Sivan's Blog: היום השני, 1 לדצמבר, הונג קונג

הבוקר התחיל לאט…

קמנו טבעית בסביבות 9, התארגנו לאט והלכנו לאכול במלון.

ארוחת בוקר סינית, זה אני זוכרת מהטיול לבייג׳ין היא די דומה לארוחת צהריים. במלון הארוחה היתה קצת שילוב כנראה של מזרח ומערב. מצד אחד דגני בוקר, קפה ויוגורט ומצד שני אטריות מוקפצות, מעין דייסה מלוחה עם פירות ים ובשר, שעועית וכו׳.

לקח לנו עוד שעה שעתיים להחליט מה עושים היום (תוך התייעצות עם ליעד שגר פה שנה) והופ, יצאנו לפגוש את החייט של ליעד להזמין חליפה לאלעד.

התחתית, קאולון, קניון וחייטים

ליעד נתן לנו את הכתובת שאליה עלינו להגיע. איזה בניין בקומה שתיים ומספר חנות 2-133. מוזר. קיבלנו הוראות הגעה מהפקיד קבלה במלון ויצאנו לדרך. הגענו לתחתית די מהר וניסינו להבין מי נגד מי. קנינו כרטיס שנקרא ״אוקטופוס״ (כרטיס תמנון) שטוענים אותו בכסף ואפשר גם לשלם איתו בחנויות/קיוסקים. ניווטנו את דרכנו דרך שתי רכבות והתפעלנו מכמה שנקי, מרווח, מהיר ושקט. יצאנו לתוך עיר עמוסה - קאולון (Kowloon) וניווטנו לבניין שהסתבר ככמעט נכון. בבניין הנכון עלינו לקומה 2 וניסינו להבין מה קורה סביבנו.

מלא חנויות פיציות, גירסה טיפה משופרת של בסאטות או שוק הפנינה בבייג׳ין. באופן מפתיע מצאנו את החנות מהר, אבל החייט - ג׳ימי - לא היה בחנות. שאלנו את שכניו לחנות איפה אפשר למצוא אותו אבל הם לא ממש שיתפו פעולה. התחלנו להסתובב ולהכנס לחייטים אחרים. בקצרה, אלעד ניסה לבחור בד ולהבין כמה התענוג יעלה. יצאנו וניסינו שוב למצוא את ג׳ימי - הפעם הצליח לנו. בילינו עוד איזה שעה שם, בוחרים בד, מודדים דברים ומתמקחים על המחיר. יצאנו בהבטחה שזה יהיה מוכן ביום שלישי וג׳ימי לקח אותנו להמליץ על מסעדות (באסטות) עם אוכל פקיסטני טעים, ננסה ביום שלישי בתקווה.

אני מרגישה שלא תיארתי את החוויה בקניון בצורה מוצלחת, אולי פעם הבאה.

מסלול גב הדרקון - dragon's back Trail

טוב, כבר אמצע היום ותכננו לעשות את מסלול ההליכה הזה. במקום אחד היה כתוב שזה לוקח שעתיים-שלוש ובמקום אחר שש הממ... טוב, בוא ננסה. לקחנו את הרכבת חזרה לאי הונג קונג ומשם עד הקצה הכי מזרחי. תפסנו מונית, הראינו לנהג על המפה לאן אנחנו רוצים ויצאנו לדרך. כבר בנסיעה השתרעו להם נופים יפיפיים. כיוון שלא אכלנו מהבוקר, דחפנו חטיף גרנולה והתחלנו לטפס. במהרה עקפו אותנו ילדים צרפתים (ארורים) אבל המשכנו.

די מהר הגענו לנקודה שחושפת את הנוף, עומדים וצופים, מצלמים והופ ממשיכים למעלה. ככה זה המשיך, עליה, מדרגות, סלעים, תמונות והכל יפה יפה. יפה מימין ואז יפה משמאל ואנשים צרפתים, סיניים ואולי גם אחרים.

בילינו שעתיים וקצת במסלול, רק להגיע לפסגה השניה ולחזור - כי מישהו ששאלנו אמר שעוד מעט שקיעה ואם אין לנו לפיד (כן, הוא אמר לפיד) אז זה לא רעיון טוב להמשיך. בדרך שמענו את המציל מחוף הים הסמוך נותן הוראות לרוחצים (בחוף שיכולנו לראות) וראינו אנשים במצנחי רחיפה ממש לידנו.

רצנו למחצה את הדרך חזרה. בחזור לקחנו אוטובוס כדי לחוות גם את זה קצת. אוטובוס קומותיים יורד במהרה במדרונות מלחיצים. היו מסכי טלוויזיה עם פרסומות וקצת טלוויזיה בתוך האוטובוס.

דים סאם - טים הו וואן (Tim Ho wan)

היעד הבא היה שוב קאולון, הפעם כדי לאכול במקום שהומלץ לנו. לקחנו מונית שעלתה בערך 20 דולר ל-20 דקות נסיעה. הגענו לקניון גדול ומרשים וניווטנו למסעדה. מילאנו טופס שבוחרים איזה סוגים אנחנו רוצים להזמין והתחלנו לקבל את האוכל. היה טעים מאוד, או כמו שאלעד אמר ״הדים סאם הכי טעים שאכלתי, אבל זה דים סאם״. אה, ילד סיני חמוד (שטוען שקוראים לו הארי) בא לדבר איתנו והסכים להצטלם :) ילדים סינים הם כההההה חמודים.