הוואי לטמבלים - חלק ראשון

בתחילת 2010, החלטתי שהשנה אני לא מפספסת את החגים האמריקאים, ואני מתכננת את החופשות שלנו בצמוד לימי חופש. החגים האמריקאים ממש נוחים לתכנון, כי הם תמיד צמודים לסופ"ש, בדרך כלל זה ימי שני, פרט לחג ההודיה שהוא חמישי שישי. אני לא זוכרת מה גרם לי לבחור את היעדים, ובפרט אין לי מושג למה החלטתי הוואי, אך כך החלטתי, ואף הבאתי למימוש :)

היום הראשון – טיסות

את היום הראשון התחלנו מאוד מוקדם, השכמה ב-5 בבוקר, והמשכנו ב-3 טיסות.
ניו יורק -> שיקגו (2 שעות)
שיקגו -> הונלולו (עיר הבירה של הוואי) (9 שעות)
הונלולו -> קונה (45 דקות) – עיר באי שנקרא האי הגדול (big island)
הטיסה האחרונה נחתה ב-6 זמן הוואי, 17.5 שעות אחרי ההמראה הראשונה, 5 שעות מאחורי ניו יורק, ו-12 שעות מאחורי ישראל.
בניגוד למקובל לחשוב, לא קיבלנו אותנו עם שרשרת פרחים לצוואר, אולם היה אפשר לקנות כזו, אז לקחנו את הרכב, ונסענו בחשכה למלון שלנו, התמקמנו ויצאנו לא. ערב.

היום השני – מנוחה ובריכה

לקחנו את הזמן באיזי, אני קמתי ב-6 בבוקר (בכל זאת 5 שעות הפרש) אז יצאתי לסיור מקדים במלון, לראות מה קורה פה מסביבי. נוף הבוקר היה הרבה יותר מוצלח מחשיכת הלילה. מסתבר שאנחנו צמודים לים, ורואים אותו מהמרפסת (שאגב נקראת לאנאיי בהוואית).

גיליתי שיש שתי בריכות למלון, שאין ממש חוף ים, שאנחנו על אוסף צוקים די מרשימים, מצאתי עכביש עצום, מגרש גולף בצמוד למלון, בלוטים בגדלים מפתיעים ועוד פרי שלא ממש הצלחתי לזהות, אבל החלטתי שקופים בטח אוכלים אותו.
אחרי שהצלחתי לגרום לאלעד לצאת מהמיטה, תוך שימוש בעובדה שאוטוטו מפסיקים להגיש ארוחת בוקר, ומישהו צריך להאכיל אותי, לקחתי אותו לסיור שני באיזור, כדי לראות את כל הממצאים
שלי.

הפעם גילינו שיה הרבה מאוד עכבישים וקורי עכביש (מלחיץ מאוד האמת), פתחנו בלוטים לחקור את תוכנם, וגילינו שהפירות המוזרים נפלו מפרי עצום שנראה כמו סוג של אננס, ואיש נחמד הסביר לנו את השם שלו – שאני כמובן לא זוכרת.
בדיעבד הסתבר שבטיול זה נעקצתי בשלושה מקומות שונים, עקיצות בקוטר עצום שעד היום הרביעי לא הראו נסיגה אמיתית. אני רק יכולה לדמיין מה ענבל היתה עושה לעקיצות הללו בזמן הזה :)
את המשך היום בילינו בשנ"צ שלאחר א. הבוקר והסיור, ובריכה, כולל מגלשת מים.

היום השלישי – אומגה בצד השני של האי

אז אולי כאן הזמן לאמר כמה דברים כלליים :
1. זה כנראה הטיול הכי פחות מתוכנן שלנו עד כה. הזמנו מראש מלונות, מכוניות וטיסות, אך לא קבענו תוכן. לכן ביום השני בערב, ישבנו עם יועצת של המלון וניסינו להבין מה כדאי לעשות וכמה זמן כל דבר ייקח, כך הרכבנו את הטיול באי הראשון.
2. בטיול שלנו החלטנו לבלות בשני איים: big island – האי הכי גדול בהוואי, שנקרא תכלס הוואי ועל שמו דומני הוואי כולה נקראת. ו-Oahu האי שמארח את עיר הבירה ואולי הכי ידועה בהוואי – הונלולו.

בעצת היועצת, נסענו לצד השני של האי – הצד המזרחי, לעשות אומגה על 9 קווים, מעל מפלים, נהרות ועצים.

בדרך עברנו בנופים משתנים, זו היתה הפעם הראשונה שיצאנו מהמלון באור יום, אז הכל היה לנו חדש. הנופים התחילו בנופים ג'ונגליים, הכל מאוד ירוק, ועצי בננות וכו', המשיך לאדמת בזלת שחורה משני צידי הכביש, ואז הפך לאדמה שחורה עם עשבים שוטים צהובים שמכסים אותה, ואז עמקים עם הרבה ירוק, דשא נמוך כזה, ואז שוב צמחיה מטורפת ליד הים.

יש ספר על לונדון שאני מאוד אוהבת שנקרא "לונדון בפיתה", אחד הפרקים בספר מספר על איך כשישראלים נוסעים לחו"ל, הם מדמים כל דבר למשהו מקביל בארץ, נראה לי שהמשפט השגור שם הוא "יש הכל בארץ!". למה אני נזכרתי בזה? כי כשנסענו אמרתי לאלעד: הנה אנחנו ברמת הגולן (בזלת), הנה נהלל (עמקים ירוקים), הנה טבריה (צמחיה ירוקה פרועה וים) – יש הכל בארץ!

עצרנו במסעדה מקומית מומלצת לא. בוקר. ישבנו על הבר שהיה מעוצב במין ח שהזכירה לאלעד את בית הספר, ודי מיד התחילה לדבר איתנו אמריקאית שסיפרה לנו שעברה לפני כמה שנים (20) להוואי. היא אכלה לחם מטוגן עבה ומעורר ריר, ולמרבה הפתעתי הציעה לי ביס – מאוד לא אמריקאי מצידה. מעבר לכך, גילינו שארוחת בוקר מקומית מורכבת מביצה ואורז (ועוד דברים), והיא די עצומה – אז חלקנו. בניגוד אלינו, ראיתי מספר מקומיים אוכלים את המנה שלנו לבד, עם מנת צד של שני פנקייקים ע-צ-ו-מ-י-ם ועבים. איך קינאתי בהם!

המשכנו לכיוון האומגה עוד איזה שעה נהיגה. כשהגענו חיכינו לתחילת ההסבר, לי יצא לעשות משהו כזה מעל אגם בסין, ומאוד פחדתי לפני. הפעם כמעט ולא פחדתי, אבל אלעד לא ממש התלהב, הוא לא אוהב להיות תלוי באוויר כשהכל יכול להשתבש (תלחצו על התמונה הימנית כדי לראות את הסרטון).

היינו עם קבוצה של 7 אנשים. הקו הראשון היה קטן יחסית, אבל הכי מפחיד כי הוא היה הראשון. אחריו היו קווים ארוכים יותר, ומעל נוף מפחיד יותר – נהר נמוך, ועצים גבוהים, ועם כל קו פחדנו פחות והשתחררנו יותר. זה לקח כמה שעות, אבל היה ממש כיף (יש מספר סרטונים באלבום התמונות שלנו - הקליקו על אחת התמונות ותגיעו אליו :).

היום הרביעי – הר געש

קבוצת האיים של הוואי נוצרו על ידי אוסף התפרצויות של הרי געש. באי הגדול יש עדיין שני הרי געש פעילים, אחד נחשב לאי הכי פעיל בכל ארה"ב והתפרץ פעמים רבות בעשורים האחרונים. אז נסענו לראות אותו!
נסענו שעתיים וחצי, בנופים יפיפיים וירוקים, עד שהגענו למרכז המבקרים. ראינו איזה סרט וידאו שמספר על התפרצות משנת 1959, נראה כאילו זה בערך השנה שבה הסרט הוקלט – לא איכות משהו... נסענו קצת על השביל מסביב ללוע ההר, וראינו אדים שעולים מחורים באדמה – מאוד מפתיע ומרשים. גם הלוע עצמה היתה מרשימה, היתה לוע פנימית שכולה מכוסה בעשן, ולוע חיצונים שהכילה קצת חורים מוציאי עשן. מאוד מיסטי (לחצו על התמונה כדי לראות את הסרטון).

משם החלטנו לעשות מסלול הליכה של 6-7 ק"מ, שסוקר את הלוע ההיא מההתפרצות ב-59 – נקראת Kailua iki.

כיוון שהיתה לנו עוד נסיעה של שעתיים בחזרה למלון, ולא רציתי לנהוג בחושך (כי זה לא כיף!) היו לנו קצת פחות משעתיים לעשות מסלול שהוגדר כשעתיים-שלוש. למרבה הפתעתנו, הצלחנו לעשות את זה בפחות משעתיים ויש הוכחות!

חזרנו למלון, אכלנו א. ערב, והזמנו את בקבוק השמפניה שקיבלנו במתנה כי אמרנו שאנו חוגגים את יום הנישואים שלנו :)

על הכותרת: כשעוד ניסיתי לתכנן מה לעשות בטיול, המליצו לי בפורום לקנות את הספר: Hawaii for Dummies - או בתרגום לעברית - הוואי לטמבלים. זה מקור הכותרת.