנו "נו שוין", והתחלנו להתארגן. אלעד נסע ביום שני, ממש ביום אחרי הליל הפרוע שבו נפרדנו מהמשפחה, אז הלחץ היה גדול והבלאגן גם כן, במקום לארוז רק אותם, ארזנו גם את אלעד, ובבוקר יום שני בשעה 5:30 התעוררתי כשאלעד עזב את הבית, לשבוע של בית ריק. אל דאגה, השבוע עבר מהר (מידי לטעמי) ולא היה נורא. לאלעד שלום.

מאז שהתמקמנו כאן בעיר ובדירה, מעת לעת (מנסה 3 פעמים בשבוע) אני רצה הביתה במקום לחזור ברכבת. לאחרונה עידודי ואני הולכים ביחד ברגל בימים שבהם אני לא רצה. בקיצור זה די כיף. הייתי מאוד סקרנית לדעת מה המרחק ובחיפושי הרבים מצאתי את זה:

לא שזה סיפק לי בדיוק מענה לשאלה שלי, אבל עכשיו מידי פעם אני פשוט מקיפה את המאגר מים
(זה שבחלק העליון של המפה, נקרא ז'קלין אונסיס רזרבואר).
אני עדיין מופתעת לטובה מכל הדברים שאפשר למצוא כאן ברשת, מאוד נוח וכיף.

החורף מגיע, בשבוע האחרון שמעתי אנשים אומרים שמזג האוויר מדהים. מייק אמר את זה, עידודי אמר את זה ועוד כמה. לי אישית התחיל להיות קר. כן היתה שמש בחוץ , נכון הלחות ירדה , אבל המעלות גם ירדו ל-23, ובבוקר וגם במהלך היום מצאתי את עצמי חושבת אם צריך לפתוח את המזוודות חורף שלנו.
המקומיים אומרים שמזג האוויר הוא חריג לשנים רגילות. אני אומרת "בררר..." .

מילה טובה על העוזרת שלנו:
הילה נתנה לנו את העוזרת שלה, כריסטינה. היא פולניה, לא ממש מדברת אנגלית, וכדי לדבר איתה צריך להתקשר לבת שלה. אבל היא מ-ד-ה-י-מ-ה. איזה כיף זה לחזור פעם בשבועיים הביתה ולראות שהיא סדרה את הכל, כולל הגדלות ראש כמו בתוך המיקרו, לפנות כלים מהמדיח, ולארגן מחדש את איזור השקיות המבולגן בארון שלנו - איזה כיף! תודה הילוק.

שבוע נעים לכולם!