היום שכרנו אופניים ברחוב בו אנחנו ישנות (2 יואן לשעה בערך 1 ש"ח). יצאנו לסיבוב סידורים קצר (בנק פתקים על לוחות ואינטרנט).
אחרי הסידורים פנינו לכיוון דרפונג (מנזר - מפתיע לא ?), מדובר על כ-8 קילומטרים בנסיעה על אופניים. הטיבטים/סינים נוהגים כמו מטורפים, אז הנסיעה היתה למעשה מעין לונה פארק בשבילנו, במיוחד בצמתים כשאין לך צפצפה והם לא נותנים זכות קדימה לשום סוג של רכב או הולך רגל. עצרנו כל 10 דקות ככה כדי להחזיר נשימה, אבל בסה"כ זו היתה תחושה די משחררת. נסענו במישור עד שפנינו למנזר- שם היינו צריכות להתחיל לטפס על ההר (כל המנזרים נמצאים במקומות מאוד גבוהים) אז התחלנו באופטימיות, עד שהבנו שאין מצב לעשות את זה עם האופניים ובטח לא בעיר שגובהה 3600 מטר בערך. קשרנו את האופנים לעמוד הראשון שמצאנו והמשכנו ללכת. אחרי כמה דקות הגיע מעין מיני משאית כזו ובתוכה נזירים ואנשים, ועצרה לנו לטרמפ. היא המשיכה לקרטע למעלה לכיוון המנזר, ממש ל-א-ט, וכשהגענו למעלה שילמנו סכום סמלי של 1 יואן :)
ליד המנזר מצאנו כבשה שהתנהגה כמו כלב, יושבת לה ליד מכונית (צולמה בתמונה), ישבנו לאכול ונכנסו למנזר.
כמובן במנזר שיפועים ומלא מדרגות, וסיבוב סביב השעון - בבודהיזם מקיפים כל דבר לפי סיבוב השעון. כאן נתקלנו בקטע חדש, מעין חפש את המטמון, שלטים שאומרים "PLEASE COME THIS WAY" וחץ בהתאם. בשלב מסוים נעלמו לנו השלטים והמשחק השתנה ל"מצא את הנזיר שיגיד לך לאן ללכת" - עדיין היה נחמד לשחק והצלחנו לצאת מהמנזר :)
בדרך למטה מצאנו שוב מיני משאית, קצת יותר מפחידה, הפעם הנהג בכלל לא היה צריך להשתמש בגז, ושעטנו למטה במורד ההר. לא היו מקומות לשבת, אלא על דופן ה"קערה" של המשאית, די קשה להחזיק מעמד, אבל הצלחנו. אפילו הצלחנו לעצור אותו קרוב יחסית למקום בו קשרנו את האופניים.
הדרך חזרה למלון היתה קלה יותר ומהירה יותר, אפילו מצאנו בדרך את AIR CHINA והצלחנו לשנות את הטיסות שלנו חזרה לבייג'ין.
נכנסנו לאולם גדול ומפואר, ובו 3 אנשים, כמובן שלא דיברו אנגלית.
חברת התעופה הלאומית של סין - ולא מדברים אנגלית - טוב זה כבר לא מפתיע כנראה. הילה הסבירה באופן מרשים מה אנחנו רוצות (עם מספרי טיסות ואיקסים, ומספרי טיסות חדשים). היינו ממש קרובות להצלחה ללא אנגלית, אבל בסוף הם התקשרו למישהי שדברה אנגלית ששימשה כמתורגמנית. אחרי 20 דקות כולנו היינו מרוצים :)
קטע מצחיק נוסף, שלחו אותנו לשלם כדי להוסיף לכרטיס שרצינו. בקופה ישבה אישה ולידה חשבוניה - ממש כמו של פעם. להפתעתי המאוד רבה היא אפילו השתמשה בה כדי לבצע את החישוב הבא : 200-140 = 60. מוטורף :)))
כשהגענו חזרה למלון גילינו שהוזמנו לא. ערב לכבוד סוכות עם ישראלים נוספים שנמצאים פה בלאסה. הלכנו למסעדה קוריאנית די מגניבה, מקבלים שם גריל כזה שולחני, ובשר נא ותוספות (אתה מרכיב לעצמך את המנות) - ומבשלים את זה עצמאית על הגריל. קשקשנו, זללנו למדנו על החג - היה כיף.
מה שכן בסוף הארוחה, היה לי "לא נחמד בבבטן". מאותו רגע ועד ליום למחרת הוגדרתי כחולה. ישנתי הרבה וניסיתו לגרום לאוכל לצאת מהכיוון הנכון. אכלתי לחם יבש ושתיתי קולה, ואפילו היה לי חום. הילה פינקה אותי.

http://picasaweb.google.com/chibban/Tibet4