לא, אתם לא הוזים, באיחור של שנה בערך, מצאתי את הפוסט הזה, כמעט גמור על הלפטופ (בחופשה אחרת, הפעם בג’מייקה) אז החלטתי לפרסמו. אני עדיין מאמינה שאני יכולה לסיים את הסיפור על ירח הדבש שלנו יום אחד!
------
כשחיפשנו את האטרקציות והפעילויות המומלצות בסידני, נתקלנו בחברה שעושה סיורים בעיר בחינם בכל יום. באומץ לב יצאנו לחפש את הרכבת התחתית כדי להגיע לנקודת המפגש שצוינה באתר, ואחרי הליכה קצרה ברחוב המרכזי, פגשנו מדריך סופר נחמד שאמר לנו איפה להמתין.
נעים מאוד, קטיה וסיימון
הסיור לקח כשעתיים וחצי והיה מלא ביעדים ובמידע מעניין. זה היה מעין אוריינטציה לסידני, קצת להבין מי נגד מי. איפשהו במהלך הסיור התחלתי לדבר עם בחורה בשם קטיה (Katja) שהיתה מגרמניה, ואלעד דיבר עם בן זוגה – סיימון. גילינו שהם הגיעו לאוסטרליה אחרי טיול של חודש בניו זילנד ומאוד רצינו לשמוע מהם פרטים וחוויות וקצת המלצות כדי שנוכל להרכיב את הטיול שלנו. בזמן שהיה לנו מושג כללי לאן ללכת באוסטרליה וכמה זמן לבלות בכל מקום עוד לפני שעזבנו את ניו יורק, לא היתה לנו תוכנית דומה לגבי ניו זילנד – אז זו היתה הזדמנות פז לקבל מידע.
שלושה בוגרי בינתחומי נפגשים באוסטרליה
יריב טריפון, שלמד איתנו בבינחומי (בחיבה המכללה נקראת גם “בן טחונים” על שם בני העשירים שלומדים שם), עבר לפני כחצי שנה לגור בסידני אוסטרליה. כשסוף סוף הגענו לסידני, עמלנו לתאם איחוד מרגש. סיימון וקטיה זרמו איתנו וביחד הצלחנו למצוא את יריב והלכנו לחפש מקום לאכול/לשתות ליד המים.
אחד סטייק קנגרו בבקשה
רצינו לטעום סטייק קנגרו אז יריב הוביל אותנו למקום מתאים, ושם ישבנו חמשתנו ושתינו. אלעד האזין לכל החוויות של ניו זילנד, ואני חצי מהזמן עדכנתי את יריב בכל מה שעבר עלינו בעת האחרונה והאזנתי למה שעבר עליו בעת האחרונה, ובחצי השני האזנתי לקטיה (בחצי השלישי שתיתי 2-3 כוסות יין והתבשמתי מהר מידי).
אחרי שעה קלה נפרדנו מקטיה וסיימון ונשארנו שלושתנו, להתעדכן בקורותינו, ולאכול.
”רגע, לאט! אכלת סטייק קנגרו?“ אתם בוודאי שואלים. “כן, אלעד ואני חלקנו. זה דווקא היה לא רע, די דומה לסטייק רגיל”.
פרטים מעניינים על קטיה וסיימון
אז ידענו שהם מגרמניה והנה עוד פרטים מעניינים שלמדנו עליהם בכמה ימים הבאים:
הם יצאו לטיול מסביב לעולם, כשאנחנו פגשנו אותם דומני שהם טיילו כבר 8 חודשים בערך.
במהלך הטיול, הם החליטו להתחתן, איפשהו בדרום אמריקה נדמה לי, אז ככה לבד, בלי משפחה וחברים (ושלושה רבנים), הם התחתנו.
פעם בכמה זמן הם היו שולחים חבילה הביתה – כך הם התמודדו עם סוגי הבגדים השונים שצריך במדינות שונות, וגם כך הם יכלו לקנות דברים תוך כדי טיול. אנחנו כמעט ולא הרשינו לעצמנו לרכוש דברים לפני סוף הטיול כי גם ככה היה לנו עודף משקל.
סיימון קטן מטניה בשנה, מוכר לכם?
טיול בחוף בונדיי
אחרי בוקר איטי, החלטנו לעקוב אחרי סיור רגלי ממולץ בין שני חופים מאוד יפים, מבונדיי ועוד חוף-שאיני-זוכרת-את-שמו. עלינו על הרכבת וממנה לאוטובוס והגענו להתחלה. אז נזכרנו שאנחנו רעבים אז מצאנו מקום חמוד לאכול ומשם הלכנו לחוף הים. להפתעתנו, פגשנו את סיימון וקטיה! שמחה רבה, ישבנו יחדיו על החוף וקשקשנו שעה קלה. בחוף היו די הרבה אנשים, ולא מעט גם נכנסו למים. המים היו קפואים ולמרות שהיתה שמש היתה גם לא מעט רוח אז התקשיתי להבין איך זה יכול להיות שזה קיץ אוסטרלי על החוף.
בשלב מסוים נפרדנו מהחברים החדשים שלנו (לא לפני שהסכמנו לנסות ולהפגש מאוחר יותר בערב) וניסינו לעקוב אחרי הסיור. אחרי שהגענו לנקודה מסוימת שנראתה לנו נכונה, גילינו שהלכנו דרומה במקום צפונה (או צפונה במקום דרומה, מי יודע) אז חזרנו על עקבותינו. המשכנו כך כשעתיים, עוקבים אחרי נקודות שמתוארות בסיור, מתפעלים מהנוף, מהסלעים המיוחדים והבניינים היפים ומדמיינים את חיינו בסידני. אני מצאתי כמה משרות בגוגל סידני (ללא ספק שימוש טוב לתוכנית הנתונים הסלולרית שקנינו) ושקעתי במחשבות של באיזה שכונה נגור. כשכבר כמעט ונעלמה השמש, מצאנו מקום חמוד לאכול ועשינו דרכנו חזרה לדירה.
אפלייה נגד “שיכורים”
בערב בערב, אחרי קשיי תיאום מסוימים, נפגשנו שוב עם סיימון וקטיה במרכז סידני וחיפשנו מקום נחמד לשבת, לשתות ולדבר. נשמע כמו משימה פשוטה במרכז מטרופולין מערבי, אך לא כך בכלל. רוב המקומות שנראו מתאימים היו או מפוצצים מידי או רועשים מידי, אז נכנסנו לאיזה מקום שנראה יחסית ריק והתיישבנו על שולחן קטן, סה”כ רק רצינו לדבר קצת ולשתות. ניגש אלינו איזה נותן שירות שהיה נראה לא מרוצה ובגדול טען שאני שיכורה ושמותר להם באוסטרליה להעיף שיכורים מהבר. כל העניין היה די מוזר, ובכן קודם כל, כי לא הייתי שיכורה (עוד לא הספקתי לשתות), ודבר שני כי זה קצת נגד האינטרסים שלהם להעיף אנשים שיכורים מהבר.
כל מה שניסינו לאמר לא עזר והאיש ביקש שנתפנה. נאצלנו להמשיך לחפש מקום לשתות, ובסוף הצלחנו ועברנו ערב מהנה.
מה משותף לאנשים שמטיילים הרבה זמן?
במהלך ירח הדבש שלנו פגשנו כמה זוגות ואנשים שעשו טיול ארוך, ומצאתי שהרבה יותר קל להתחבר אליהם מאשר לאנשים שעשו טיול קצת ונקודתי יותר. כשפגשתי את קטיה, דיברתי איתה קצת על זה והגענו למסקנה שיש לזה סיבות מוצדקות, כי התסמינים הם דומים.
בטיול ארוך אתה הרבה מאוד עם בן הזוג, וכמה שאתה אוהב אותו ונהנה איתו, אתה רוצה קצת לגוון בחברה ובאנשים שאתה מדבר איתם. כשאתה כבר פוגש אנשים שנראים נחמדים ובא לך לדבר איתם, אתה צריך לבנות את הקשר, ללמוד את הדברים הבסיסיים אחד על השני לפני שאפשר להרגע ופשוט להנות אחד בחברתו של השני. לעשות את זה, פעם אחד פעם, כל פעם בעיר אחרת עם אדם אחר, זה קצת… מעייף. אתה רק מתגעגע לחברים שלך, שמכירים אותך טוב, ושאפשר פשוט לבלות איתם בלי יותר מידי ריגושים.
הדבר השני שקורה בטיול ארוך, זה הגעגועים ליציבות. להיות במקום אחד לפרק זמן ארוך. בלי להצטרך לתכנן איפה תישן מחר, או בעוד שלושה ימים, או לאן לנסוע וכל הדברים הללו. אל תבינו אותי לא נכון, הדברים הללו הם מרגשים וכיפיים בכמויות הנכונות, אבל לפעמים אתה רק רוצה קצת רוגע ויציבות.
זהו, עד כאן לעת עתה, יום אחד, עלילות ירח הדבש תחזורנה, בי נשבעתי!
No comments:
Post a Comment