על ההריון–פרק שני

תסמינים ראשונים

בביקור הבא, הרופאה שאלה אם אני רוצה לדעת למה לצפות. האמת שעניתי “עדיף שלא”, כי כמו בסרט “טיסה נעימה” (שבו הרופא מסביר לדיילת על השלבים של המחלה, והטייס שומע וחווה אותם אחד אחרי השני) חששתי שברגע שהיא תגיד למה לצפות, אני אדמיין שזה קורה לי. בכל זאת היא הסבירה שאפשר לצפות לרגישות בחזה, בחילות (שמסתבר שנובעות מנפילת סוכר והדרך להתמודד איתן זה דווקא לאכול) ועייפות מרובה. היא אמרה גם לשתות הרבה מים (אז מה הפלא שעושים הרבה פיפי?) שני הדברים הראשונים באמת קרו, לגבי השלישי, קשה לדעת – תמיד אהבתי לישון  
מסתבר שהמושג “בחילות בוקר” הוא שקרי. צריך לקרוא להן “בחילות כל הזמן”. כל פעם שהייתי רעבה, אם לא אכלתי תוך 15 דקות, הרעב הפך לבחילה. עם בחילה, לא רציתי לאכול כלום, אז היה קשה מאוד לשכנע את עצמי שאם אוכל זה יהיה יותר טוב. את אותו סופ”ש העברתי בעיקר על הספה, מעוכה ולא יודעת מה לעשות עם עצמי. אלעד, החמוד הזה, לקח אותי לסופר ושם בעגלה כל מה שיכולתי לדמיין שאני אסכים אולי לאכול. זה עזר.
בעבודה, היו איזה יומיים שהרגשתי שאני בתוך ענן כזה של חוסר איפוס וריכוז. שוב אלעד החמוד הזה (או החכם הזה?) הציע שזו תוצאה של גמילה מקפאין ושאולי אנסה לשתות קפה נטול. זה עזר!

חצ’קונים מכל הכיוונים – תוצאה של הורמונים משתוללים. היו לי על הפנים, במחשוף ובגב. לא עזר כמה שלא השתמשתי בסבונים מיוחדים עם חומצות והכל. וגיליתי שכמעט ואין לי חולצות בלי מחשוף כלשהו. לא נעים.

 

שיאים עד כאן

להלן רשימה אקראית של שיאים שצברתי עד כה בהריון:

- יום אחד בסופ”ש הצגתי שלושה תסמינים סטנדרטיים של הריון תוך 5 דקות: אלעד טיגן ביצים והריח היה פשוט חזק באופן כמעט בלתי נסבל (מסתבר שבהריון חוש הריח משתפר פלאים!), בכיתי פתאום בלי קשר לכלום, ו… אני לא זוכרת את השלישי, אבל היה שלישי!

- היו איזה יומיים שבהם הייתי רעבה, סליחה, מתה מרעב, קרועה מרעב, כל שעתיים על השעון.

- לילה אחד קמתי לשירותים חמש (חמש!) פעמים.

- לילות בודדים שלא קמתי אפילו פעם אחת לעשות פיפי! (אפילו לפני ההריון הייתי מתעוררת בלילה לשירותים)

- יום אחד שהלכתי לשירותים כל 25 דקות על השעון (מזל שהלו”ז שלי באותו יום היה מלא פגישות של 30 דק’)

 

שבוע 10 – זה גילי המופלג

בשבוע 10, ובזכות מחקר מצד אלעד, עשינו בדיקה חדשנית יחסית שבודקת שלושה כרומוזומים (21, 18 ו-13) שמעידים על פיגור שכלי מסוגים שונים ואת כרומוזום הסקס. לנשים מעל גיל 35 הביטוח הרפואי מכסה את הבדיקה הזו – למזלי זה היה בערך שבוע אחרי היומולדת שלי (אושר מהוסס על גילי המופלג?)
כך כמה ימים אחרי זה, גילינו שיש לנו בן זכר. עם כל התסמינים הפמינסטים שלי, אני חייבת להודות שהרגשתי גאה ושטופת מוח בו זמנית, על יכולתי לשאת בן ראשון זכר למשפחת כץ.

 

שבוע 12 – סיום השליש הראשון

בשבוע 12 ביקרתי במשרדים הראשיים של גוגל בחוף המערבי. תוך כדי שאני חצי בחולה במטוס ומצרה על רוע מזלי, קראתי באפליקציה שלי (ברור שיש אפליקציה למעקב על הריון) שהשבוע נגמר השליש הראשון והכל הולך להיות יותר טוב.
שוב לא ברור אם זה פסיכו-סומטי או אמיתי, אבל באמת יום אחרי זה התחלתי להרגיש יותר טוב. נעלמו הבחילות כמעט לגמרי! עייפות עדיין היתה, אבל מצד שני הייתי גם בג’ט לג.

 

שבוע 13 – שקיפות עורפית והאמת יוצאת לאור

ביום שני על הבוקר, הלכנו לבית חולים לעשות שקיפות עורפית וייעוץ גנטי.

שקיפות עורפית נעשית על ידי אולטראסאונד שבו בודקים את הגודל של שק נוזלי מסוים בצווארו של העובר, גם בדיקה זו (כמו זו של שבוע 10) נעשית כדי לזהות תסמונת דאון.

---
כל הזמן הזה, לדעת שדברים מוזרים עוברים עליי ואני צריכה להחביאם מהאנשים סביבי ביום יום – זה לא היה כיף. אני אדם מאוד פתוח וסודות הם לא הצד החזק שלי. באותו יום, קבעתי פגישה עם אשת משאביי האנוש בעבודה, ללמוד את זכויותיי וחובותיי. מסתבר שאין שום מחויובות לספר למנהל שלי ולצוות שלי. בכל זאת ביום שלישי סיפרתי למנהל שלי. פטריק – המנהל – היה יותר מאושר ממה שאני הייתי אם הייתם סוכמים את כל החיוכים ורגעי האושר שלי מאז תחילת המסע. הוא חייך חיוך עצום מאוזן לאוזן, ואמר שהוא מאושר בשבילי ושזו הולכת להיות חוויה נהדרת (יש לו ילדה בת 14) – טוב, כיף שיש תמיכה ואולי אני אפילו חצי מאמינה לו
ביום רביעי, קבעתי פגישה עם הצוותים שלי. אין דרך טובה לקבוע פגישה כזו בלי לחשוף את הנושא או להלחיץ אנשים. קראתי לזה Mid-day chat (שיחה קלילה באמצע היום) וכמובן קיבלתי שאלות מכולם על מה זה, ואם הולכים לפטר אנשים. כיוון שאני לא טובה בלחשוף את רגשותיי בפני העובדים שלי, החלטתי להכין מצגת קטנה שתעזור לי. התחלתי את הפגישה במשחק של 20 שאלות (שהעובדים שואלים):
שאלה מס’ 1: האם אנחנו עוברים פרויקט? אני - “לא”

שאלה מס’ 2: האם אנחנו עוברים מקומות? אני - “לא”

שאלה מס’ 3: האם אנחנו מקבלים מתנה? אני - “תלוי איך אתם מגדירים מתנה…” התחכמתי.

בשלב הזה החלטתי לתת להם רמז: “זה לא קשור אליכם, זה קשור אליי”

שאלה מס’ 4: האם את חולה? “ובכן, זה סוג של מחלה…”  (בארה”ב חלק מחופשת לידה ממומן על ידי ביטוח נכות…)

שלאה מס’ 5: האם את בהריון? “כן!” ועברתי לשקופית הבאה שאומרת שיש לי בן, מראה תמונת אולטראסאונד ותאריך היעד – פבואר 10 2015.

לא ציפיתי לזה, אבל כולם חייכו ממש ומחאו כפיים (שוב כולם יותר שמחים ממני )

איזו הקלה, יצא המרצע מן השק.