בסגנון ממנטו

הפעם ננסה לעשות את זה ממנטו* סטייל:

11.08.2008 - יום שני

היום בבוקר הלכנו לבנק. הלכנו לבנק כדי להבין למה הולכים לסגור לנו את החשבון. אלעד הרים להם טלפון בבוקר, ואמרו לו בגדול שהדרכון שלי לא בתוקף וזו הבעיה.
עדיין מפוחדים מהמכתב שהגיע יום וחצי לפני, לקחנו איתנו כל מסמך שחשבנו שיכול לעזור.
בדרך לבנק, אמרתי לאלעד שהמזג אוויר מצוין - יום מאוד יפה, שמש, ורוח נעימה.
בזמן שישבנו עם הבנקאי המבולבל שלנו, הבחנו מעבר לראשו, בחלון מאחור שמזג האוויר מתחיל להחשיך.
הבנקאי עסק בענייניו, צילם את הדרכון שלי, את ההארכה של הדרכון שלי, הזין את המספר "זהות" שלי וכו'.
אנחנו כמנהגנו, דאגנו לשאול הרבה מאוד שאלות, עברנו גם קצת לשאלות של מתקדמים, איך חוסכים כסף וכו'
למדנו כי משלמים כאן כ-30% מס על רווחי הון, והכנו כרטיסי בנק לאחות של אלעד שמגיעה לבקר אותנו.
בשלב מסוים התחיל לרדת גשם בחוץ, כמובן שלא היתה לנו מטריה, ולבשנו מכנסיים קצרים/חצאית, וכפכפים.
כשסיימנו עם הבנקאי רצינו לצאת, אבל די מהר הבנו שזה לא רעיון טוב.
בזמן שעמדנו ביציאה מהסניף, הסתכלנו על הגשם, המטורף, טיפות עצומות, מכות בחוזקה באדמה, כמעט שוברות את הכביש. כך המשיך הגשם, ואחרי כ-10 דקות החלתי לשאות להצעתו של אלעד שהוא יתפוס מונית.
רקע קצרצר - הסניף שלנו ממוקם 4 בלוקים מהדירה, 4 דקות הליכה ביניהם.
אנחנו כבר מנוסים בעניין הגשם המטורף, ולכן החלטנו על מונית.
אז אלעד יוצא לעצור מונית, 30 שניות אנחנו בגשם, חוצים נהר קטן של מים ליד המדרכה, עם הכפכפים נרטבים לגמרי, כאילו היינו בטיול בית ספר בנחל, נכנסנו למונית רטובים.
דקה נסיעה, המונית עצרה ליד הבניין שלנו, כמובן רחוק מהמדרכה, משאירה לנו את העונג של לחצות נהר נוסף בכפכפים.
שילמנו לנהג תוך כדי סינון קללה ויצאנו.
כל טיפה מכה בנו, חציתי את הנהר, ואלעד נשאר טיפה מאחורי, תוך כדי הליכה בנהר הגשם, נפל לו הכפכף. התחיל לשחות במורד הנהר, ואלעד חצי יחף רודף אחריו.
נכנסנו לבניין, טיפות גשם יורדות מהמצח שלנו, רטובים לגמרי, המומים ונקרעים מצחוק.
רק חשוב לזכור, אמצע הקיץ גם כאן בניו יורק, רק שההגדרה של קיץ כאן היא קצת שונה.

10.08.2008 - יום ראשון

ככל הנראה המכתב שקיבלנו אתמול בלילה, השפיע מאוד על אלעד, הוא התעורר מוקדם בבוקר, מוטרד, אחרי שינה טרופה, והרים טלפון לבנק שלנו. הם לא ידעו להגיד לו במה בדיוק מדובר, אבל כשצלצל לטלפון שכתוב במכתב, הוא הבין שמדובר ככל הנראה באיזה חדשש להונאה, אולי קשור לכך שהמשכורת שלי שולמה עד כה על ידי העברה בנקאית.
ניסינו לשים את זה מאחורינו ולחכות ליום שני והמשכנו בוקר רגוע בבית.
אני כבר התחלתי להרגיש בבית, קמתי בנמנום נעים וצפיתי בטלויזיה.
אחרי כשעה אולי שעתיים, אלעד החליט שלמרות שהחלטנו לנוח בבית, כדאי שנסע לאיקאה (כי יש לנו אוטו לעוד יומיים בערך). אז צלצלנו ליקירה - אשתו של ידיד שלי - ויצאנו לדרך (לאסוף אותה ולאיקאה).
איקאה, כמו איקאה, גם כאן אי אפשר ללכת לשם בלי לשרוף את רוב היום.
יצאנו ב-14, תכננו לחזור ב-17:30, חזרנו ב-20:30 - אבל ! אכלתי סינבון (למי שלא מכיר או זוכר את סיפוריי על המאכל, סינבון זה שילוב של המילים קינמון ולחמניה באנגלית, מאפה טעים ונימוח עם טעם דומיננטי של קינמון).

09.08.2008 - יום שבת

התוכנית היתה ללכת לים. קמנו מאוחר, נהנים מתחילת הסופ"ש, קצת טלויזיה ומריחת זמן, בשלב מסוים החלטנו שאנחנו רעבים וצריך לאכול. הלכנו על שקשוקה. בערך באותו זמן רומן חברו הטוב של האלעד הרים טלפון ואמר שהוא בא.
הוספנו עוד 2-3 ביצים - אלעד אמר שרומן רעב. אקיצור, אכלנו בכיף והתארגנו על יציאה לים.
כמובן שהם צריכים להתחכם גם בנושא הים. קיבלנו המלצה מקורין (חברתי מהעבודה ופקידת הקבלה שלנו) על חוף בשם ג'ונס בלונג איילנד. נסיעה של 45 דקות.
יש לנו אוטו, אז מגניב לנו וכיף.
לקחנו ג'יפיאס, והתחלנו לנסוע. הנסיעה עברה כמעט חלק, פרט לפקקים בדרך.
אחרי איזה 45 דקות הגענו לאיזור הים. לא יאומן כמה יפה.
יום שמשי, נוסעים בכביש, לפתע רואים ים משמאל, ים מימין, דשא, חול ים, ומפרשיות.
פשוט תמונה שקשה לדמיין.
המשכנו עוד קצת, נכנסו לחוף, שהוא למעשה פארק לאומי. פארק לאומי = משלמים בכניסה, הפעם יצאנו בזול - 8 דולר.
הכביש משתנה, דשא מסביב ונוף קרוב של ים. קיבלנו תחושה חזקה של אני נוהגת על שביל בתוך קיבוץ - לא יודעת אם אתם יכולים להזדהות, אבל זה פשוט היה יפה, כמו אוויר לנשמה.
חנינו את האוטו, והתחלנו בצעדה של כ-10 דקות. נחמדים האמריקאים, מנסים לשמור על החוף נקי.
במבט לאחור, כשדרכתי על החול למשך כמה דקות ולא שרפו לי הרגליים, הייתי צריכה להבין שמשהו מוזר פה.
התיישבנו, אני משכתי את אלעד למים (מעבר לגבעה קטנה של חול), ובפעם השניה בחיינו טבלנו את עצמנו (רק עד הברכיים) במיימי האוקיינוס.
המים היו די קרים, אני די התרגלתי אבל אלעד התאונן, אז חזרנו לחול.
אלעד ורומן, כמו ילדים בני שלוש התחילו לחפור תעלה, בשלב מסוים הם שלבו כוחות וחיברו את התעלות שלהם.
פשוט אדיר, כמו ללכת עם ילדים לים, רק בלי הפחד שהם יטבעו :)
די מהר, נראה לי אחרי כשעה, הפסיק להיות נעים. לא שלפני כן היה חם, אבל היתה שמש ורוח נעימה יחסית.
די מהר התחיל להיות לי קר, לבשתי חזרה את שמלת החוף שלי ודקות אחרי כבר האצתי בהם ללכת.
כך התחילה ונגמרה חוויית האוקינוס שלנו.
חזרנו הביתה, התרחצנו, ורציתי לנמנם.
כיוון שהיה כבר 8, אלעד הסביר לי שזה מאוד נחמד, אבל אין מצב שאנחנו מנמנים בשעה כזו.
הוא אפילו אמר "יאללה, תכיני קפה". חוצפה :)
אז הרמנו טלפונים ובדקנו מה קורה, ושעה קלה לאחר מכן נפגשנו עם עידו מתחת לבניין של מני (מני מורים - חבר מהצבא, חבר עדכני) ועלינו לדירה של מני וג'ק.
ג'ק = Jacklin - חברתו של מני, קנדית, ארכיטקטית, חמודה מאוד!
התכנסנו לצורך משחק שג'ק טענה שהוא כיף מאוד.
המשחק היה מעין טריויה שפגשה את המשחק המגניב של חברים עם קטעי הוידאו וכלל כל מיני דברים מוזרים כמו :
לאיית מילים באנגלית, להמהם שירים באנגלית, לעשות פנטומימה, לצייר עם עיניים עצומות, לצייר עם עיניים פקוחות, לחקות אנשים מפורסמים ועוד מיני מטעמים.
מה שג'ק שכחה לציין, זה שהמשחק הזה מגניב לאנשים עם רקע אמריקאי. התפתחה יריבות די חזקה בין אלעד למני, והיה מצחיק.
חזרנו הביתה בסביבות 2 מרוצים ומתים מעייפות, עברנו בתיבת הדואר והוצאנו מעטפה של הבנק.
במעלית קראנו, המכתב אמר בערך את זה:

"לקוח יקר,
אנחנו כותבים לך כדי להודיעך כי בהתאם לתנאי פתיחת החשבון שלך אנו סוגרים לך את החשבון תוך 10 ימים.
אנא בצע את הפעולות הבאות:
בטל את כרטיסי האשראי שלך, בטל חיובים אוטומטיים מהחשבון, הודע לאנשים שצריכים לדעת והוצא את כל הכסף שלך מהחשבון.
יום נעים."

מיותר לאמר שהבטנו אחד בשני במבט משתאה.
והלכנו לישון.

07.08.2008 - יום חמישי

בערב יצאנו עם אחד היועצים שעובדים איתי, מייק ברסלין ושני חברים שלו, זה נראה כמו בדיחה - סיני, כושי, אמריקאי ו-3 יהודים יצאו לברבקיו קוריאני. היה טעים וכיף, שתיתי קצת יותר מידי.

01-02.08.2008 - ימים שבת וראשון

חבר שלי מהעבודה השאיר לי אוטו, אז החלטנו לצאת לחופשה של סופ"ש.
ארזנו את מיכל ועידו, מיכל עזרה בלתכנן קצת את הטיול ביום שלפני.
לקחנו בגדים וג'יפיאס, ומצב רוח טוב ויצאנו לדרך.
עוד כשלקחנו את האוטו התחיל הגשם המטורף, אותנו זה לא הפתיע, מי שקרא את הבלוג שלנו בטיול הקודם יודע שאנחנו רגילים לענן גשם שרודף אותנו, אבל עידו התחיל להראות ברכיים קרות.
הוא נסע לשדל אותנו לבטל את הטיול, אבל אחרי שגילינו שאי אפשר לקבל החזר על המלון, הוא ויתר ויצאנו לדרך.
נסיעה של כ-4 שעות ל-up state new york והגענו למקום בשם Lake george - אגם ג'ורג'.
בכל האתרים הובטח כי לכל מקום שנסתכל נראה נוף שמתאים לגלויה. היה נוף די יפה, אני לא בטוחה שבכל מקום , נראה לי שיש יפים יותר.
הגענו בסביבות 4 לחדר מלון דלוח שעלה לנו 180 דולר (למזלנו חלקנו אותו 4 אז זה היה פחות נורא), ויצאנו לחפש מה עושים.
רצינו לעשות תצפית מההר, אבל בשעה שהגענו כבר סגרו את ההר - נו אמריקה.
עשינו סיבוב בליד האגם וגילינו שאנחנו בערך באילת של ניו יורק. ירדנו לחוף, הסתובבנו כמו ילדים, טיפסנו על כסא המציל, אלעד ועידו העיפו אבנים על המים, וסיימנו במסעדת תיירים.
חזרנו למלון, ושיחקנו "יניב" עד שעייפנו.
הלכנו לישון.
בבוקר קמנו וביררנו איך שוכרים סירת מנוע, הגענו למקום אחרי נסיעה לא קצרה, ביררנו והחלטנו ללכת על זה.
חשוב לציין שמזג האוויר לא היה מלהיב.
עידו קיבל תדריך של כל מיני מצופים בצבעים משונים, באמת יותר מידי לטעמי, איפה לנסוע באיזה מהירות ואיך מפעילים את הסירה.
יצאנו לדרך.
עידו נהג ראשון, ונראה לי שהמטרה שלו היתה להפיל אותנו למים. הוא לחץ פול ספיד וסובב את ההגה עד הסוף, וסובב אותנו ברונדלים לרקע צעקותינו "אמאלה" ו"דיייייייייי".
אחרי שקצת נמאס לו מזה הוא החליט לרדוף אחרי סירות מנוע אחרות ולקפץ מעל הזרם שהותירו מאחוריהן.
המשחק הזה נמשך עוד איזה 20 דקות.
עידו הסכים שגם אנחנו ננהג קצת, אז התנסינו והיה די כיף.
עצרנו על איזה אי שראינו בדרך ועשינו סיבוב. האמריקאים מדהימים אותנו כל פעם מחדש. אי, אמצע אגם, ויש שם מקום לעשות על האש, דק (deck) מעץ כדי להקים עליו אוהל, ושירותים ציבוריים. היו כמה סטים כאלה כמובן.
דפקנו את תמונת הטיול וחזרנו לסירה.
סה"כ מאוד נהנינו, ואפילו לא ירד עלינו גשם - אירוע מאוד מפתיע בחיינו (אלעד וסיון).
אה, משהו שלא חושבים עליו, אבל באגם כזה גדול, סדר גודל של הכנרת, אחרי ששכרת סירה לא ברור איך אתה אמור למצוא את הדרך חזרה (אין ג'יפיאס ואין מצפן אפילו), לקח לנו זמן אבל בסוף מצאנו.
מה ששכחתי לספר על הדרך לשם, זה שירד עלינו גשם זלעפות. לא סתם, משהו משובח. גשם שגרם לכל המכוניות לעבור לנסיעה של 5 קמ"ש (בלי הגזמה) ולשים אורות מהבהבים. בכמה דקות ספורות הראות נעלמת ולא רואים כלום, בנקודה מסוימת נפלו עליי כל כך הרבה מים שפשוט לא ראיתי כלום. אני ליטרלי הפסקתי ללחוץ על הגז ולא הזזתי את ההגה. פשוט לא ראיתי כלום.
בדרך חזרה פונקנו שוב בממטרים דומים, וכשעצרנו לאכול בישוב בשם Saratoga springs, שאלנו את המלצרית (שהיץה לה קצת בעיה בדיבור עם ה-S) אם ככה תמיד מזג האוויר אצלהם. זה הלך ככה:
אנחנו : Is it always like that - the weather?
היא: Welcome to thunny tharatoga thprings (זה אמור להיות Sunny Saratoga Springs אבל היתה לה בעיה ב-S) והמשיכה It rains every 3-4 days.
אנחנו: Really? rains all the time?
היא: No, in the winter it snows.
שיחה שתשאר חרוטה בזכרנונו :)

אתם מוזמנים לראות את המצגת שרצה מימין עם התמונות מהטיול לאגם ג'ורג'.

שני עדכונים זריזים:
1) מזוודה אחת מתוך 2.5 שהילה (אחותי היקרה) השאירה מאחור - נשלחה לדרך
2) אחות של אלעד, בעלה ו-3 ילדיהם בני ה-10, 6 וה-2 מגיעים אלינו ביום רביעי הקרוב - הם יחנכו את הדירה כהאורחים הראשונים. ברכות לזוכים.

* למי שלא יודע/זוכר ממנטו היה סרט שהלך כרונולוגית לאחורת