Elad is looking for a job

הסיפור שלנו עם מיאמי (3-6 למאי)

אחרי שלאלעד נתפס הגב בדיסני וורלד, התלבטנו אם לנסוע לבוש גרדנ'ס או לא. בוש גרדנ'ס זה פארק שעשועים עם הרבה רכבות הרים שנראות מאוד מפחידות, הוא כשעה נסיעה מדיסני וורלד. אחרי יום יומיים של התלבטות, החלטנו שלא כדאי לסכן את הגב של הפוק וויתרנו על הרעיון. דיברנו עם צחי (חבר מהעבודה שלי שהציע ברוחב ליבו שנלון אצלו כשנגיע למיאמי) והתלבטנו מה לעשות ביום שהתפנה, והוא הציע שנגיע יותר מוקדם אליהם אם אנחנו רוצים. יצאנו בצהריי היום לכייון מיאמי, בדרך קרו שני דברים מוזרים.
הראשון, באמצע הנסיעה, בלי קשר לכלום פרץ גשם זלעפות מטורף, בחוץ 26 מעלות, ופתאום גשם שאפילו אם המגבים במהירות הגבוהה ביותר הם לא מצליחים להשאיר את החלון שקוף למראה.
השני, בשלב מסוים בדרך, היה עומס תנועה, האטנו, האטנו, האטנו עוד קצת, עד לעצירה מלאה. חיכינו וחיכינו, ככל הנראה חיכינו כעשרים דקות שלמות בעצירה מלאה בכביש מהיר. מסתבר שהיתה תאונה - אני ניצלתי את הזמן כדי לנמנם... צריך להבין שפקק או עומס תנועה זה דבר שכמעט ולא חווינו, הוא יחסית מאוד נדיר, הרבה יותר נדיבר מבארץ זה בטוח.
באותו יום בערב הגענו לצחי ושירי (אשתו) והכרנו את אריאל (הבן המקסים שלהם - בן שנה). הם גרים בעיר בשם הוליווד כ-20 דקות נסיעה ממיאמי.
אני אכניס הסבר קטן :
שירי גדלה בבית יהודי/ישראלי בהוליווד לזוג הורים שירדו מישראל ובאו לארה"ב בערך בשנת 78. היא הבכורה מבין 4 ילדים. בבית דיברו איתה רק עברית ואת האנגלית היא למדה מהטלויזיה והסביבה. מה שיצא זה אמריקאית דוברת אנגלית מעולה ועברית מעולה - לא מרגישים במבטא האמריקאי הצח שלה כשהיא מדברת עברית. שירי עשתה עליה בגיל 19 לארץ וחיה בישראל כ-9 שנים, כ-8 מתוכן היא היתה עם צחי. לפני חצי שנה הם עברו חזרה להוליווד. שלושת האחים האחרים של שירי מבינים טוב עברית, אבל לא מדברים בקלות.
צחי ושירי קיבלנו אותנו בשמחה, ראינו טלויזיה, הכרנו את אריאל החמווווד, ואכלנו א. ערב ביחד. אחרי בקבוק בירה לאלעד וכוס יין לי, היינו די מרוחים וצחקנו בקלות - היה כיף.
בבוקר למחרת התעוררנו מאוחר, ואלעד ואני הלכנו לחוף ים עליו שירי המליצה. החוף היה מדהים, שקט, מים בצבע טורקיז, מעט אנשים ומציל שמציל אנשים בעזרת טרקטורון קטן.

נכנסנו לראשונה למי האוקיינוס (בניגוד למי הים התיכון) והיה כיף. קבענו עם שירי וצחי לנסוע למיאמי ביץ'. עד שהתארגנו כולנו והחלטנו לאן ללכת כבר היה 3 בערך.
נסענו למיאמי ביץ' למקום שנקרא South beach או בקיצור (כמו שהאמריקאים אוהבים) SoBe. זה מעין הטיילת של תל אביב, קצת שונה. הרבה מאוד בתי קפה ומשקאות אלכוהולים קרים ומדליקים במראם. הרבה קובנים. שמחנו לגלות שגם צחי ושירי לא בדיוק יודעים איפה מותר לחנות ולכמה זמן - והם גרים שם ! עשינו סיבוב קטן ברגל וישבנו לשתות קפה קר, היה נעים וטעים. עברנו את הכביש ועשינו סיבוב בחוף, אריאל התחיל עם תינוקת פולניה - ג'וליה. יצאנו משם והלכנו לארוחת ערב אצל ההורים של שירי. נכנסנו הביתה, והופתענו למצוא את עצמנו פחות או יותר בארץ. ההורים היו חמודים, מסבירי פנים ודוברי עברית צחה, כולם ישבו בסלון וראו מועדון לילה, ואמא של שירי עמלה על המזון. היו אורחים, גם ישראלים לשעבר, ואלעד שיחק ביליארד עד שהאוכל היה מוכן. ממש כמו שישי בערב בבית של פוקי. האוכל היה מעולה, כל הסלטים (מטבוחה, טחינה וכדומה), קציצות, חריימה וכל מה שטעים. אחרי האוכל הלכנו לסלון ואכלנו עוגות ופיצוחים. היתה הרגשה משפחתית וכיפית.

למחרת היה ה-5 למאי, חג הנקרא Cinco de Mayo. מבירור קצר שעשיתי מסתבר שמדובר על חג שהספרדים האמריקאים חוגגים בו את נצחונם הקצר, סגנון דויד מול גוליית, בערך בשנת 1860. כשקמנו חיפשנו באינטרנט קצת מידע על החגיגות, ולא מצאנו יותר מידי. שירי באה לעזרתנו, אך כל מה שהעלנו בחכתנו הוא שחוגגים בקטנה, יש כל מיני מועדונים, בתי קפה וכו' שמקיימים מסיבות, אבל לא מצאנו מעין חגיגה מרכזית. מה שכן, גילינו שיש SunFest - פסטיבל שמש/קיץ שמתקיים ב-West Palm Beach, כשעה צפונה ממיאמי, עם הופעות של כל מיני אמנים אמריקאים (לא משהו שאנחנו מכירים, אבל צחי מצא מישהו שהוא הכיר). אז החלטנו כולנו לנסוע לשם. שוב היו קצת בעיות חניה, אז חנינו רחוק והלכנו קצת ברגל. בסוף הגענו לאיזור הפסטיבל. המקום היה נראה פחות או יותר כמו האיזור של ה-Jazz Fest - כמה במות ומסביבן הרבה מאוד דוכנים של סחורות, והרבה דוכני מזון. אה, ובנוסף היו כל מיני דוכנים של free stuff - סחורות פרסום כמו מאווררים אישיים, סוכריות מנטה, מצחיות וכו' - אלעד חגג שם :) ישבנו בשתי במות בניחותא, אכלנו, והכרנו זמרת R&B חדשה בשם Suay (אז אם תשמעו אותה, תדעו מי הכיר לכם אותה). אני מוצאת את עצמי כותבת יותר מידי פעמים "היה כיף ממש", "היה מדליק" וכן הלאה, אבל באמת קצת קשה להעביר את התחושה של איך היה, איך זה הרגיש וכן הלאה. בקיצור - שוב היה כיף !
אה ! אחרי שחזרנו, שרופים מהשמש, עייפים ומרוצים, החלטנו שלמרות הכל אנחנו נצא לחפש את הסינקו דה מיו הזה. גם עוד לא יצאנו לשתות מאז שהגענו. אז שירי ביקשה מאלונה אחותה שתבוא לשמור על אריאל, ואנחנו יצאנו לאיזור בילויים שנקרא Hard Rock. יציאה לפאב בארה"ב היא לרוב שונה מבארץ. נניח במקרה הזה, היה חניון מסודר ממש לא רחוק מכל מקומות היציאה. מתחם הפאבים היה סגור עם שומרים שבודקים ת.ז. לפני שנכנסים לאיזור הפאבים - מה שחוסך את הצורך לבדוק בכניסה לפאב. היו מלא אנשים, וגם אחרי שנכנסנו לפאב רוב האנשים עמדו ולא ישבו. זה די מבאס, אני חייבת לאמר, כי ממילא אי אפשר לשמוע כלום, אז לפחות תנו לשבת :) היתה הופעה של להקה לא רעה בפאב, אבל אחרי משקה אחד לא יכולנו עוד ויצאנו לדרכנו.

ביום שאחרי קמנו מוקדם ויצאנו מהבית. התחנה הראשונה היתה חייבת להיות Starbucks כדי להתעורר. נכנסנו וראינו קבוצה של ישראלים, אפשר לאמר ערסים, יושבים בבית הקפה ומרעישים. כמו שאנחנו תרגמנו את זה, הם היו אמורים להיות בבית קפה שכונתי משחקים שש בש, אבל הדבר הכי קרוב לזה כאן הוא הStarbucks ולכן הם כאן.
התאוששנו מהבוקר, התעדכנו בהוראות של הלונלי ויצאנו לדרכנו.
נסענו לאיזור במיאמי שנקרא The design district, איזור של חנויות לעיצוב הבית וכו'. האיזור היה מאוד יפה, וגם החנויות, הכל היה סגור כי היה יום ראשון, אבל זה היה מספיק כדי להתרשם. משם המשכנו לחפש את Calle Ocho שזה רחוב של קובנים, באיזור שנקרא Little Havana. תוך כדי חיפושים ראינו איזה רחוב קטן שבקצהו היה ים. נכנסנו, נסענו בכביש עד לסיומו. מסתבר שיש שם מלון, ואכן בסוף הכביש היה פשוט ים. לא חוף, לא הדרגתי, כביש ופתאום ים. נהנינו מהנוף והמשכנו לחפש את הרחוב ההוא. מצאנו אותו בערך, הוא חד סתרי אז הסתבכנו בלנסוע בו, וכשכבר הצלחנו לא היה הרבה מה לראות... משם המשכנו למקום שנקרא Vizcaia Gardens (ויסקאיה גרדנס). המקום הזה הוא בית שנבנה בסביבות 1920 על ידי אדם עשיר מאוד. הבית עצמו היה מאוד יפה, וגם הגנים שהובילו אליו. ולבית היתה מרפסת מדהימה לים. בירידה לים מהבית, היה מעין רציף כזה, שעשוי מאבן בצורת אונייה - מאוד מיוחד ויפה. נהנינו מהנוף מאוד ורצנו לנסות להספיק לסיור במלון בילטמור.
מלון בילטמור אכלס בעבר את אל קפונה (הסנדק). כמובן שאחרנו לסיור, אבל עדיין עשינו סיבוב במלון. המלון מדהים ! בדיקה קצרה שעשיתי עכשיו גילתה שמחיר חדר במלון נע בין 350-500 דולר ללילה. עשינו סיבוב בבריכה ובמגרש הגולף, אלעד לימד אותי על מקלות הגולף השונים וחלקי המגרש ויצאנו לפגוש את שירי.
ביום שלפני שירי ספרה לנו שעל פי סקר שאופרה וינפרי עשתה, ההמבורגר הטוב ביותר בארה"ב היה במסעדה שמרחקה מהבית של שירי הוא 10 דקות. לשם פנינו היו מועדות באחר צהריים זה. שירי גם הזהירה אותנו שלוקח משהו כמו 45 דקות להכין את ההמבורגר. בקיצור, הגענו למקום, וגילינו שיש לו קסם משלו. אף אחד לא הושיב אותך, הסתובבנו 10 דקות בנסיון למצוא שולחן. ניקוי השולחן נעשה באופן עצמאי על ידי לקיחת המפית והעברתה על מה שאפשר. המתנו כשעה פלוס להמבורגר שלנו. ישבנו ליד פח מיחזור עם ריח נעים. ועלינו להודות - ההמבורגר לא היה מדהים. מה שכן היה כיף :)
חזרנו עם שירי הביתה ויצאנו אל הקניון (בעקבות בכי מתמשך של אלעד : "אין לי מה ללבוש").
הקניון היה במקום שנקרא אוונטורה שככל הנראה מכיל הרבה ישראלים. פעם ראשונה שהיינו בקניון שדומה לעזריאלי, ולא לצומת ירקון במבנהו. היו לנו שעה וחצי בערך ולא הספקנו הרבה. כשיצאנו קיבלנו טלפון משירי שסיפרה שיש התראות על טורנדו באיזור מיאמי ושכדאי שנבוא הביתה - ממילא ירד גשם ותכננו לנסוע הביתה, אבל עכשיו גם פחדנו שברק יפגע בנו :)
זה מטורף איך ממזג אוויר נעים עוברים לגשם זלעפות שלא רואים כלום בכביש.
סיימנו את הערב בבית, ועלינו לארוז.

Everglades & Key West - שביעי למאי
בבוקר אחרי שאכלנו חיכינו ששירי תקום כדי להפרד, נפרדנו והודינו לצחי ושירי אלפי פעמים, ויצאנו לכיוון האוורגליידס.

האוורגליידס הם בעצם מעין ביצה גדולה, ג'ונגלון, שעל פי מה שקראנו זה בעצם הרבה מאוד מים שזזים מאוד מאוד מאוד לאט ויוצרים את הביצה. הם מפורסמים בשל התנינים שניתן לראות בהם. אז הגענו לכאן אחרי שעמית וחברתו סיפרו לנו שהם לקחו כאן אופניים וכמעט עלו על תנין - הסקנו מסקנות והלכנו ברגל למסלולון שמתאים גם לנכים - כלומר מסלול עדין. המסלול כולו הוא גשר עץ שמוביל אותך מעל הביצות. התחלנו ללכת, מחפשים תנינים בתמימותנו - בסוף המסלול זה לא ישמח אותנו כל כך... בהתחלה ראינו צב ים חמוד שטיפס על היבשה והוציא ראש. המשכנו ללכת, לפתע שמענו נהמה, ועוד אחת. חיפשנו את מקור הנהימה - כלום... לך תדע מאיפה התנין נוהם עליך. המשכנו ללכת, מידי פעם ראינו תנין משתזף בשמש - עמדנו וחיכינו שהוא יזוז, אבל זה לא קרה. אח"כ ראינו תנינים במים, כשרואים רק את ראשם. גם הם לא זזו. ניסינו לזרוק על אחד מסטיק - הוא לא זז. ניסינו לצעוק עליהם - הם לא זזו. אופ. המשכנו ללכת, וראינו קבוצה גדולה של אנשים מסתכלים על משהו, כשהתקרבנו ראינו שהם מסתכלים על תנין די גדול במרחק סנטימטרים ספורים מהגשר עליו אנחנו עומדים - די מלחיץ. התנין פתח את הפה והכל... אחרי שספגנו מספיק תנינות התחלנו לחזור. בתמימות אנחנו הולכים לנו, כשלפתע אנחנו מבחינים בתנין עומד בצד הדרך, ממש ליד השביל שלנו, לא מעבר לגשר, לא במים, בדשא לידינו. הרגע איש אחד עבר לידו בשלווה. בהתחלה חשבנו לעבור גם אנחנו - אלעד הסביר שאנחנו גדולים ממנו ולכן הוא לא יתקוף משהו שגדול ממנו. אחרי כמה מחשבות ונסיונות להתקרב שנענו בפתיחת עיניים שלו וחשיפת שיניים, החלטנו לשבת ולחכות שאנשים יגיעו מאחד הצדדים שלנו ונוכל לעבור איתם ביחד. בסוף אכן הגיעו אנשים, אפילו משני הצדדים של התנין, ואז התחלנו בשיחה/ויכוח למי יעבור ראשון. אחד אפילו הסביר שאם תנין רודף אחריך אתה צריך לרוץ בצורת S כי תנין יכול לרוץ רק ישר ואם הוא פונה הצידה הוא יסתבך ויפול. אלעד הסביר לי קודם לכן שתנינים הם מאוד מהירים, ואז אישה אחת אמרה שהם יכולים להגיע ל-30 מייל לשעה, שזה בערך 47 קמ"ש. התלבטנו והתלבטנו, עשינו צעד קדימה וצעד אחורה, ובסוף אחד הצעירים יחסית, אמר לאמא שלו : "אמא, תעברי ואנחנו נעבוד אחריך". באופן מפתיע האשה עברה וכלום לא קרה. אז אלעד הציע שאני אעבור ואצלם אותו עובר את התנין. אני בתגובה הצעתי שנעבור ביחד - וכך היה. ככל הנראה בזמן שאנחנו האנשים התלבטנו מה לעשות זה מה שעבר לתנין בראש : "אני יכול לעבור אותם ? מה יקרה אם אני אעבור ? שמעתי שבני אדם רצים ב-S ואם אתה רוצה לברוח מהם אתה צריך לרוץ ישר" למה אנחנו חושבים ככה ? כי אחרי שסיימנו לעבור הסתכלתי רגע לאחור, וראיתי את התנין מתרומם על ארבעת רגליו ומתחיל לצעוד ישר ולאט לכיוון המים. וכך נפרדנו מהתנין :)

משם עשינו את דרכנו לכיוון Key West. מדרום לפלורידה יש קבוצה גדולה יחסית של איים, חלקם קטנטנים וחלקם גדולים יותר. הדרום מערבי ביותר נקרא Key West. האיים נקראים Keys מעיוות כלשהו של המילה Cayos הספרדית. כמה פרטים מעניינים : האיים מחוברים אחד לשני על ידי שרשרת של גשרים. על אי שנקרא Sunset Key יש למדונה ולאופרה וינפרי בתים. רק השטח של הבית של אופרה עלה כ-2 מליון דולר.
אחרי כ-3 שעות נסיעה המלוות בנוף של ים ואיים הגענו לקי ווסט - האי הכי דרומי בארצות הברית.
את הלילה הראשון פה החלטנו לבלות במנוחה במלון.

8 למאי - המשך Key West

בבוקר קמנו, ואחרי התפדלאות ארוכה, יצאנו בסביבות 2 מהמלון. הלכנו לראות את הנקודה הכי דרומית בארה"ב וכמובן הצטלמנו בה. משם הלכנו לרח' דובל (doval st) וחיפשנו איפה לאכול. אכלנו ומיהרנו לנקודה הבאה שלנו - סיור של שעתיים על jet ski ! אלעד עשה את זה בעבר בטורקיה, לי זו היתה הפעם הראשונה.
בצורה שבה זה תואר לנו במלון - במקום בו הזמנו את זה, לא ציפיתי לילדון בן 19 שידריך אותנו. הגענו למקום, אלעד מילא איזה מבחן 100 כזה, כמו שעושים בצבא שאמור ללמד אותך בטיחות אבל תכלס אומרים לך את התשובות. אח"כ חתמנו על עוד כל מיני דברים שנתנו הסבר על האופנוע. הילדון חטף ארוחה שלמה של המבורגר צ'יפס וקינח בגלידה ואז יצאנו לדרך.
אין לי הרבה מילים כדי לתאר עד כמה כיף, אדיר ומגניב זה היה. אני יכולה לאמר שזה היה כיף יותר מהצניחה חופשית ומכל רכבת הרים שעלינו עליה. הנופים היו מדהימים, תחושת החופש של הים, מהירות הנסיעה, הרוח בפנים, הקפיצות על הגלים ותחושת הפחד מהריגוש. הכל היה כיף. כולם הבטיחו שאי אפשר ליפול מהאופנוע, למרות זאת פחדתי בהתחלה. אלעד שכנע אותי לא לפחד, ואמר שאם אני אסע מהר יותר אני ארגיש פחות את הקפיצות של הגלים - נרחף מעל זה. חלקנו אופנוע ואלעד אחז בי מהמושב האחורי. עברנו במעין אי עשוי עצים צפים - דמיינו עיגול באמצע הים, מלא מלא מלא עצים, ובקצוותיו אפשר לראות את שורשי העצים מרחפים בתוך המים. עברנו בתעלה יחסית צרה באמצע האי הזה.
משם המשכנו לנסוע אחרי המדריך שלנו, מהירות מטורפת כ-80 קמ"ש אולי אפילו קצת יותר, ואחרי שהוא שוב הבטיח לי שאי אפשר ליפול מהאופנוע אלעד ואני נפלנו מהאופנוע. אלעד סיפר לי שזה מאוד מפתיע, רגע אחד אתה על האופנוע ורגע אחרי זה אתה בתוך המים. זה לא היה ככה אצלי. אחרי שאלעד נפל אני עוד אחזתי באופנוע איזה דקה או שתיים, רגל אחת במים ורגל שניה על האופנוע, עוד קיוויתי להתאושש מזה, אבל זה לא קרה. אז אלעד ואני צפים לנו בים, מופתעים מכל מה שקרה, כמה דקות אחרי זה המדריך שם לב ובא לאסוף אותנו :) אל דאגה היו לנו מצופים, אז יכולנו סתם לשכב, זה היה כיף באופן מפתיע. המדריך העלה אותנו על האופנוע וגילינו שאלעד איבד את משקפי השמש שלו, ואני קיבלתי חבורה נאה בכף היד. חשוב לאמר שהמדריך היה מאוד מופתע שהצלחנו ליפול מהאופנוע, לפני כן הוא אמר שצריך ממש לדעת מה אתה עושה כדי ליפול - אולי אני ממש טובה בזה ! המשכנו משם, קצת בפחד, ומאז בכל פעם שהיו קצת גלים שגרמו לקפיצות גדולות, האטנו ונרגענו. נסענו מתחת לגשר המוביל לקי ווסט, נסענו ליד הנקודה הכי דרומית בארה"ב בה הצטלמנו באותו הבוקר, נסענו ליד key של עשירים (בתים שעולים 4 עד 8 מליון דולר), נסענו ליד הבית של אופרה והבית של מדונה, ונסענו ליד מתקן לאימון חיל הים של ארה"ב, אפילו ראינו navy seal ששחה (המדריך סיפר לנו שהם שוחים כ-60 מייל עם אבנים קשורות אליהם באחד האימונים המטרידים שלהם). טוב, מספיק להלאות - היה מעולה !

התקלחנו כדי להוריד מאיתנו את כל המלח, ויצאנו לראות את השקיעה במלורי סקוור - שם יש חגיגת שקיעה בכל יום אבל קצת איחרנו את המועד. עשינו סיבוב, קנינו מרגריטה פינה קולדה, חזרנו לחדר והזמנו פיצה.

9 למאי - נפרדים מקי ווסט וממיאמי ושלום שיקגו

קמנו בבוקר, מיהרנו לקבל תיק חינם בחנות מדליקה שמוכרת מוצרים שמשנים צבע בשמש, משם מיהרנו לקנות Key Lime Pie - אמרו לנו שחובה לטעום, מדובר על Lime שמגודל ב-Keys. היה מעניין... משם יצאנו לנסיעה של 4 שעות לשדה התעופה של מיאמי.
טיסה ראשונה לאטלנטה, טיסה שניה לשיקגו ואנחנו בCTA הרכבת התחתית/עילית של שיקגו.
עלינו על רכבת ב-23:50 בלילה עם כל המזוודות והכל. שניה אחרינו הומלס ועוד איש מוזר התיישבו לידינו, וזכינו לריח נעים במהלך הנסיעה :)
הגענו להילטון שלנו - אל דאגה, לא נהיינו פזרנים, פשוט ממש יקר שם, והצלחנו ב-priceline להוציא 4 כוכבים במחיר זול מאוד אז יצא לנו טוב - הלכנו לישון.

10 למאי - שיקגו

Day 45 - New Orleans

אלוהה !
יצאנו הבוקר למסע חשוב ! קניית כרטיסים לפסטיבל הג'ז - Jazz Fest. הפסטיבל מתקיים פעם בשנה בניו אורלינס, במהלך שני סופי שבוע חופפים. במקרה, יצא שאנחנו מתארחים כאן בזמן הפסטיבל ושמחנו מאוד.
קנינו כרטיסים ופגשנו אישה נחמדה שספרה לנו קצת על מה צפוי לפנינו. ביום שבת הקרוב, מ-11 עד 19 נשמע ג'ז, והכי מגניב, נראה הופעה של נורה ג'ונס.
אחרי שקנינו כרטיסים, נסענו לכיוון נהר המיסיסיפי כדי לקחת שיט על הנהר. על המעבורת פגשנו אמא ובת מוויסקונסין, שסיפרו לנו על מקום בשם The Mardi Grad World. למי שלא יודע, מרדי גרה זו חגיגה שנתית שנערכת בניו אורלינס.
כדי להסביר את התאריך שבו נערך מרדי גרא (באנגלית : מארדי גראס) נתחיל מהסוף.
כל שנה הנוצרים חוגגים בחג הפסחא את תחיית המשיח שלהם (הלא הוא ישו) - חג הפסחא נערך מתישהו בתחילת אפריל לפי מחזור הירח (מה שגורם לי לחשוב שהתאריך העברי עבורו הוא קבוע).עכשיו - לחגוג את תחיית המשיח זה סבבה - העניין הוא שכמה שבועות לפני הם חוגגים גם את מותו ביום שנקרא "יום רביעי האפר - ash wendsday" בשבועות שבין יום זה לבין חג הפסחא, הנוצרים מצווים לוותר על משהו שגורם להם הנאה כמו שוקולד, יין, או סקס (מה שאומר שליהודים אין בעלות על רגשות האשם).
יום לפני היום רביעי הזה כן יש יום שנקרא יום שלישי השמן - זה היום שבו חוגגים את מרדי גרא. ועכשיו בחזרה לסיפור...
אז קשקשנו קצת איתן והן הציעו לנו לבוא איתן לשם. עלינו על ההסעונת וביקרנו במקום.
המקום די מגניב, מסתבר שהם ממש עושים תהלוכות מטורפות, עם במות נעות בצורות שונות, ומלא בובות. תראו את התמונות.
משם חזרנו לכיוון המלון ועברנו בדרך ליד חנות בגדים של Levi's ובחלון הראווה היתה חולצה שכתוב עליה "שלום י'אל" יענו שלום כולכם !
נכנסנו פנימה לראות על מה מדובר ופגשנו ישראלית. דבר הוביל לדבר והיא שלחה אותנו לאיש בשם עוזי שיש לו חנות מצלמות. היא ספרה שהוא עושה ארוחת שבת ותמיד שמח להזמין ישראלים. עוזי הוא דתי, ואכן יש לו חנות מצלמות :) אלעד הניח תפילין, והוזמנו לארוחת שישי אצלו בבית. פגשנו גם בחור צעיר שעובד אצלו וקיבלנו קצת המלצות על מקומות.
במקביל בניו יורק, ביקשנו מרן (ברט מהעבודה) לבדוק דירה להשכרה בניו יורק - וקיבלנו אישור. יש מצב שתהיה לנו דירה :)
תודה רן !!!
לילה טוב.

Days 36-44 - Yosemite, San Francisco & New Orleans

ימים 35 - 37 - יוסמיטי
אלעד ממאן לכתוב כאן.. אז בינתיים זה ישאר ריק.

יום 37 - מגיעים לסן פרנסיסקו

הגענו לסן פרנסיסקו ב-18 לאפריל. העיר קידמה את פנינו בפקק חביב, שהזכיר לנו את מה שנאמר לנו עוד בארץ : "לא כדאי להיות עם אוטו בסן פרנסיסקו".
כשעשינו צ'ק אין למלון, הסבירו לנו שהחניה במלון עולה 27 דולר לכל יום בו אנחנו במלון. בשלב הזה כבר די הבנו שלא כדאי להיות עם אוטו בסן פרנסיסקו.
התארגנו במלון, ויצאנו לחפש מקום נחמד לשבת בו, אז נסענו לnorth beach שנקרא גם little Italy. כשהגענו נראה כאילו יש הרבה מקומות פתוחים, אבל עד שמצאנו חניה שהחלטנו שכנראה לא יגררו לנו את הרכב ממנה, גילינו שיש בערך מקום אחד באיזור שפתוח. האמת היה מקום נחמד :)
באופן מקרי לגמרי, ביום שהגענו לסן פרנסיסקו אוריאל (שהיה במדור איתי בתוכניתן ראשי) יצר איתי קשר במייל. שאלתי מה שלומו ומה קורה, והסתבר שהוא ממש כאן לידינו, לומד בסטנפורד.
קבענו להפגש.

יום 38

בבוקר שאחרי, למעשה בצהריים (אנחנו פדלאות הרי), יצאנו לדרך עם האוטו. עברנו בדרך במקום שנקרא half moon bay, נוף יפה לים, וכמובן קצת קר, ומשם המשכנו לפאלו אלטו לאכול משהו. אוריאל פגש אותנו במסעדה הסינית בה אכלנו ויצאנו משם לסטנפורד. (חשוב לציין שמתוך איזה 20 מסעדות שהיו ברחוב בו היינו, בערך 2 היו פתוחות, מסתבר שבפאלו אלטו המסעדות נסגרות בין 14:00 ל-17:00...)

אוריאל עשה לנו סיור בסטנפורד. האוניברסיטה היתה כמו כל האונ' בסדרות ובסרטים ואפילו יותר. יפה, מושקעת, מטופחת, מבנים מעניינים בסגנון אירופאי ועתיק, והכל פשוט שליו. הספריה היתה ע-צ-ו-מ-ה עם כל ספר שאפשר לחשוב עליו. חנות הספרים הכילה המוני מזכרות של סטנפורד : קלסרים, עטים, ספלים, חולצות של "I'm a stanford dad" וכל דבר שאפשר לכתוב עליו stanford (אוריאל אסר עלינו לקנות מזכרת :)) כשסיימנו את הסיור אוריאל שלח אותנו למוזיאון לצפות בתערוכה הנוכחית

אין הרבה מה לאמר, נראה מאוד כיף להיות סטודנט בסטנפורד.

התחלנו לחפש חניונים חלופיים בשביל הרכב, כי לא רצינו להחזיר אותו מוקדם מהתאריך שקבענו, אבל אחרי יום נוסף ו-27 דולר נוספים, וויתרנו על הרעיון.

Days 36-38 - Yosemite & SF

יום 39

בבוקר שאחרי החלטנו להחזיר את הרכב. לפני זה רצינו לקנות כרטיס תלת יומי לתחבורה הציבורית. בילינו קצת יותר מחצי שעה בנסיון לחנות את הרכב ליד המרכז מבקרים (בו קונים את הכרטיסים). בסן פרנסיסקו יש מדחנים בצבעים שונים. צהוב זה למשאיות, כתום זה לרכב ציבורי אפור זה לרכבים רגילים ויש גם אדום - לא הבנו למה זה. מעבר לצבעים, יש שלטים שמורים על השעות בהן המדחן משמש את הרכבים המתאימים, וכמובן המוני שלטים של "No Parking" על מדחנים מסוימים. בקיצור - פשוט וקל למצוא חניה :)

בסוף מצאנו אחת, יחסית לא רחוק, שמנו מטבע שהוא חיקוי של רבע דולר - זה נתן לנו 20 דקות, כל רבע דולר נוסף ששמנו נתן לנו 5 דקות נוספות (כן כן, 5 דקות = רבע דולר), בנוסף לא היה אפשר לטעון יותר מ-30 דקות. כפי שניתן לראות, קל ונעים לחנות בסן פרנסיסקו :)
הצלחנו להחזיר את האוטו והתחלנו להסתובב.

יצאנו לטיול רגלי בהנחיית הלונלי פלאנט. התחלנו בצ'יינה טאון בה אלעד חווה כמה מסיפורי סין שלי, וגם ראינו מפעל להכנת עוגיות מזל (טעיםםםםם), המשכנו לאיטליה הקטנה ומשם עלינו למעלה למקום שנקרא telegraph hill, העליה למקום הזה היא פשוט במדרון לא הגיוני בכלל, זה כל כך מוזר להסתכל על הבתים ברחוב ולראות שהדלת אלכסונית לרחוב...

יום 40

ביום שאחרי התחלנו בחנות של אפל - הכל כל כך יפה שזה פשוט כואב. שקלנו ברצינות לקנות iBook, כרגיל אלעד הפציץ את המוכרים בשאלות והשוואות וחקירות שונות והחלטנו להשאיר את האופציה פתוחה... המשכנו בסיבוב ב-union square. במקרה לגמרי, נפלנו על חנות נדירה בשם Macy's ונאלצנו לבלות בה כ-3 שעות. מה לעשות, היה sale חצי שנתי. דבר נוסף שלמדנו בביקורנו בחנות, הוא שיש בחנות מרכז מבקרים, ובו מבקרים בחנות שאינם מארצות הברית מקבלים הנחה של 11% למשך 5 ימים. sweet !

Days 39-40 - SF

יום 41

נסענו ל-fisherman wharf ולכיכר גריהדלי שבה יש ש-ו-ק-ו-ל-ד. fisherman wharf זה מגנט תיירים נחמד ליד חוף הים. יש שם sea food ומלא חנויות מזכרות. קצת דומה לנמל תל אביב בקיץ, אבל יפה יותר. אלעד צועק עליי כשאני אומרת שזה דומה לנמל ת"א :)
אחרי שמאסנו בכל זה, נסענו לאיטליה הקטנה לחפש אוכל. נכנסנו למסעדה מגניבה שנקראת The Stinking Rose. הייחוד של המסעדה הוא בכך שבמרכזה עומד השום. יש ריח של שום בכניסה, מלא ראשי שום מעל ראשי הלקוחות, וכמעט כל המנות מכילות - נחשו מה - שום ! מעבר לכך השולחנות היו מוקפים בוילונות מה שהשרה למקום תחושה רומנטית (ומסריחה :)). היה די טעים ושומי.

Day 41 - SF

יום 42
קמנו בבוקר, וארזנו את כל חפצינו. 4 מזוודות גדולות ושלושה תיקים קטנים. יצאנו מהמלון לכיוון Golden Gate Park שכפי שנאמר בכל מקום אינו קרוב בכלל לשער הזהב וגם לא רואים ממנו את שער הזהב... הפארק שאמור להיות יפה ומקום מרגוע, היה די מפחיד. היו שם כל מיני היפים ואנשים מוזרים אחרים. אישה אחת שצעקה כל הזמן Asshole. כל אלו דרבנו אותנו לצאת מהפארק כלעומת שנכנסנו. נסענו חזרה לעיר ובזבזבנו את הזמן שנותר לנו עד שההסעה באה לאסוף אותנו מהמלון לשדה התעופה

Day 42 - SF

עוברים צד

ב-23 לאפריל ב-22 בלילה עלינו לשאטל לשדה התעופה של אוקלנד, ובמהלך הלילה, בשתי טיסות וכשעתיים שינה, הגענו לניו אורלינס.

יום 43

כשהגענו למלון בסביבות 9, היינו כבר די גמורים ומאוד רצינו ללכת לישון. האיש בקבלה הסביר לנו שנוכל להכנס לחדר רק ב-2:30 בצהריים היינו די עצובים. כשהוא סרב להרים את הטלפון ולברר אם אפשר לעשות משהו לגבי זה - כבר התעצבנו.
יצאנו לשוטט ברובע הצרפתי, רוב הזמן פשוט גררנו את עצמנו עייפים וטרוטים. בשלב מסוים חזרנו למלון, ואני נרדמתי בלובי על הכסא. קמתי, הלכנו לאכול וכשחזרנו הורשינו להכנס לחדר.
אחרי שנ"צ של 4 שעות התעוררנו, את שארית הערב בילינו בעבודת מחקר אינטרנטית ובאכילת פיצה.

יום 44

כל העניין עם הטיסה קצת דפק לנו את השעות שינה, אז אחרי א. בוקר חזרנו לישון, והיום שלנו התחיל פחות או יותר ב-16... יצאנו לסיבוב בהדרכה עצמית, שהסתיים במסעדה בה טעמנו קצת מניו אורלינס. המאכלים הנפוצים הם : גמבו - מעין מרק מאוסף של רכיבים, קצת חריף. ג'מבליה - אורז עם סוג מסוים של בשר, הרבה sea food ומשהו שנקרא po' boys שזה למעשה סנדביץ אבל מבאגט. בנוסף מאוד נפוץ פה משקה בשם הוריקן - שתיתי אותו, לא רע, דומה ללונג איילנד נראה לי.

Days 43-44 - New Orleans

לסיכום :
סן פרנסיסקו ממש יפה וכיפית.
ניו אורלינס מדליקה ושומעים ג'ז בכל פינה.

!לילה טוב

התיאור של הטיול שלנו - קצת באיחור אבל הנה הוא

עידכון:
http://www.esnips.com/r/hmfl/doc/d2945b1b-3a5a-4faa-88aa-f33c15ee6577/USA-trip
זה אמור לעבוד עכשיו, תודה אורלי.
http://www.esnips.com/doc/d2945b1b-3a5a-4faa-88aa-f33c15ee6577/USA-trip

בגדול - זה יכול לומר לכם איפה היינו ולאן אנחנו הולכים פחות או יותר
(צריך את התוכנה "אדובי אקרובט" בשביל לראות את זה - אפשר להוריד אותה בחינם כאן) בהצלחה

Days 29-35 - Portland & the way to Yosemite

יום 29

יצאנו מסיאטל דרומה לכיוון פורטלנד. נירס (חבר שלנו) חיבר אותנו די מזמן לחבר שלו, Dan שגר בפורטלנד. אז עוד לפני שהגענו לפורטלנד קבענו עם Dan להפגש (אני כותבת Dan כי Dan לא אוהב שישראלים קוראים לו דן, כלומר dun/done). בקיצור, בלילה לפני כן הזמנו לראשונה מלון באתר המגניב priceline, אתר שבו אתה בוחר כמה לשלם על המלון, כמה כוכבים המלון ובאיזה איזור/ים של העיר הוא יהיה ומתפלל לאלוהים שזה יצליח. זה עבד מעולה וקיבלנו מלון של 3 כוכבים ב-41 דולר ליומיים. מגניב. הגענו בלילה, התארגנו והלכנו לישון וקבענו עם Dan להפגש מחר – בליינד דייט עם חבר של חבר :).

יום 30

אחרי ארוחת הבוקר (חביתה לשם שינוי) פגשנו את דן (עד כה כבר הייתם צריכים ללמוד לבטא את השם נכון) ויצאנו לדרך. דן לקח אותנו לcostco.
Costco זה מעין סופר גדול, שכדי להכנס אליו צריך להיות חבר מועדון, וזה כרוך בתשלום חד שנתי של 50$. מה מגניב בו ? Costco ידוע בשל המחירים הזולים של המוצרים בו, אבל צריך לקנות הרבה. לדוגמא, פחיות קולה באות בחבילה של 32. מסטיקים באים בחבילות של 10 חפיסות או אפילו יותר. הקורנפלקס עצום ומגיע בשתי חבילות. מברשות שיניים באריזות של 8, פסנתרים באריזה של 12 וכן הלאה.
אחרי שטיפת המוח שאיזאק עשה לאלעד, אלעד הסתובב כל הטיול עד כה מתוך מטרה להכנס לcostco, אז היינו חייבים לראות על מה מדובר. בסופו של עניין לא קנינו כל כך הרבה, והאמת היא שגם קצת התאכזבנו מהמקום לעומת הסיפורים. אבל יצאנו עם 32 פחיות (בשקל לפחית), 50 chewy, וכ-30 חבילות מסטיקים :)
אחרי זה דן לקח אותנו לנסות לקנות לאלעד מצלמה. דן מסתבר מכור לקפה, אז היינו צריכים לעבור בדרך בסטארבקס. לא סתם עברנו שם, כיוון שדן מכור לקפה, יש לו כוס תרמית לקפה, של סטארבקס כמובן. אז נכנסו לסטארבקס, דן הגיש להם את הספל שלו, ואחרי שהוא הסיר את המכסה המוכר מילא אותו ודן חסך 10 סנט והציל את כדור הארץ.
אז הלכנו לחנות מצלמות. במשך כ-30 דקות אלעד ודן ניהלו שיחה עם המוכר, בעצם יותר כמו חקירה מעמיקה על המצלמה שאלעד רוצה, עדשות שונות שעשויות להתאים לה, מחירים ואפשרויות שילוח. לסיפור לא היה סוף שמח, ועברנו עוד יום בלי מצלמה.
משם נסענו לסופר שבו מוכרים מוצרים ישראלים, היו שם גבינות ממחלבות גד ותנובה, נקניקים מטירת צבי, ג'חנון, פיתות (בערך) ועוד. בערך בשלב הזה דן החזיר אותנו הביתה ונפרדנו לשלום.


קצת על דן :
דן יהודי, הוא עשה עלייה ב2003 והיה בארץ עד 2006 דומני. הוא הספיק להיות בקיבוץ צובה, בירושלים, בזכרון יעקב, ראשון לציון וגבעתיים (יותר ממה שאני הספקתי בחיי) ולצבור הרבה מאוד סיפורים מצחיקים על איך זה להיות אמריקאי בישראל. רובם מבוססים על זה שאנחנו ישראלים חארות (ככה אני מגדירה את זה – הוא לא חושב ככה). הוא פגש הרבה ישראלים נחמדים, וגם כמה כאלה שניצלו את תמימותו ואת האופי האמריקאי המאמין שלו. אחד הדברים שאמריקאי גדל עליהם זה לתת אמון באנשים. ישראלי לעומת זאת לומד מגיל צעיר אף פעם לא לתת אמון באנשים ותמיד לוודא שלא דופקים אותך. הבדל התרבות ה"קטן" הזה מככב בסיפורים של דן. את נירס דן הכיר כשהם היו שותפים לדירה בגבעתיים.
בקיצור, דן היה חמוד לאללה, מצחיק וחכם וציני ושמח לענות על כל שאלה ולהסביר כל ניואנס שלא היה ברור לנו בתרבות האמריקאית. היה ממש כיף איתו.
בערב רצינו ללכת למסעדה, ודן אכן המליץ לנו על אחת, בבדיקה מהירה גילינו שהיא נסגרת ב-21. 21 !!! מה קורה פה ? איחרנו ב-3 דקות והיה כבר סגור. אז המשכנו ליעד הבא שהוא הקולנוע. בחרנו סרט וקנינו כרטיסים, ואפילו נרשמנו למועדון לקוחות צובר נקודות (אם לא הבנתם אז כמעט לכל דבר בארצות הברית יש מועדון לקוחות צובר נקודות, וחלק גם משתפים פעולה ביניהם, אפשר לקנות בסופר ולהרוויח מיילים של טיסה – אני רצינית לגמרי). השעה היתה 21:20 והסרט התחיל ב-22:10. חשבנו לקפוץ לקניון שהיה ממול הכביש, אבל נחשו מה ? הוא נסגר ב-21. אז רצינו לשתות קפה – אבל נחשו מה ? לא מצאנו קפה פתוח. בסוף חזרנו לקולנוע והתנחמנו בפופקורן :) ראינו את "300" סרט נחמד אבל קצת דרמטי, או כמו שדן הגדיר אותו "מטריקס פוגש את טרויה".

יום 31

בבוקר למחרת דן בא לאכול איתנו א. בוקר בקפה של המלון ואח"כ ישבנו בלובי. ביום שלפני דן סיפר לנו שהוא קנה בארץ מחשב כף יד כמו של אלעד, וגם את התוכנה iGo. כשהוא חזר לארצות הברית (בנסיבות אישיות דחופות) הוא גילה שאין להם מפות של ארצות הברית, או לפחות ככה החברה טענה בתגובה למייל שהוא שלח אליהם. הוא הופתע מאוד לשמוע שלא רק שיש לנו מפות של ארה"ב שמתאימות לiGo אלא אפילו יש לנו אותם כאן על המחשב ואנחנו יכולים ונשמח ממש לתת לו אותן. אז באותו בוקר בילינו בלצ'פר את דן במפות של ארה"ב לiGo שלו – לא היה שמח ממנו :)
עוד ביום שלפני ניצלנו את ההזדנות כדי לבקש מדן המלצה על מקום להסתפר בו ובאותו בוקר קבענו לנו תור. אז בסביבות 13:30 נפרדנו שוב מדן והלכנו אל הלא נודע.
הלא נודע הסתבר כמקום שיקי שכזה, אני מניחה שהעיתונאים בארץ ובטח גם הלונלי היה מתאר את המקום כמספרה שכונתית צבעונית. הספריות היו מעין היפיות מוזרות קצת, המקום אכן היה צבעוני וקצת מבולגן – אבל מגניב בגדול. ספרית חביבה בשם כריסטין קיבלה אותנו והתחילה לעבוד. אני עשיתי פסים ואלעד רצה להסתפר, כמובן שהיינו שם שעתיים וחצי בערך (ככה זה להיות בת) ודיברנו עם כריסטין די הרבה – זה היה מעניין לנהל שיחת מספרה באנגלית.
התספורת של אלעד יצא טוב מאוד, פרט לכך שהיא טבחה לו בפיאות הלחיים – אחרי שהוא הסביר איך הוא אוהב אותן היא משום מה סיפרה אותן לחלוטין. הצבע שלי יצא, איך נאמר את זה, מעניין. כלומר זה די בסדר – אבל יש לזה מקום להשתפר. מסתבר שהיא השאירה לי כתם כהה באחורי הראש, היא שמה לב לזה ממש בסוף כשהיה מאוחר מידי לתקן, אך תחושת האשם גרמה לה להוריד לי 20$ מהמחיר. בנוסף מאז אותו אירוע השיער שלי לא חזר להיות עצמו – הוא קצת פרוע מהרגיל, ואני עדיין מנסה לדבר אל ליבו (באמצעות קרמים כמובן). אלעד שילם 20$ (פי 2 ממה שהוא משלם בארץ) ואני יצאתי בזול – 85$.
לאחר האירוע עברנו למלון בחלק אחר של העיר, אחד המלונות המגניבים שהיינו בו, חדר גדול ממש עם מיטות מושקעות וטלויזיית LCD – אכן הפתעה נעימה.
בערב קבענו להפגש עם ריינה (Rayna). ריינה היא ידידה של עמיחי שעבדה איתו במחנה קיץ. אז נפגשנו במעין פאב מסעדה עם אופי גוטי משהו. אכלנו mac & cheese המאכל האמריקאי הידוע –בסופו של היום מדובר על פסטה ברוטב שמנת עם מלא מלא מלא גבינת פרמז'ן מגורדת מעל. טוב נו, בכל זאת היה טעים. נפגשנו עם ריינה וגרג, שניהם יהודים כבני 25, שניהם ביקרו בארץ (כנראה כל אחד בזמנו) כחודשיים והם היו מאוד נלהבים לפגוש אותנו. היה מאוד כיף. לראשונה הרגשנו כאילו אנחנו עושים מה שהמקומיים עושים. הפאבסעדה היה מדליק. בסוף הארוחה ארזו לנו את השאריות בצורות משונות עם נייר כסף (אני קיבלתי תנין, אלעד דרכון וריינה חרב).

יום 32

למחרת יצאנו לקניות באאוטלט מדרום לפורטלנד. כל הטיול חיכינו להגיע לפורטלנד כדי לעשות קניות, כי באורגון (ובה פורטלנד) אין מס על קניות. יצאנו בשלל יפה, הרבה פחות מרשים מזה שקנינו בברסטו, אבל הכי חשוב – אלעד קנה מצלמה ! זה לקח קצת זמן, אבל הצלחנו :)
בערב עברנו שוב מלון, הפעם לאיזור שדה התעופה, וקבענו לצאת עם ריינה וגרג שוב. הגענו די מאוחר, סביבות 23:00 לפאב בו הם היו, אך לא יכולנו להכנס. מסתבר שעל פי החוק, על מנת להכנס לפאב צריך להציג תעודה רשמית, כלומר ת.ז. או רשיון של המדינה, או דרכון. כמובן שאנחנו לא מסתובבים עם הדרכונים עלינו, ולכן לא יכולנו להכנס. האיש שאסר עלינו להכנס הסביר לריינה שהוא כנראה היחיד שמקפיד על החוקים ולכן כנראה בכל פאב שכן יתנו לנו להכנס. אז נשלחנו לפאב אחר ואכן נכנסנו (עם אזהרה) – כ-15 דק' אח"כ ריינה, גרג ועוד שתי בנות הצטרפו אלינו. גם הפעם היה ממש כיף, ותחושה נעימה שאנחנו עם המקומיים. לנהל שיחה בפאב בארץ זה לא דבר פשוט, עכשיו נסו לעשות את זה באנגלית...
אחרי הפאב נפרדנו מריינה והבנות, קבענו להפגש עם ריינה (וגם עם Dan) למחרת בשוק שנקרא Saturday Market, והמשכנו עם גרג לדירה שלו. גרג הוא מעצב גרפי, ומאוד מוכשר. ראינו את התיק עבודות שלו וממש התרשמנו, ומעבר לכך היה מאוד מסקרן להיות בדירה של אמריקאי בן גילנו. הוא גר בבית פרטי, 3 חדרי שינה, 2 אמבטיות, 3 חניות, וחצר. הוא חולק עם שותף ומשלם – אתם יושבים ? – 500$. לא יאומן. הלכנו לישון ב-3...

ימים 33-35

למחרת בקושי פקחנו עיניים, וגררנו את עצמו להתארגן ולצאת. פגשנו את דן ב-13:00 אחרי שהמתין לנו כרבע שעה (היה לנו ממש לא נעים), והוא העביר את אלעד קורס מזורז באיך לשהשתמש במצלמה.
הודינו לו הרבה, ונפרדנו ממנו. ריינה לא ענתה לטלפון אז המשכנו לבד לשוק. השוק הוא בעצם נחלת בנימין מנומסת. היה מעניין לראות את הגרסא האמריקאית לזה.
נפרדנו מפורטלנד ויצאנו דרומה.

Days 29-32 - Portland

מכאן והלאה בילינו כיומיים בנסיעה לכיוון יוסמיטי.חזרנו לקליפורניה, הפעם מהצפון, עברנו בדרך בסקרמנטו – בירת קליפורניה וביקרנו בכמה חנויות, מהו יום ללא ביקור בוול מארט, compUSA, Staples וכן הלאה ?
זהו. היום בערב הגענו ליוסמיטי. לילה טוב.

Days 33-35 - The way to Yosemite

דברים נחמדים או דברים ששכחתי לומר :
1. כשהגענו למלון בפורטלנד היה טופס כזה שמזמינים איתו ארוחת בוקר לחדר. משום מה שלנו היה מלא, כנראה מהדייר הקודם של החדר. ירדנו למטה לבקש טופס חדש ולשאול איך בדיוק זה עובד. כיוון שהאיש בקבלה הרגיש לא נעים שלא סידרו את החדר כראוי (כי הטופס המלא היה שם עדיין) הוא פיצה אותנו בשני שוברים לא. בוקר, כל אחד על סך 10$ בבית הקפה שצמוד למלון – יש !
2. עד כה במהלך הטיול ביקשו ממני פעמיים תעודה מזהה לפני שהגישו לי אלכוהול. או במילים אחרות, פעמיים חשבו שאני עוד לא בת 21 !!!
3. נסיעה בכביש – אם קילומטר לפני שהנתיב הימני מסתיים יש שלט שמודיע על קיצו הקרב של המסלול אף אמריקאי לא יסע בו – פרט אלינו כמובן שמנצלים את ההזדמנות. באותו נושא אם אנחנו מנסים להכנס לנתיב עמוס (בכוונה או שלא בכוונה) תמיד נותנים לנו באדיבות ואף פעם לא עושים פרצוף או נלחמים – איזה כיף !
4. גשם – יש פה גשם. כמו סיאטל ממש. ואפור. אפור וגשום. מי רוצה לגור פה ?

הפינה של אלעד - שעשועים לילדים

טריוויה אמריקאית:
שלום ילדים וילדות, השבוע בפינה – חידון נושא פרסים על ארה"ב.
אנא כיתבו את התשובות שלכם בצירוף שמכם וצרפו אותו כהערה לבלוג - התשובות הנכונות יפורסמו עוד שבוע בערך.
אם שמתם לב לבלוג עד עכשיו, זה יעזור לכם.
בין הפותרים נכונה תוגרל טלויזית פלזמה 60" תוצרת סוני וטיול מסביב לעולם*!!!

א. אילו מהמשפטים הבאים לא מופיעים על שלטים בארה"ב:

1) Buckle up, It's the law
2) Litter and it will hurt
3) Click it or Ticket
4) Be safe, Wash!
5) No turn on Red
6) Do not block intersection – 101$ fine
7) You'll be back, State of California.
8) Parking! 20$ per day.
9) Swinging or singing not allowed between 10:00am to 4:00 pm
10) Carpool lane only! Report Violators – call 206-764-HERO

ב. אמת או שקר:

1) במבצע קידום מכירות של אסם (אוסם) בארה"ב, אם תקנה אריזה של 5 חבילות מצות אסם – ינטע עץ בישראל בזכותך.
2) ברמזור ירוק, יש זכות קדימה לרכב הבא ממולך כשאתה פונה שמאלה.
3) בסיאטל ישנם 12 ימים של שמש בשנה בממוצע.
4) בכניסה לסופרמרקט, ליד עמדת העגלות יש ממחטות לחיטוי הידית של העגלה
5) בבית קפה בארה"ב אם קונים יותר מקפה אחד מקבלים חוברת שמסבירה על הסכנות של קפאין
6) בצומת אחד ניתן לראות 4 סניפים של סטארבאק'ס מבלי לזוז
7) בסיאטל המדחנים מופעלים ע"י אנרגיה סולארית ומקבלים כרטיסי אשראי
8) ישנה פרסומת להבאת אנשים לקליפורניה בכיכוב ארנולד שוורצנגר המחופש לדמויות שונות (ביניהן ילדה קטנה עם צמות)
9) המהירות המותרת במרבית הכבישים הבין-מדינתיים היא 85 מייל לשעה (שהם 130 קמש בערך)
10) במרכז העיר סיאטל התחבורה הציבורית (אוטובוסים וכו') היא חינם
11) בסופרמרקטים בארה"ב ניתן לקבל מעין רכב קטן לנסיעה בסופר כדי לא ללכת ברגל
12) מס' הערוצים שיש בטלויזיה בבית אמריקאי ממוצע הוא 104.2.
13) המחיר של צ'יזבורגר כפול במקדונדלס הוא 1 דולר.
14) במקום שבו עובדים בכביש, עבירה שמחייבת קנס תעלה פי 2 ממה שהיא אמורה לעלות.
15) מחיר של ליטר דלק בממוצע הוא 1.39 שח.
16) בכל מיני איזורים בארה"ב יש תחנות רדיו שמדווחות על המצב בסביבה – לדוגמא בכניסה לפארקים מדווחים על המזג אויר ועל מה שיש לעשות שם.
17) הקנס על הנסיעה בנתיב ה"קאר-פול" (נתיב שצריך שני אנשים ומעלה באוטו כדי לנסוע בו) בקליפורניה הוא 433$ בדיוק.
18) בכל מלונית בארה"ב (כמעט) יש קפה חינם.
19) בארה"ב יש בית מרקחת בתצורת דרייב-ת'רו
20) לבארים אסור להגיש אלכוהול אחרי 2 בלילה.

ג. שאלה פתוחה לסיום:
בעבר לארה"ב היה שטר של 2 דולר, ישנה תיאוריה ששטר זה היה שונה באופן מהותי מאלו שבאו לפניו ואחריו, מהו ההבדל הזה?

את התשובות יש לשלוח לת.ד. 43888, רוממה ירושלים (או להשאיר קומנט)

בהצלחה!

Days 23-29 - From Salt lake to Seattle

שלום !
כבר זמן מה לא כתבנו... זה קצת קשה להחזיק בלוג :) אנחנו מגיעים למלון די תשושים, ולפעמים אחרי יום ארוך של נהיגה או התרוצצות. לפעמים סתם בסופו של יום, ורוצים לנוח קצת, או לדאוג למלון הבא, או לוודא שהפארק הבא שאנחנו הולכים אליו אינו סגור בדיוק... בקיצר לא פשוט.
אחרי שיצאנו מסאלט לייק סיטי, נסענו לכיוון צפון לעיירה קטנה שנקראת ג'אקסון - עיירה שנאמר לנו שהיא עיירת בוקרים. יום ארוך של נהיגה במסלול עם נופים משגעים, ביניהם נהר, קניון, הרים ושלג, הוביל אותנו למלון שלנו, עשוי עץ ומשדר חמימות, וכל ההרים מסביבו מושלגים. מסתבר שמכאן אנשים בעיקר יוצאים לסקי. העיירה אכן נראית כמו עיירת בוקרים של פעם, לפחות כמו בסרטים של פעם, אבל בוקרים לא ראינו.
אחרי התמקמות במלון הלכנו לחפש מסעדה, עד שבחרתי מהמגזין מסעדה הסתבר שהיא נסגרה 5 ימים קודם לכן. המסעדה הבאה שבחרתי היתה חמקמקה... אחרי כ-3 נסיונות לכוון אליה את ה-GPS שאלנו מישהו שכיוון אותנו אליה ועדיין לא מצאנו אותה. התקשרנו והסתבר שהם סגורים ל-4 הימים הקרובים. בסוף הלכנו למסעדה אחרת, שעיקרה היה דגים, אבל המסעדה עצמה היתה חמימה ורומנטית. היו בה אנשים שנראו כאילו הם עושים סקי במהלך היום, בני עשירים ניחשנו, וסגרנו ארוחה ב--80 דולר... חזרנו שיכורים (אני - אלעד נהג) והלכנו לישון.
ביום שאחרי, התוכנית היתה לקום בבוקר, לנסוע לגרנד טיטון (פארק לאומי), לבלות בו קצת ולהמשיך לילוסטון - ולבלות בו יומיים, אפילו הזמנו את המלון מראש. אכן קמנו ונסענו לגרנד טיטון, הכל מושלג (הכבישים לא), ההרים הגבוהים והמושלגים היפנטו אותנו. נסענו עד למקום בו הכביש נגמר (הבנו את זה לפי השלט "Road Closed"), התחמשנו בכל פריט מחמם שמצאנו וניסינו לעשות מסלול קצר ברגל (מייל וחצי ככה).
חשוב לציין כי היה זה הנסיון הרשמי הראשון שלנו לעשות hike בפארק. אחרי כמה מטרים של הליכה ראינו שלג על הרצפה, כיוון שהנעלים שלנו לא מתאימות להליכה, ובטח לא להליכה במים, איגפנו אותו. המשכנו מסביב לשלג כמה שיכולנו וטבלנו בשלג בתמימות. כך גילינו שהשלג עמוק משחשבנו, לפעמים 10 ס"מ או יותר. המשכנו ככה, מאגפים ומקפצים עד שהגענו למקום בו הבטנו קדימה אל המסלול, וראינו רק שלג. הבנו שאו שאנחנו נקפא מקור, או שנחזור על עקבותינו. חזרנו :)
במגרש החניה הסתכלנו קצת על האנשים וראינו שהם מאובזרים. או בבגדים חמים, או במגלשי סקי או באופניים. הם באו מוכנים לעניין הזה של פארק סגור עם שלג. אנחנו לא :)
נסענו לכיוון היציאה מהפארק ונכנסנו למרכז מבקרים. האשה הנחמדה הסבירה לנו מה אפשר לעשות (כל מה שהבנו כבר), ואז החלטנו לשאול על ילוסטון (הפארק הוא צפוני לגרנד טיטון). היא פתחה מפה של הפארק וסימנה שני כבישים המכסים כאיזור של 5% מכלל הפארק. אלו הכבישים שפתוחים כרגע. הכביש הראשון היה במרחק של 5 ש' נסיעה מאיפה שהיינו, והשני במרחק 7 שעות נסיעה מהראשון (ומהמקום בו תכננו לישון ).
בתרגום חופשי, אין מצב לבקר בפארק במהלך היום ולישון במלון שלנו.
החלטנו לוותר על הפארק ולהתקדם ליעד הבא - סיאטל. קצת חששנו לבטל את המלון - פחדנו שיגבו מאיתנו דמי ביטול יקרים, אבל הם רק אמרו בסדר וביטלו.
בדקנו כמה זמן תקח לנו הנסיעה וראינו 14 שעות נסיעה בינינו ובין סיאטל. כלומר 2 ימים של 7 שעות נסיעה בכל יום. מצאנו מקום לישון ויצאנו לדרך.
ימים כאלה הם פשוט בילוי מרובה באוטו, עצירות מעטות בעיקר לפיפי ולצילום, ולעיתים נדירות לאוכל. הכנו סנדביצ'ים בבוקר ויש לנו שקית חטיפים אז זה מצמצם את הצורך שלנו לעצור לאוכל.
בגדול זה חצי כיף וחצי לא כיף לנהוג כל היום. מצד אחד זה ארוך וקשה וצריך להיות קשובים כל הזמן. אבל מצד שני עברנו בערך 4 ארצות שונות (ויומינג, איידהו, מונטנה, וושינגטון) ונופים משתנים באופן קיצוני, החל משלג, דרך שדות ירוקים, שדות צהבהבים, נוף הררי, נוף שטוח, נוף שנראה כמו הרקע של חלונות (וושינגטון) מפלים ונהרות אגמים ויבשות. מדהים כמה שהנוף משתנה במרחקים לא מידי גדולים, ואיתו מזג האוויר. והכל ביומיים.
ביום השני של הנהיגה, בתוך מדינת וושינגטון עצרנו לקפה (היה שלט שכתוב בו קפה חינם...) שם פגשנו נהג משאית שגר בחווה במונטנה ובמקרה בילינו שעה בשיחה איתו. אחד הדברים שאנחנו הכי רוצים זה לדבר עם מקומיים, וזה הרי לא משימה פשוטה - אי אפשר פשוט לבוא ולדבר איתם.. זה מוזר. באופן מפתיע הוא התחיל לדבר איתנו. הוא בן 43, 4 ילדים, נהג משאית כ-20 שנה, כרגע של בואינג, מרוויח 28 דולר לשעה (!!!) והסתבר שהוא איש שיחה מעניין ומשכיל. קצת הפתיע אותי כי הוא נהג משאית, וחסר השכלה, והוא פשוט היה כל כך מעורה בהסטוריה של ארה"ב ומעורה בפוליטיקה, ובמזרח התיכון, ובהכל פחות או יותר. זו היתה חוויה כיפית ומעניינת.
קצת לפני שהגענו לסיאטל עברנו במקום שנראה כאילו עושים בו סקי (ראינו רכבל), זה 40 דקות מסיאטל והיה שם שלג בגובה 2 מטר, וקור אימים. מטורף. בלילה הגענו לסיאטל סוף סוף וחיפשנו מלון.

סיאטל מדהימה ומבאסת כאחד.
עיר גדולה, מאוד מתועשת. מערכת כבישים גדולה ומסועפת. הרבה בניינים גורדי שחקים ורצועת חוף עצומה עם מכולות ועגורנים. הרבה מאוד בתי קפה - יצא לנו לראות 4 סטארבקסים שונים בצומת אחת. הרבה רשתות אלחוטיות (אפשר לגלוש מהאוטו). האנשים קצת מוזרים, מעוותים כמו שאלעד קורא להם, אני פשוט אומרת "היפים". המזג אוויר מבאס. קר, רוחי, ויורד גשם. הסתכלנו מהמלון, היתה שמש, יצאנו החוצה - ברררר.
היום הראשון כאן התחיל מאוחר ואחרי שאלעד בכה ש"אין לי מה ללבוש" הלכנו לאאוטלט כ-40 דקות נסיעה + 1 פקק ואנחנו שם. באאוטלט היו מלא מלא סינים, מסתבר שהם מגיעים מהגבול עם קנדה - שם חוקי ההגירה קלילים. אפילו היה ריח של סינים. בדרך חזרה עצרנו בסופר לקנות 3 דברים. נפלנו על וול מארט עצום ומאובזר - הסופר הגדול ביותר שראינו עד כה. בין השאר היו בו סניף של מקדונלדס, חנות ספרים, סלון תספורות, חנות צילום לדיוקן של משפחות ועוד. בזבזנו כשעה ו-60 דולר וחזרנו לחדר.
רצינו ללכת לשמוע מוזיקה חיה (העיר ידועה בהופעות החיות שיש בבארים שלה), לקח לנו הרבה זמן למצוא מקום עם מופע . הגענו למקום, והוא נראה מאוד מאוד ריק. החלטנו להסתובב ברחובות העיר ולמצוא לנו פאב. אחרי 30 דקות של חיפושים ותמהון על כך שהעיר מתה, מצאנו פאב עם 7 אנשים - אחד העמוסים. מסתבר ש :
1) בחג הפסחא אנשים לא יוצאים לבלות.
2) ברוב המקומות בארצות הברית שעת הסגירה היא 22. קשה למצוא מסעדה פתוחה אחרי השעה הזו.
3) בשעה 2 בלילה מפסיקים להגיש אלכוהול.
סגרנו את הלילה בפאב חביב, אלעד טעם בירה מקומית (העיר ידועה במבשלות הבירה הזעירות שלה) ואכלנו משהו שהם קראו לו פיתה.
את היום השני בילינו במקום תיירותי יותר, פייקס מרקט, מעין נחלת בנימין, הלכנו לאיזור האוניברסיטה, ואכלנו ב-west seattle שזה כאילו בצד השני של העיר ומשקיף על גורדי השחקים שלה מעבר לים - מדליק.
היום הגענו לפורטלנגד ועכשיו הולכים לישון - לילה טוב.

Days 19-22 - From the grand canyon to Salt lake city

שלום לכולם, זה אלעד הפעם. כשהוטלה עלי המשימה לכתוב את הבלוג הפעם חשבתי לעצמי שזה קצת אירוני שאני אכתוב על הטבע שראינו בטיול, שהרי כל מי שמכיר אותי יודע שאם לא יגררו אותי בכוח, הכי קרוב שאני אגיע לטבע זה אם אני אצטרך לנסוע במסלול עם נוף להרים בneed for speed אבל המשימה הוטלה וכל מי שמכיר את סיון יודע שאם לא אבצע אותה... טוב בואו לא נכביר במילים בהקדמה :)

גרנד קניון
אז למרות כל מה שנאמר בהקדמה, אני חייב להודות שיש כמה דברים בעולם שאם לא רואים אותם בעיניים אז פשוט אי אפשר להבין – אז עד עכשיו הדברים האלו אצלי כללו את מקדונלדס, קניון איילון וחני נחמיאס (כשהייתי קטן ראיתי אותה באילת – היה מ-ד-ה-י-ם ;) ), אבל אני חייב להתוודות שכשראיתי את הגרנד קניון באמת נשימתי נעתקה, אני בספק אם התמונות או הוידאו שצילמנו יכול להעביר את התחושה של לעמוד מול הדבר הזה - ככל הנראה נהר הקולורדו חצב בתוך האדמה את הקניון הענקי הזה אבל אם אדם מאמין היה עומד שם הוא היה יורד על הברכיים ומרגיש מאוד קרוב לאלוהים כשהוא מסתכל על מה שהוא יצר עבורו, אבל מספיק עם ההשתפכות ונעבור למה היה שם – בגדול הגרנד קניון הוא חור עצום באדמה ואני מדבר על עצום במונחים אמריקאים – באורך של 443 ק"מ, רוחב של 16 ק"מ ובעומק של 2700 מטר מהגדה הצפונית, הגרנד קניון בהחלט יכול לגרום לך להרגיש קטן, אבל הוא לא רק גדול, הוא גם יפה – מאחר והוא נוצר ע"י הנהר – אפשר לראות פסים על הסלעים שיוצרים אותו – שכל פס כזה מייצג תקופה בהיסטוריה של כדור הארץ – בהחלט חוויה מיוחדת.
אנחנו היינו בגדה הדרומית של הקניון והתפעלנו כל כך מהנופים המדהימים ומהשקיעה שמשנה את הצבעים בקניון (כאילו הקניון לובש פיג'מה לפני שהוא הולך לישון  ) עד כדי כך שאיבדנו את תחושת הזמן וכתוצאה מכך היינו צריכים לנסוע ליעד הבא שלנו (העיר פייג') בחושך... עכשיו חושך בכבישים בארה"ב זה לא צחוק כשלעצמו כי הם לא מאמינים בעמודי תאורה כנראה, אבל לנו החושך הזה היה רק חלק מהחוויה כיוון שאנחנו נסענו בחושך הזה, מתים מעייפות, מפוחדים ולבד בכביש, למרות שאם חושבים על זה לא היינו ממש לבד – מוקדם יותר באותו יום עצרנו את הרכב כיון שראינו צבי חוצה באיטיות את הכביש שעליו נסענו, אחרי שהוא עבר, סיון לחצה על הגז – ואז רץ החבר שלו לכביש והיינו צריכים לבלום שוב – למה אני מספר את זה עכשיו? ובכן החויה הזאת הייתה בדיוק באותו כביש שעליו נסענו עכשיו, ולא היינו לבד כיוון שבדרך ראינו כמה צביים בצד הכביש, כמה זאבי ערבות על הכביש וכמה גופות של סנאים חסרי מזל על האספלט – אז זה לא לגמרי מדוייק שהיינו לבד בכביש – אבל אנחנו מצאנו את השיטה איך לעבור את זה – אם נוסעים ממש ממש מהר אז יוצאים מהר יותר מאזור הסכנה, אז החלטנו שאני אסע על 100 מעכשיו (100 מייל כמובן) ואכן הצלחנו והגענו לבסוף לפייג' שעה לפני שהGPS חזה שנגיע , ונשבענו שלא ניסע יותר בלילה ככה (זה החזיק מעמד פחות מ24 שעות, תכף תראו...)

Day 19 - Grand Canyon

פייג' – אגם (רודברג) פאוול, קניון האנטילופות ופארק ציון.
נתחיל בתיאור של העיר פייג' – העיר הזאת היא מעין עיקוף מסביב לבכיש מהיר – עיר קטנה מהסרטים – אבל יש בה שדרה שהיא סוג של בופה (buffet) של כנסיות – היו שם לפחות 8 סוגי אמונות שונות של נצרות – אם אפשר לומר משהו על האמריקאים – הם מאוד אוהבים את המבחר שלהם.
אחרי שקמנו היינו צריכים להחליט אם ללכת לשיט על האגם או לקניון האנטילופות – זאת מכיוון שהחלטנו לא לנסוע יותר בלילות... אז הלכנו בחמדנות הרגילה שלנו על שניהם אבל מכיוון שהגענו מאוחר לא יכולנו כבר לשכור סירה ולעשות שייט אז הלכנו לאנטילופ קניון ואמרנו שנראה מה יהיה אח"כ...
אנטילופ קניון
בנקודה זאת אומר שלפני שיצאתי רציתי לקנות מצלמה מתוחכמת בשביל הטיול אבל בסוף זה לא כ"כ הסתדר אז לא קניתי. באנטילופ קניון החלטתי לשנות את שמי ל: אידיוט כץ (זה נוח כי לא צריך לשנות את הראשי תיבות) – אנטילופ קניון הוא עוד אחד מהמקומות האלו שפשוט חייבים לראות אבל בגלל שהמצלמה של סיון לא כ"כ אוהבת חושך אז רוב התמונות שהצלחנו להוציא משם היו של סלעים מרוחים בחושך אבל יש גם כמה כאלו שיצאו די טוב אבל אין ספק שאני מאוד מצטער שלא הייתה לי מצלמה טובה יותר שם...
אגם פאוול
מכיון שלא היה לנו הרבה זמן אז הלכנו לעשות עליו תצפית בלבד – גם כאן עשיתי סשן של הלקאה עצמית על כך שאין לי מצלמה טובה – וכן, גם כאן היה טבע והוא היה יפה (וגם כאן הופתעתי מכך) תראו את התמונות
פארק ציון
אז סיימנו מוקדם וסיון אמרה שזה יהיה נחמד אם נוכל לחגוג את ערב פסח בבית חבד שבסולט לייק סיטי (500 מייל בערך מאיפה שהיינו), זה היה ביום שבת, וביום שני היה ערב החג – אז אמרנו שנשנה את הטיול קצת ונוותר על יום אחד מברייס קניון, ונלך לפארק ציון עכשיו ומשם ניסע לברייס...
וכך היה, נסענו לפארק ציון שהיה גם הוא באופן לא מפתיע מדהים ואפילו לא הפריע לי שהיו שם ברחשים מעצבנים שעקצו אותי – היינו במעין עמק שמסביב היו הרים בצבעים מדהימים ובמרקם מפוסל וחלק בצורה משונה ובאופן לא מפתיע, גם כאן נשארו עד הלילה, וכמובן שגם כאן היו צביים אבל הפעם משום מה הירח המלא עשה המון אור והנסיעה לא הייתה נוראית –זאת עד שה GPS החליט לנווט אותנו דרך כביש לא קיים בדרך חזרה – זה היה דיי מפחיד כי היינו ממש באמצע שום מקום על כביש לא סלול שמסביבנו היו רק שדות וחושך וכמובן שלא הייתה לנו קליטה בסלולרי, אבל למזלנו הייתה מוזיקה סבבה ברדיו והגלידה שקנינו (האגן דאז עם עוגיות – ממממ... טעים) התחילה להתמוסס אז היינו חייבים לשתות אותה ובעזרת המוזיקה, המפות והכמות האדירה של הסוכר הצלחנו למצוא את דרכנו למלון שלנו לייד ברייס קניון!

Day 20 - Page (Lake Powell & Antelope Canyon) & Zion

ברייס קניון
כשהגענו סיון מיהרה לאינטרנט כדי לדבר עם הרבי בשביל ללכת לסדר בסולט לייק (אני עדיין הייתי בשוק מהמחוייבות שלה לדת) ואני הייתי ממונה על המזוודות. התארגנו והלכנו לישון ואני נרדמתי לפני סיון (פעם שניה בטיול הזה!), בבוקר סיון המשיכה לנסות ולנסות לתפוס את הרבי ואכן לאחר כ10 ניסיונות – כמו עשר המכות שנחתו על מצריים סיון הצליחה לתפוס את המזכירה של הרבי (אני עדיין הייתי בשוק מהרוחניות החדשה של חברתי). המזכירה אמרה שה-reserveations למקומות בשולחן של הסדר נסגרו כבר ב25 במרץ אבל אפשר להגיע ולשמוע את הservice שזה כנראה לנכוח בסדר – אני הייתי שמח כי זה אמר שהרבנית (סיון) תוכל להנות מסדר פסח כהלכתו ולומר "פסח מצה מרור" באנגלית... בנקודה זאת התפוצצה לה הבועה כיון שסיון הודתה שהעניין שלה בסדר היה קניידלי בעיקרו ואם אין קניידלך, אין סיבה לחגוג את פסח... אז החלטנו להישאר עוד יום בברייס ולטייל כמו שצריך בקניון הזה!
הקניון עצמו
הרבה יותר יפה מקניון איילון! פחות גדול ומרשים מהגרנד קניון אבל הוא מפצה על כך בעמודים המכונים hoodoos שמזדקרים מן הקרקעית שלו ומגיעים ממש עד למעלה, הנקודה הכי גבוהה אליה הגענו נקראת נקודת הקשת בענן – ובגובה של כ 3 קילומטר, הנוף של הקניון שמתגלה הינו בהחלט מדהים ומצדיק את השם (ואני בלי מצלמה נורמלית). מכיון שפסח בוטל היה לנו יותר זמן לחקור את הפארק הזה – וכיאה לישראלים הלכנו לטיול רגלי בקניון על נתיב שאיננו מסומן ואני אפילו מצאתי מקל הליכה מגניב שנשבר מאוחר יותר כשטיפסנו על גבעה תלולה – היה ממש כיף אבל ממש מעייף – ככל הנראה בגובה כזה החמצן יותר דליל והפעולות הללו צורכות יותר אנרגיה, כשהגענו לנקודה האחרונה סיון כבר נרדמה באוטו ואני הלכתי להסתובב לבד – היו שם מלא ישראלים רועשים – היה נפלא – טוב שיש חופש בפסח... NOT !

Day 21 - Bryce

היום – השלישי לאפריל (מזל טוב לאסתי שלי)
כרגע אנחנו באוטו, אני כותב את הבלוג על הלפטופ ונעלה אותו כשנגיע למלון שלנו בסולט לייק סיטי.
תפסו את סיון על מהירות – 90 מייל! (כ 150 קמש) כשאני מביט על לוח המחוונים שלה עכשיו אני רואה שהיא השתפרה ולמדה את הלקח! 85 מייל לשעה זה פחות מ90 לא?

נ.ב.-ים (נון-ביתים)
1) יש פה המון קרואנים שגוררים מכוניות רגילה שזה די מצחיק – יש תמונות
2) אנחנו עדיין גוררים איתנו קור לכל מקום – בסולט לייק הולך להיות 8 מעלות כשנגיע – טוב שקנינו מלא בגדים קצרים!
3) באופן מפתיע יש המון מקומות שאין בהם קליטה בסלולרי
4)הם עדיין שמנים (ואנחנו בדרך)
5)עדיין לא כיסינו את כל רשתות המזון המהיר
6) השירותים שלהם מלחיצים אותי – המפלס גבוה, והflush זה כמו מנוע סילון.
7)צ'יזבורגר כפול במקדונלדס: 1$ (לקחתי 3)
8)גילינו עוד יציאת חשמל באוטו!
9)אבא, כשדיברתי איתך בטלפון צילמתי תמונה – תראה אותה בתמונות זה ממש כאילו אתה שם

הערת הנהגת
אחרי שאלעד הקריא לי את כל מה שהוא כתב, החלטתי שעליי להגיב על מנת לשמר את כבודי.
אז ככה : דבר ראשון, בזמן שאני נהגתי כ-5 שעות נטו היום, אלעד ישב וכתב את המילים אותן קראתם :)
חשוב לציין כי על אף שאני נעצרתי פעמיים על מהירות, אלעד בזמן נהיגתו הספיק ל"סגור סקאלה" כלומר לנהוג על 110 מייל לשעה שזה 180 קמ"ש.
בנוסף, לגבי הפסח, מאוד רציתי לעשות את הסיפור המלא, כלומר טקס וארוחה. כן, רציתי קניידלך, וגם רציתי מצות, ומציה, אבל ככה ? רק טקס ? באמת ! לא יפה מצד הרבי. חוצמזה אחרי שעשיתי את ראש השנה בבית חב"ד זה נראה רק טבעי לעשות גם את הפסח באותו הבית :)
זהו, לא מצאתי עוד מקומות מכפישי כבוד, ומי ייתן ותמיד אלעד יכתוב !
חג שמח ותשמרו לי מציה !

Days 15-18 - Vegas & Hoover dam

ימים 15 - 18 - וגאס ההמשך

שלום שלום!
לאס וגאס היתה בשבילנו חופשה בתוך חופשה. זה היה כמו לנסוע למלון לאילת, אבל באמצע החופשה הגדולה שלנו.
התפנקנו במלון.
אני מאוד רציתי להנות מהבריכה, גם כדי לשחות וגם להשתזף. לצערנו, אנחנו לוקחים איתנו את מזג האוויר לכל מקום שאנחנו הולכים. ממש כמו בשיר. כשהגענו ל-LA התחיל להיות סגרירי ואף גשום, גם כשעברנו לסן דייגו, וכמובן בוגאס. ביום הראשון היה חמים, ובימים שעקבו היו כ-15 מעלות, עם רוחות. האמת ? זה היה די מבאס. אנחנו בוגאס, נבאדה, מדינת המדבר, ובמקום להשתזף בבריכה ולהסתובב עם קצרים אנחנו מצטנפים.
הימרנו קצת בקזינו, בעיקר בלק ג'ק - המשחק היחיד שאנחנו בקיאים בחוקיו - הרווחנו משהו כמו 5 דולרים והפסדנו כ-20 :)

עשינו סיבוב בכמה מלונות, יש מלון שנקרא THEHotel - מלון מ-ד-ה-י-ם, הכל מעוצב למשעי, בסטייל מטורף. המלון עצמו מבחוץ עם חלונות זהובים. וכל המקומות בתוכו נקראים עם הקידומת THE, למשל THE Coffee Bar, The Cafe, THE lounge וכדומה. באמת מלון מדהים - אם אתם מגיעים לכאן, ויש לכם מספיק כסף - לכו על זה. פשוט יפה.


מלון יפה נוסף הוא The venetian - מעוצב בסגנון ונציאני, עד כדי כך שהם עשו נהר קטן בתוך המלון, ואפילו גונדולות, ואפשר לעשות שיט עם גונדולייר ששר לך :) אדיר.
אכלנו פעמיים בבופה "אכול כפי יכולתך" במלון, ופשוט התפוצצנו. זה עדיין מדהים כמה שמנים
הם.

From Days 15-18 - ...

במלון היה לנו שירות Valet, כל פעם שהגענו עם האוטו, פשוט השארנו אותו וקיבלנו פתק, וכשרצינו לצאת, סרקנו את הפתק במכונה וקיבלנו אוטו. אתם חייבים לנסות את זה.
העיר זוהרת, נוצצת, כיפית, מעניינת ולצערנו גם פקוקה... היה כיף.

יום 18 - סכר הובר בדרך לגרנד קניון

היום יצאנו מוגאס, נפרדנו בסעודה בבופה המטורף, לקחנו את הכאב בטן שלנו לאוטו ויצאנו לדרך.
נסענו כשעה לסכר הובר, מסתבר שבתקופה זו זוהי חופשת האביב של האמריקאים, וגם סוף שבוע, והיו פקקים בדרך. הרבה אנשים יוצאים לטייל.
הסכר מדהים בגודלו, וגם די יפה. עשינו סיור קצר ומעניין, הצטלמנו ויצאנו שוב לדרך, הפעם לגרנד קניון.
כ-3 שעות נסיעה במהירות ממוצעת של 90 מייל לשעה שהם כ-140 קמ"ש. הנסיעה מלווה בנופים מדבריים מדהימים, ממש כמו בסרטים, עם עיירות קטנות וחומות, ומקומות הזויים בצד הדרך, והרבה הרבה חום וירוק.
בסביבות 18:30 הגענו לעיירה קטנה בשם וויליאמס שממוקמת כשעה נסיעה מהגרנד קניון. העדפנו לישון ליד הקניון עצמו, אבל המחירים נעו סביב 140$ ללילה. לכן החלטנו ללון בוויליאמס, תמורת חצי מהסכום שצוין.
מסתבר שבמלון שבחרנו יש בריכה פנימית (indoor pool), אז לקחנו בגדי ים והלכנו לשכשך. ניסיתי לשחות קצת, אבל הבריכה היא באורך של 12 מטר בערך, וזה יותר מידי מסחרר :)

אה ! עוד שני דברים מגניבים. כפי שאמרנו עלות האינטרנט בוגאס היתה 13$ ליום. אז ניצלנו את האינטרנט החינם שקיבלנו כדי לחפש מקומות שמספקים אינטרנט חינם בסביבה. מסתבר שכמעט בכל ספריה יש wifi חינם. באחת הגיחות שלנו לקניות (הפעם מוצדק - היינו צריכים עוד מזוודה), עברנו ליד ספריה - נכנסו ואכן היה אינטרנט חינם. כשאלעד הלך לשלם על הדפים שהדפסנו הוא ראה ספר של מייקל קרייטון שהוא כמעט קנה בקנדה ב-30$ בערך, עם תוית של 2$ עליו. מסתבר שיש אנשים שתורמים ספרים לספריה במטרה לעודד קריאה. אלעד כמעט רץ החוצה לאחר שקנה את הספר, מהפחד שמישהו יגלה שהרגע מכרו לו ספר בשווי 30$ בפחות מ-10% שוויו. איזה כיף !

טוב, משום מה אנחנו לא מצליחים להעתיק את שאר התמונות , אז זה מה יש לעת עתה.

Days 12-14 - From palm springs to Vegas

הערת המחבר: הוספנו תמונות ליום 11 סן דייגו, ובפרסום הקודם שלנו, תמונה של הצידנית ושל נתיב ה-car pool.

יום 12 – פאלם ספרינגס:
קמנו בבוקר ונסענו ל-Palm Springs Aerial Tramway. זה בעצם רכבל שמעלה מהעמק של פאלם ספרינגס בגובה משוער של 1500 מ' להר גבוה שנקרא Mount San Jacinto בגובה משוער של 3 ק"מ
היינו ב-tramway מגניב, שמעלה אותך מגובה של 1500 מטר ל-3000 מטר בערך. קצת הזכיר לי את טיבט מבחינת תחושת הגובה. מה שמדהים הוא השינוי במזג האוויר, והנוף. למטה מדברי וחם ולמעלה עצי אורן, קריר, ובגבהים היה עוד קצת שלג.

From Day 12 - Palm...

עשינו הליכה קצרה של מייל וקצת, ופגשנו יהודי אמריקאי שזיהה אותנו לפי המילה "יאללה". כיוון שהוא חזר על המילה הזו, חשבנו שהוא חושב שאנחנו ערבים. אלעד אמר שאני נראית כמו ערביה :(. אחרי שיחה קצרה הסתבר שהוא יהודי, הוא אפילו עשה בר מצוה, והוא היה בארץ כמה פעמים. בילינו את ההליכה הקצרה שלנו איתו ועם חברתו בשיחה על ארצות הברית וישראל והיה די כיף. מסתבר שהם גרים ב-Wine country קצת צפונית לסן פרנסיסקו, והוזמנו לבקר אותם, ולהתקשר אם יש לנו בעיות/שאלות.
משם פנינו לשדה התעופה של פאלם ספרינגס כדי להחליף את האוטו. איכשהו הצלחנו לשרוף כנראה כמה פיוזים, והמצתים של הרכב הפסיקו לעבוד לנו. בילינו קצת יותר משעה שם, בנסיון לקבל אוטו כמו שיש לנו, אבל בסוף התפשרנו על שדרוג לטויוטה קורולה אדומה. האמת היא שנכון לאתמול הינו מבואסים מכך שיש לנו רק מצת אחד ברכב, ואתמול גילינו שיש לנו 2...

אחרי החלפת המכונית התחלנו בנסיעה ל-barstow עיירה קטנה על הדרך לוגאס ויש שם משהו כמו 100 חנויות אאוטלט. נסענו משהו כמו 3 שעות, וכשהגענו התחלנו לעשות סקר מחירים וחדרים כדי למצוא איפה לישון. בסוף הגענו אל המנוחה והנחלה.


יום 13 - קניות בבארסטו

היום עשינו קניות.
הרבה קניות.
עשינו קניות באאוטלט.
עשינו קניות בראלף לוריין. קניות בטומי הילפיגר. קניות ב-guess. קניות ב-GAP.
התחלנו את הקניות ב-11:30 וסיימנו אותם ב-20:00.
קנינו מלא דברים מגניבים, וכנראה גם דברים שהם פחות מגניבים, אבל אתם יודעים, אאוטלט :)

ב-20:00 יצאנו לדרכנו לוגאס. מדובר על 240 ק"מ של נסיעה. קצת פחות מנסיעה לאילת, אם אני זוכרת נכון נסיעה לאילת היא 400 ק"מ (מתל אביב/פתח תקוה).

נהגנו במשך שעתיים וחצי, עם עצירה אחת של 8 דקות משוערות. מ-Barstow נוסעים פשוט ישר על הכביש. נסענו על 80-90 מייל לשעה שזה 120-140 קמ"ש – די מהר.

בסביבות 22:30הגענו לוגאס, העיר מטורפת. מלא מלא ניאון, מלונות מושקעים, מלא מלא אנשים.
המלון שלנו הוא הלוקסור, זה מלון בצורת פירמידה, בסגנון מצרי. מרחוק רואים פירמידה שחורה שבקצהה עמוד אור מטורף. על המלון בחוץ יש ציורים חרוטים בקיר בסגנון מצרי, ממש עיצוב יפה. בכניסה אליו יש שומרים כאלו כמו בסטארגייט, והכל בעיצוב מושקע. אפילו הכובע למקלחת ארוז בחפיסה בצורת פירמידה :)

בקיצור, אנחנו מתים מעייפות, ומרעב, אז אנחנו הולכים לאכול משהו. לילה טוב.

יום 14 - וגאס

קמנו די מאוחר, סביבות 12 והתקשרנו כדי שיחליפו לנו את החדר. למה ? כי קיבלנו 2 מיטות וחדר של מעשנים, זה למה. נקצר ונאמר שהתהליך נסגר בהחלפת חדר וקבלת אינטרנט חינם ליום אחד (שווי של 13$). בדרך הציעו לנו סוויטה של שחקני קזינו, די מדליקה, עם מיטה מגניבה יותר, ופלזמה ומקרר, אבל עדיין במעשנים, וזה הריח בהתאם.
אחרי שעברנו חדר, צילמנו את כל הקניות שעשינו, יצאנו לבריכה - לא היה מספיק חם, אז חזרנו די מהר. ואחרי התארגנות החלטנו ללכת לאכול. הלכנו לאיזה מסעדה שהומלצה על ידי הלונלי כזולה וטעימה. היא לא היתה זולה והיינו צריכים לחכות 30 דקות. אז עשינו סיבוב כדי לחפש מסעדה אחרת, ובסוף סיימנו במקדונלס על סף מוות מרעב (לפחות אני ...).
מאז אנחנו באינטרנט - זה חינם ! סתם יש לנו כל מיני סידורים.

From Day 14 - Vegas

שתי הערות :

הנהיגה בארה"ב היא ממש כיפית, יותר מהנה מהנהיגה בארץ. יש להם כל מיני חוקים מגניבים כמו :
1) מותר לפנות ימינה ברמזור אדום
2) אם אתם רוצים לפנות שמאלה, אתם מחכים שכל המכוניות מהנתיב הנגדי יסיימו לנסוע ישר, בינתיים עוברים לאמצע הצומת, וכשהצומת פנויה עוברים.
3) Stop all way – יש עצור בכל הכיוונים בצומת, והמעבר הוא לפי הסדר. כלומר צריך לזכור אחרי מי הגעתם, ואנשים אחרים לא יעברו לפני שאתם תעברו – בארץ זה לא היה תופס
בכלל הנהיגה שלהם מאוד אדיבה, יש מלא מקום וההרגשה היא רגועה. זה כיף.

אלעד רוצה לציין שיש ערוץ בשם the TV guide על שם המגזין שמסביר על התוכניות בטלויזיה. והשאלה היא : האם במדריך TV guide כתובות התוכניות שמופיעות בערוץ TV guide

Days 6-10 - Long but in hebrew :)

אהלן כולם, אלעד התלונן שאני כותבת באנגלית, אז עברנו לעברית.
היו לנו כמה ימים עמוסים וגם יומיים חסרי אינטרנט (הייתם מאמינים ?) אז אנחנו הולכים לכתוב הרבה, אנחנו מתנצלים מראש, ניתן לקרוא בחלקים בזמנכם החופשי (כאילו שלא ידעתם את זה..).

יום 6 – מכונית מגניבה והחופים של LA
השכרת רכב:
בלילה של אתמול אלעד חיכה שהשעה בארץ תהיה 9:00 ויפתחו את ממסי כדי להשכיר את הרכב מהארץ – כמובן שעד 9:30 לא ענו לו, אבל לא משנה – הסוף היה טוב כי הוא הצליח לתפוס אותם ולחסוך בערך 500 דולר על ההשכרה. בבוקר נסענו לשדה"ת כדי לאסוף את הרכב – כמובן שללא רכב היינו צריכים 3 אוטובוסים כדי להגיע אבל זה לא היה נורא.
אחרי שהגענו לשדה (הם עדיין משוגעים שם) וסיימנו עם הפרוצדורה של ההשכרה האיש אמר לנו ללכת ולקחת את הרכב שלנו, אחרי שהסתכלנו עליו בצורה מוזרה והוא הסתכל עלינו בחזרה, התחלנו להסתכל אחד על השני עד שאחד מאיתנו אזר את האומץ ושאל אותו : "הא?" אז הוא הסביר שהולכים לחניון, בוחרים רכב מהסוג שעליו שילמנו (קומפקטי) ואז יוצאים מהחניון והכל יהיה בסדר.
אז הלכנו... כשהגענו ראינו מכונית ממש מגניבה ולא פרקטית בשיט, אבל למי אכפת מפרקטיות, נכון? אז עשינו כאילו אנחנו מסתכלים על מכוניות אחרות ואז לקחנו אותה – המכונית היא שברולט קובאלט קופה מ-ג-נ-י-ב-ה ! כשיצאנו איתה מהחניון התחלנו להרגיש שדברים מסתדרים וגם היתה מוזיקה מגניבה ברדיו – 102.7 KIIS FM – שגם עזרה. בגדול הבנו שיהיה בסדר ושאם אתה ב-LA ואין לך רכב אתה פשוט לא קיים...

מכוניות ב-LA :
כל מי שביקר פעם ב-LA יודע שהעיר הזו לא מבינה את המושג "הולכי רגל", כל דבר החל מ-drive thru של מקדונלדס (ב-LA יש כזה לכל מסעדה), דרך קניונים, ועד לבית מרקחת עם drive thru מבוסס על ומיועד לאנשים בתוך מכונית. אין הרבה סיבות בעצם לצאת מהרכב ב-LA. ואם תהיתם פעם למה האמריקאים שמנים – אז זו אחת הסיבות העיקריות. כל כביש מתחיל ב-4 נתיבים ומסתיים ב-8 נתיבים לכל כיוון ו-5 מפלסים. הם מודעים לכך שהעיר מבוססת מכוניות ולא אנשים, ולכן אפשר להגיע עם הרכב לכל מקום שתרצו ממש עד הכניסה, יש להם חניוני ענק, אין מקום ללא חניון – אחרת איך יגיעו אליו ? (בעיר הזו למשל לא גררו לנו את האוטו :) ) עניין נוסף שקשור לזה, זה הכבישים, כמות הכבישים כלומר. העיר מבוססת על מערכת מטורפת של כבישים מהירים. אם אתה רוצה להגיע לאנשו, אתה עולה על כביש מהיר, ויורד בירידה הכי קרובה למקום אליו אתה מכוון. דמיינו את איילון, רק הרבה יותר גדול, הרבה יותר מהיר, עם יותר יציאות, שכל ירידה היא במרחק 5 דקות לכל מקום, והכביש פרוש על כל ישראל.

החוף של ונציה (Venice beach) וסנטה מוניקה :
נתחיל בונציה : לצערנו הגענו לשם כשהיה קר, בכלל בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו נהיה קר (זה לא מפריע למקומיים הדפוקים ללכת עם קצר כי הם חושבים שקיץ), האמריקאים יודעים לעשות חוף כמו שצריך. הם מקצים מקום לכל אחד, לדוגמא : עבור ההספנים ישנו קיר עליו הם יכולים לעשות גרפיטי. עבור הכושים – מגרשי כדורסל. עבור הלבנים – השכרת אופניים וטיילת של סקייטבורד. עבור התיירים – חנויות מזכרות מטופשות. בקיץ אמורים להיות שם גם הרבה שרירנים שמתאמנים במכוני כושר הפתוחים בחוץ. בנקודה זו נזכיר שהמושל של המדינה קליפורניה הוא לא אחר מארנולד שוורצנגר, מה שמסביר חלק מחוסר השפיות. על הטיילת יש בתים מדהימים ומיוחדים, מעין תערוכה בגלריה של ארכיטקטורה. כל בית שונה ומוזר בדרכו שלו – יש תמונות.
משם נסענו לסנטה מוניקה. מאחר והיה מאוחר, לא ממש הלכנו לחוף אלא הלכנו לסוג של מדרחוב. אל תדאגו, היו 6 בנינים מסודרים לחניה. היה נדמה לנו שזה יהיה בחינם, אבל באופן לא מקורי, טעינו (זה קורה לנו הרבה). לא נורא – 3 דולר. הטיילת היתה יפיפיה, עם עצים מקושטים ותאורה, וחנויות מותגים הרבה יותר מידי יקרות. בין השאר היו כמה חברה פחות או יותר מוכשרים ששרו ברחוב ומכרו דיסקים, וגם אב ובן שנתנו איזה מופע אקרובטיקה משונה. את הערב סיימנו במקום שהגדיר את עצמו כגורמה מהיר (Wolfgang Puck Gourmet Express) והיה לא רע.

יום 7 – אולפני יוניברסל
אז הבוקר נסענו (בסטייל) לעבר אולפני יוניברסל – בית היוצר של scrubs, heroes ואחרים.
מדובר על פארק שעשועים שמבוסס על הטלויזיה ועל כוכבים, כמובן מכונה משומנת שמרוויחה הרבה מאוד כסף. החניה לבדה עלתה לנו 10$. השתעשענו בכל העושר וחנויות המזכרות, מצאנו חנות פופקורן מטורפת (כמובן שקניתי...) ועשינו כמה דברים, למשל סיור באולפנים ומופע שנקרא shrek 4d – די מגניב. במקום היה גם דוכן נחמד שחילק כרטיסים לתוכניות טלויזיה – כלומר להיות קהל. הלכנו לשם וקיבלנו 2 כרטיסים לפיילוט של תוכנית חדשה, למחר ב-16:00 – מה שהצריך אותנו לעשות שינויים בלוז – היה חשש שדיסני יתקצר אבל הוא התבדה, תמשיכו לקרוא. משם היינו צריכים לנסוע לאנהיים (שעה נסיעה) למצוא לנו מלון, אבל בדרך ניסינו לעשות סיבוב בבתי העשירים, וגם לצלם את השלט. לצערנו היה שער נעול בכניסה לשכונת הבתים המגניבים, אבל לפחות תפסנו תמונה עם השלט של הוליווד. המשכנו משם לאנהיים (הממלכה של דיסני) ומצאנו מלון ב-50 דולר כמובן עם קופון !


יום 8 – הרפתקאות קליפורניה
קמנו בבוקר ונסענו כ-5 דקות לכיוון דיסנילנד ריזורט. בדיסנילנד יש שני פארקים אחד מול השני : דיסנילנד עצמו ו-california adventures. בכניסה לפארק ראינו שיש מבצע – קנה כרטיס לפארק אחד וקבל כרטיס לשני (ב-30 יום הקרובים). כמובן שבשביל לקבל את המבצע היית צריך להיות בעל ת.ז. של תושב דרום קליפורניה, או כמו שזה נקרא בשפה המקומית SoCal. את המשימה של לבקש מתושב ד. קליפורניה לקנות לנו כרטיסים הטלנו על אלעד (כיוון שהיה תורו (תמיד תורי – א.כ)) שחיכה וארב לאנשים ואזר את האומץ עד שפנה לשתי נערות שמנות שנראו לו כתושבות קליפורניה. למזלנו הן באמת היו SoCal-יות והן אפילו הסכימו לקנות לנו ואנחנו חושדים שהן ניסו לגנוב לנו את העודף – אבל כרגע אין לנו הוכחות לכך... אז אכן נכנסו והחלטנו לשנות קצת את הלו"ז כדי להכניס גם את דיסני עצמו (כי היינו צריכים ב-16:00 להיות בהקלטה של התוכנית). הפארק היה מגניב, ואפילו הייתי אמיצה ועליתי על שתי רכבות הרים (אחת עם לולאה) ומעלית מפחידה ומטורפת שנופלת מהר. בסופו של דבר הפארק היה יותר כיף ממפחיד :). הסדר שלהם באופן כללי ממש מרשים, בהרבה מאוד דברים, וגם בפארק היה סדר מופתי. נניח כשעלינו למעלית המפחידה במגדל, חילקו אותנו ל-6 טורים של כ-3 אנשים בטור, ועל הקיר היה הסבר איפה בתוך המעלית בדיוק צריך לשבת כל טור – מדהים ! משם נסענו חזרה לאולפני יוניברסל, אבל בדרך...

From Day 8 - LA Ca...

ההסתבכות של אלעד וסיון עם החוק :
מאחר ורצינו לעלות על עוד מתקן אחד, יצאנו מהפארק בערך ב-15:00 כשלפנינו כשעה נסיעה ומאחר ונאמר לנו להגיע בשעה 16:00, היינו לחוצים מבחינת זמן. כמובן שניסינו לפצות על הזמן הזה באמצעות נסיעה מהירה במיוחד על הכביש המהיר. כמובן שעצר אותנו שוטר, אבל אנחנו קצת מקדימים את העלילה. בעודנו נוסעים על הכביש המהיר ראינו שיש שוטר במכונית שרשום עליה highway patrol, החלטנו לעקוף אותו אבל לא ידענו אם מותר או אסור לאכול בננה בנהיגה, אז החבאתי את הבננה מהפחד שאסור. אז אני רואה את הניידת מאחורי, עם אורות כאלו, אבל עדיין לא הבנתי אם אני אמורה לעצור או לא, בשלב מסוים הוא גם הפעיל את הסירנה... בנקודה הזאת הנחתי שכדאי שאעצור בצד, אז עצרתי. הוא ניגש אלינו, ומבקש רשיונות. נתתי לו את הרשיון שלי והסברנו לו שאנחנו תיירים ושהמכונית שכורה. הוא שאל אם שתיתי או על מה אני (המופרע הזה חושב שאני על סמים ???), ענינו שלא והוא אמר שהוא ראה שהחבאנו משהו (זוכרים את הבננה?) הייתי קצת המומה, ואלעד הסביר לו שאכלנו בננה... בקיצור, היינו תמימים והעניין נסגר ב-go with the traffic – כלומר סעו במהירות שכולם נוסעים ולא קיבלנו דוח. המשכנו לאולפני יוניברסל, להקלטה של התוכנית, וכשהגענו הראינו לשומר בכניסה את הפתק שקיבלנו, הוא נתן לנו להכנס ואמר לנו לאן ללכת. כיוון שהלכנו לאיבוד, שאלנו כמה אנשים, עד ששאלנו איזה מאבטחת שמאוד נלחצה מהעובדה שיש "אנשי קהל" מסתובבים ככה בין האולפנים. מסתבר שנכנסנו ממש לאולפנים ולא לחניה של האורחים... יכולנו ללכת לאיזה אולפן שרצינו, יכולנו להרוג שחקנים – אח איזה בזבוז :). אקיצר שלחו אותנו לחניון הרגיל, ושם עברנו תהליך עיבוד קהל, דרך שומרים שוידאו שאין לנו כלום, מצלמות פלאפונים וכו, ואז אנשים שליוו אותנו לאולפן כאילו היינו בטיול בית ספר.

From Day 8 - LA Ca...

חייה הפנימיים העשירים של פנלופי קלאוד – פיילוט
נכנסנו לאולפן והושיבו אותנו. ממולנו ראינו סט של כמה תפאורות ואיש אחד ש"חימם" את הקהל. הוא מעין סטנדאפיסט שמדבר עם הקהל עד תחילת ההקלטה ובין סצנה לסצנה. שם התפקיד הוא פלאפר (fluffer), ופעם הוא היה הפלאפר של וויל וגרייס. ממש סלב. האמת היא שהוא היה די מעניין ואפילו מצחיק, בין השאר הוא שאל אם יש אנשים מחו"ל ואנחנו הצבענו, ואז היתה לנו שיחה קצרה – היה מגניב. כוכבת התוכנית היא מאריסה טומיי. מסתבר שזה לא היה לגמרי פיילוט, אלא הפיילוט שלפני הפיילוט, זה נקרא run thru, יענו מריצים את החומר שיש להם מעין חזרה גנרלית לפיילוט עצמו. בקצרה התוכנית מספרת על סופרת נוירוטית שכתבה רומן מאוד מצליח לפני 9 שנים ומאז לא כתבה כלום. לוחצים עליה עם דדליין לספר הבא שלה, וחבר שלה לשעבר הוא העורך שלה ויש שם איזה סיבוך ביחסים. היה די מצחיק, אנחנו מתים לראות את התוכנית יוצאת לפועל... התפקיד שלנו בגדול היה לצחוק, ולעודד את צוות השחקנים. בסוף התוכנית כשיצאנו והלכנו לחניון, פגשנו ישראלית שהיתה איתנו בהקלטה (היא זיהתה אותנו מהשיחונת שהיתה לנו עם הפלאפר). מה הסיכוי לפגוש ישראלי בהקלטה כזו ? ועוד אחד שחנה לידנו ?
בדרך חזרה לאנהיים עצרנו באאוטלט, ונכנסנו לאכול באיזה דיינר, האמת מדליק במראהו עם מלצריות שלבשו חצאיות קצרצרות כמו בסרטים. כמובן שהאוכל היה מטוגן ומשמין בטירוף – אז ניסינו לשמור על פרופורציה. כשהגענו לאאוטלט הספקנו להיות רק בחנות של טומי הילפיגר ואז סגרו את החנויות (הדפוקים הללו סוגרים ב-20...) אז קנינו רק קצת. השירותים שם, היו מטורפים, עצומים בגודלם, בשל הבנות היה מעין סלון מנוחה גדול, והיה מקום בכל תא לשים את השקיות עם הדברים שקנינו.


יום 9 – דיסנילנד פארק :
אז כמו שסיפרנו קיבלנו כרטיס כניסה חינם לפארק השני, כלומר דיסני. אז הלכנו אליו בבוקר, הכל היה ממש יפה, מעוצב למשעי, אף על פי כן אנחנו חייבים להודות שקצת התבאסנו וקיבלנו תחושה חזקה שהפארק קצת קטן עלינו, ומיועד כנראה לגילאים קטנים יותר. היתה שם חנות שוקולד מטורפת, עם ריח משגע – לא יכולתי לעמוד בפיתוי...

From Day 9 - LA Di...

משם יצאנו לכיוון סן דייגו, היעד הבא שלנו. היתה לנו נסיעה של כשעתיים על הכבישים המהירים, היה נוף יפה של ים מימיננו, ועצירה למצפה. כשעצרנו ראינו סנאים קטנים וחמודים שמקבלים אוכל מאנשים. קצת פחדנו אבל האכלנו אותם והם היו כאלה חמוווווודים. קטנטנים ומתוקים.

הגענו לסן דייגו, מצאנו לנו מלון זול ונחמד, והחלטנו לצאת ככה למסעדה שווה. מסתבר שרוב המסעדות סוגרות בסביבות 22. די מבאס. הלכנו לאיזור המגניב שלהם, מעין אלנבי אבל יפה הרבה יותר, נקרא GasLamp district. אחרי איזה 15 דקות של תהיות איפה אפשר לחנות בלי שיגררו לנו את האוטו (אנחנו בטראומה) מצאנו חניה. הלכנו ברחוב ומצאנו איזה מסעדה שנראתה נחמדה, מסתבר שהיינו היחידים במסעדה, ורוב הזמן היה לנו ממש לא נעים, כי התבאסנו בשביל הבעלים של המסעדה – נראה כאילו לא הולך לו...

יום 10 – גן החיות של סן דייגו:
הלכנו לגן החיות הידוע, הגן גדול באופן לא הגיוני. באופן לא מפתיע יש בגן כמה דרכי תחבורה, אוטובוס שנותן סיורים מודרכים, התחלנו איתו, ובנוסף יש אוטובוס שמעביר אנשים ממקום למקום בגן, אקספרס אלק – הוא ממש לא מהיר... יש גם רכבל – גם אותו בדקנו, היה מגניב אבל קר, ויש גם שני מסועים כאלו (כמו מדרגות נעות רק בלי מדרגות) – אותם לא בדקנו. היו שם הרבה מאוד חיות, הרבה חיות גם שמעולם לא שמענו עליהם, מבחינתי הם יכלו להמציא חיות – לא הייתי יודעת שזו המצאה :) המקום מאוד מושקע וזה כיף לראות את זה. כמו
כל פארק אחר שהיינו בו גם הוא ממוסחר בטירוף, כולל כוסות עם ציורים של חיות, חנויות

From Day 10 - San ...

מזכרות למכביר, מלא מסעדות מסוגים שונים ומשונים, מכונה שמייצרת מדבקות עם חיות ותמונה שלך, מכונות שמייצרות מטבעות עם תמונה של חיות וכן הלאה.
בערב עשינו סידורים, חיפשנו קופונים של מלונות לסופ"ש הקרוב, ועשינו כביסה במכונות אוטומטיות לראשונה בחיינו. קצת פחדנו אבל נראה כאילו הכל יצא בסדר, חוץ מאיזה סוודר של אלעד שמריח מגבינה :D.

יום 11 – סן דייגו :
החלטנו ללכת לראות את חצי האי קורונדו. הדרך אליו עוברת בכביש יפיפה בצורת בומרנג שעובר מעל הים. נוף מרשים. כל האיזור ממש יפה, הבתים ליד חוף הים מושקעים ומיוחדים, והחוף לבן ובעל מראה בתולי. נסענו קצת לאיזור של בסיסים צבאיים וראינו שכונה של אנשי צבא, ממש כמו בסרטים. בדקנו לראשונה מסעדה מקסיקנית ויצאנו לדרך לכיוון פאלם ספרינגס – היעד הבא. קצת אחרי תחילת הנסיעה החלטנו להכנס לרדיו שק (RadioShack) כי היתה לנו איזה בעיה עם משהו שקנינו שם, מה שהוביל אותנו להכנס לחנות שנקראת Fry's electronics. חנות מטטטווורררפפת. פשוט חנות עצומה בגודלה, בערך כמו סניף של אופיס דיפו מחובר ל-ACE או אולי אפילו גדול יותר, וכל החנות מלאה במוצרי חשמל. הכל מהכל. ממש מדהים. זו גם הפעם הראשונה שחווינו חנות מבולגנת, או לפחות שנותנת תחושה של בלאגן, והשירות שם היה בינוני – גם פעם ראשונה (האמריקאים עד כה הצטיירו כנותני שירות מעולים). לצערנו אין לנו תמונות, אבל מומלץ לכל אחד.
זהו, עכשיו אנחנו עדיין בדרך לפאלם ספרינגס, אלעד נוהג ואני יושבת עם הלפטופ באוטו וכותבת. יש לנו אפילו מטען ללפטופ לרכב :) (למעשה יש לנו ממיר מהמצית של הרכב לחשמל רגיל – מגניב).
* נכתב לפני כיום... עכשיו אנחנו בכלל בברסטו במלון - עדכון בקרוב

אנקדוטות :

Car pool lane (fastrak lane)
אחד הדברים היותר מלהיבים בכבישי ארה"ב. המדובר הוא על נתיב המיועד למכוניות המכילות 2 אנשים או יותר. הרעיון : אנשים שמתאחדים למכונית אחת זכאים לשדרוג הנתיב שלהם, ולכן נותנים להם נתיב נפרד משלהם. לרוב – הנתיב הזה מהיר יותר. מדהים כמה אנשים נוסעים לבד ברכב. אם החלטתם להתחכם ולנסוע בנתיב למרות שאין לכם 2 אנשים באוטו – הקנס מתחיל ב-341$. אאוצ'.


אוכל בארה"ב
בגדול כל מה שתרצו, כל עוד זה מטוגן, טבול בגבינה, עם תוספת בצד של איזשהו תפוח אדמה (מטוגן וטבול בגבינה). אנחנו נדהמים מכמות השומן והשמן שיש במזון פה. ואז אנחנו נדהמים מכמות האנשים השמנים כאן, ועד כמה הם שמנים – זה נורא.


שירותים
זה כאילו ההיפך הגמור של חווית השירותים מסין. השירותים פה תמיד נקיים, עם נייר, אסלונית וסבון. בכל מקום אליו הלכתי, כולל תחנות דלק ושירותים ציבוריים אחרים, תמיד היו כל הרכיבים הללו. כה מפנק.

סינים/יפנים
התיירים הכי טובים בעולם. תמיד תראה אותם כשמשתלשלים מהם מצלמות, קישוטים וכל מיני דברים שהם קנו בחנות של דיסני, ב-50$ האחד.

צידנית
קנינו כזו. קרח יש חינם בכל מקום. אז עכשיו יש לנו חלב קר ושתיה קרה כל היום איתנו באוטו. COOL.

Hi all,
We have a lot to tell, we had 2 days without internet so we couldn't update our blog.
Unfortunately we can't update it now, we're in San Diego and heading for the zoo before it's too late.
So hopefully we'll update it this evening.
Dash to all,
Elad & Sivan

Canada & the trip to LA - some problems, long post, but has a happy ending, so read on and post some comments so we'll know someone's reading!

Hi all,
We had a long and a bit rough 3 days. We managed to get our car towed away, our flight got delayed 2 hours and we ordered a shitty hotel in LA. Oh yeah, and the car rental turned out to cost twice as much as we expected.
Well those are the bad news. The good news are we are currently in LA, in a nice hotel, on sunset blvd, and today is st. Patrick's day.

OK, so here's what we did in the last 3 days :

15/03 - Canada, Thursday

Day 3 - CN tower and Niagara Falls

We went to the CN tower - the biggest tower in the world, and apparently was built to be used as a TV transmitter. Everyone told us we had to go there, but we actually were a bit disappointed, because it was a little boring.
Afterwards we went to rent a car - the girl in the rent-a-car agency was really nice and sweet, it was fun, and we got a ford focus station :) (see pix)
We hit the roads for the first time in our trip and headed to the Niagara falls. That seemed like an easy task, but it wasn't. We had trouble selecting the correct destination in the GPS, but after about 2 hours, and a few trys we found them !
The falls were really overwhelming and great to look at. We forgot to mention there it was -2 degrees that day in Canada - so we were a bit cold. Even though we enjoyed it, and of course a hot chocolate milk (from "Tim Horton's" - thanks Ran). Near the falls there was ice, u can see in our photos, the outside of the Tim Horton's was ice, and also near the falls some of the water was still frozen. We found it special and pretty. Since it was off-season and since we got there a bit late (around 18:00) there was not much to do there beside for watching the great falls. We were told that the lights of the falls will be on at 19:30 - so we waited to see it - it was suppose to be really beautiful. We waited until 20:00 when we gave up on it... no light no nothing. We started our journey back to our hotel tired but satisfied (we bought a brand new american tourister green suitcase on the way back!). When we got to our hotel we needed to park the car, we read a sign saying we can park on the street until 9:30 in the morning, so we parked it and went to sleep.

16/03 - Friday, Canada & the trip to LA

Day 4 - Canada, En-route to LA

We got up in the morning, Elad looked through the window and said: "Puki, well, remember where we parked the car yesterday ?" and I said: "yes" and he said: "well, it's not there anymore"... after a few phone calls we found out our car had been towed away :( that was a bummer... So we figured out we at least don't have to worry about parking space, and started packing our things. When we finished we took a taxi to pick up our car and pay the fee, and then we went to eat our first real good meal. It was awesome, and of course fried :)
Then we returned the car and took the bus to the airport, and so began our trip to LA.
We did a web-check-in before we came to the airport, and selected our seats, but we had no place to print our e-tickets. When we entered the airport we found there are self check in machine - the coolest thing ever - it's a small computer used to check in, and it prints u'r ticket. We were happy ! Then we found out our flight got delayed for 1 hour. We went through some strange USA security checks and searched for the duty free - that was lame, so we just drank tea and ate and waited for the flight.
When we finally got on the plane it was already 1.5 hours delay, and even than the plane didn't took off. Because of the bad weather conditions (-5 degrees and snow blizzarad starting) the plane had to get de-iced. All in all we departed 2 hours later than we were suppose to.
We both couldn't get any sleep on the flight...
We landed around 22:30 LA time (that's 01:30 Canada time (7:00 israel)) so we were tired.
LAX is crazy !!! There was a big mess and too many people, it was not what we expected from the US. No lines, no nothing, just a big chaos. We went to get our car, and we found out that instead of 940$ it will cost 1600$. We decided to sleep it over. Elad did a combina and we got ourselves a free ride to our hotel. Since it took us 20 minutes, and we felt guilty, we tipped the nice lady 20 bucks. When we got to the hotel we found out we need to go to another part of it, 7 minutes of walking with our bags, at night, in scary dark LA. When we reached there and got our room (we had to go through some girl's room) we were more than disappointed, it was a real shitty hotel, and it stank with pee smell. We decided to sleep and evacuate in the morning. We didn't even unpack. I sniffed the bed, and decided it's OK :)

17/03 - Saturday, LA

Day 5 - LA

We got up, got dressed and went to try and checkout. Since we didn't find anyone to talk to, we went to eat nearby. I felt sick and my thought was sore... When On our way we saw many signs in Hebrew and as it turned out even the restaurant we ate in was a Jewish deli. I ordered 2 eggs and Elad ordered a pancake. We got 3 eggs and 5 pancakes - are they fat or what ??? It was a great breakfast. We went back to the "hotel" and tried to checkout again - but there was no one there to talk to. So we started walking to check another hotel we saw on the net. We were walking and walking (uphill), and we stopped in some places on the way. We found a health food supermarket and bought an all natural cola (tastes like cola) and a red banana which Elad later described as the taste of dry, we had to throw it away after one bite. After a lot of walking we got to the hotel, and booked a room. Then we looked for a place to rent a car for 1 day, so we walked more, and we got into a strange car rental place, there was a cool Afro American guy there, we pointed on a car and he told us strange things like : "oh, this one, this one has no radio", "this was recently returned - donno y...", "this one has vibrations" - we decided to look for Budget agency. We went to Hollywood blvd, the street was closed for traffic and there were many people there - some of them protesting the war in Iraq (see pix). It was nice and cultural. The Budget branch was closed :(
Since we got tired of all that walking - we were walking for 2-3 hours I think maybe even more - we wanted to catch a bus. It seems that buses only go in straight lines in LA and we needed to get left and down - 2 straight lines. So we had a lot of trouble finding a bus, and even when we found it we waited a lot of time. At last we got to the "hotel" checked-out and took a taxi to our new hotel. This is where we are now (see pix).
So all is good at the end.
We still donno what to do with the car (or a cell phone, or a bank account), but at least we saved 2 days money since we are without a car. Oh, I forgot to say, we tried to open a bank account, and it turns out to be real easy - except that we can only get the debit card by mail and it takes 10 working days - so we need an address close to where we'll be in 10 days - wherever that will be.

We have some other anecdotes to tell u about, but we're hungry, so we'll write them later (maybe, if you're nice :) ).
Bye bye for now.
pix embedded in post, enjoy...