המסע למחנה הבסיס של האוורסט (EBC) : 01-05.10.2006
יצאנו לדרך ב-7:00 שני ג'יפים : הג'יפ הלבן - OMAR & MAR הוא ממקסיקו והיא מברצלונה, וג'ינו ונאני מאיטליה, והג'יפ הבז' ובו ג'וליה (גרמניה) ומרסלו (ארגנטינה) הילה ואני.
יצאנו מלאסה, היה יום יפה, שמים תכולים אופייניים לטיבט, עננים לבנים מהממים והרבה מצב רוח טוב. די מהר התחילו הבעיות עם הנהג המוטורף שלנו שנמנם על ההגה, ולאורך הטיול עשה עוד מיני מעשים : ניסה לדרוס פרות, כבשים, יקים, וכו', נסע במהירות יתרה, לחץ על הברקס בכל פעם שמישהו ניסה לשתות מהבקבוק מים, אסר עליי להוריד את החלון כי שיחקתי איתו יותר מידי, התעצבן עלינו כשלא רצינו לישון במלון שהוא המליץ לנו עליו, ניסה להרוג סינים ומוסלמים ונענע הרבה בראש באומרו : I don't know..
בסביבות 10:00 הגענו לימדרוקצו YAMDRUKTSO, צפינו בו מהמעבר (KAMBALA PASS) בגובה 4800 מטרים. כאן לראשונה ראינו מהו PASS - מעבר הרים גבוה (הנקודה הכי גבוהה לאורך קטע מסוים) שם הטיבטים נוהגים לתלות המוני דגלי תפילה, וכמובן סוחרים טיבטים מנסים למכור לך דברים.
משם נסענו לגיאנצה, שם ראינו את המנזר שנקרא KUMBUM - אחד המיוחדים בצורתו, מעין עיגול על עיגול על עיגול, ובו 77 חדרי תפילה. כמובן מלא מדרגות. הילה ואני הגענו לגג ונהנינו מהשמש קצת, היה כיף.
משם נסענו לשיגאצה - העיר השניה בגודלה בטיבט (אחרי לאסה) , מצאנו מקום לישון, התקלחנו ואכלנו ארוחת ערב. ישנו 4 אנשים בחדר - מרסלו, ג'וליה הילה ואני.
2.10
בבוקר הנהג לקח אותנו למנזר בשיגאצה - TASHILHUNPO - והילה ואני החלטנו לא להכנס. ישבנו בחוץ ונהנינו מהנוף, אנשים עצרו לידינו ואמרו לנו שלום, ושאנחנו יפות :) קראנו קצת בספר וקצת בלונלי פלאנט.
משם יצאנו ללאהצה, אכלנו שם צהריים במסעדה עם שם מקורי - TASHI (בכל עיר יש לפחות מסעדה אחת שקוראים לה בשם הזה...) והמשכנו ל-new tingri (הידועה גם כ-dingri, shegar)
שם שילמנו פרמיט עבור הכניסה שלנו (כבודדים) למחנה הבסיס, 65 יואן, ובילינו את הלילה בעיר. חשוב לציין - מדובר על רחוב וחצי :)
3.10
בבוקר יצאנו משם והגענו לישוב הכי קרוב ל-EBC בסביבות 15:00. הסבירו לנו שניתן לעשות טרק קצר של כשעתיים במעלה ההר לכיוון ה-EBC, או לחלופין לקחת עגלה המחוברת לסוס. כמובן שבחרנו לקחת עגלה עם סוס. הילה ואני הכנו תיק אחד גדול ואחד קטן כדי לקחת איתנו למעלה ועלינו.
כשהגענו לשם, 5200 מטר היה קר לאללה וראינו את ההר המושלג שעדיין נראה והרגיש רחוק מאיתנו. ב-EBC אתה לא ממש מרגיש שאתה נמצא על ההר הגבוה בעולם :)בעצם ה-EBC הוא אוסף של אוהלי שינה, לכל אחד יש שם מקורי משל עצמו - THE TOP OF THE WORLD למשל, או HOTEL CALIFORNIA, וכן הלאה. לכל אוהל יש מארח שהוא אחראי על האש, אוכל וכן הלאה. כל אוהל יכול להכין כ-8 אנשים לשינה. יש בהם מלא מלא שמיכות כדי שלא יהיה קר בלילה. מחיר הלינה הוא 40 יואן - מחיר אחיד, התה חינם והאוכל משתנה מאוהל לאוהל. בחרנו לנו אוהל (THE TOP OF THE WORLD) ושם המארח שלנו היה TASHI (מפתיע...).
ניסינו לצאת מהאוהל למסע קצר לכיוון השלג, אבל היה ממש ממש קפוא והרבה רוח, והתייאשתי די מהר.
חזרנו לאוהל שלנו. הלכנו לשירותים (הכוונה היא יצאנו מהאוהל ועשינו פיפי מאחוריו) והתחלנו לנסות לדובב את טאשי. הוא היה בן 24, הוא מתחלף בערך כל חודש, והמשפחה שלו גרה יחסית לא רחוק. האנגלית שלו היה סבירה והיה נחמד.
בסביבות 18:00 הוא הדליק אש באוהל והתחממנו סביב הארובה. בשלב מסוים החלטתי להשמיע מוזיקה דרך הפלאפון שלי ומשכתי לאוהל כמה טיבטים מקומיים. עשינו מסיבת EMINEM קצרה ומצחיקה, הם התלהבו מהסלולרי, והראיתי להם תמונות :) זה היה די מצחיק.
בסביבות 20:00 כבר התארגנו לשינה, שכבנו תחת שק שינה ושתי שמיכות (ואני עם כל הבגדים שלי - 4 שכבות של חולצות, שתי שכבות מכנסיים, שתי גרביים, כובע צעיף וכפפות) וקראנו בספר. קבענו עם טאשי שאנחנו מעירות אותו ב-6:40 והוא מכין לנו שני פנקייקס, כדי שנוכל לצאת ב7:30 לדרך. פטפטנו קלות והלכנו לישון.
ב-00:40 התעוררתי בהרגשה מבטיחה ש-7:00 בבוקר ואני הולכת לקבל פנקייקס.
מאותו רגע והלאה, המשכתי להתעורר כל כמה זמן, כשאני בטוחה שכבר בוקר.
כשכבר הגיע הבוקר, ניסינו להעיר את טאשי - בלי הרבה הצלחה : "טאשי, קום אמרת להגיע אותך ואתה צריך להכין לנו פנקייקים" - וטאשי ענה : "לא... עוד מוקדם מידי, עוד לא 7:00 ולוקח רק 5 דקות להכין פנקייקים". ככה זה המשיך עד שנזפנו בו שבאמת 7:00 ואנחנו לא עובדות עליו ואנחנו צריכות ללכת.
מה שכן, ברגע שהוא קם, הוא זמזם להנאתו מוזיקה והפנקייקים היו מעולים !
אש הוא הדליק רק אחרי שיצאנו לדרך, ככה יצאנו קפואות אך שבעות לדרכנו למטה.
התחלנו לצעוד למטה, אמרו לנו שזה לוקח כשעה, ואחרי 5 דקות פגשנו עגלונית עם סוס. שאלנו אותה אם היא יכולה לקחת אותנו למטה, היא אמרה שכן וסימנה שהיא צריכה לעשות סיבוב עם הסוס. סבבה, עלינו על הסוס. היא החזירה אותנו ל-EBC ונעלמה. ככה חיכינו לה כ-30 דקות. 30 דקות קרות מאוד ! כשהיא הועילה לחזור היא חזרה עם איזה סיני שנסע איתנו. יצאנו לדרך והדרך היתה קפואה. די מהר הפסקתי להרגיש את הכפות רגליים שלי ודי סבלתי. ניסיתי להתחבא מאחורי כל פיסת בגד שהיתה לי וזה לא עזר.
ההרגשה היתה הרגשה נוראית של חוסר אונים, הסוס היה די איטי , ולרדת מהסוס לא היתה אופציה טובה יותר. בשלב מסוים העגלונית ביקשה מהסיני לרדת למטה כדי שלסוס יהיה קל יותר. ניצלתי את ההזדמנות כדי לרדת גם ופצחתי בריצה מתוך מחשבה שזה יחמם אותי. טעות חמורה. לא רק שזה לא חימם אותי, גם לא הצלחתי להחזיר את הנשימה שלי (תוצאה של הגובה בו אנחנו היינו). כשכבר הגענו למטה, כל מה שרציתי זה להכנס לתוך הג'יפ ולנסוע למקום עם הרבה שמש - זה גם לא קרה :)
החברים שלנו OMAR, MAR ו-JINO עדיין לא חזרו ונהג הג'יפ שלנו רצה לחכות להם.
ככה המתנו כשעה - שעה וחצי ורק אז הוא הסכים לנסוע משם.התחלנו בדרכנו חזרה ללאסה, אבל מהר יותר. באותו יום נסענו עד שיגאצה - שם ישנו והילה ואני אכלנו באחלה מסעדה (מומלצת LP). בצהרי ה-5.10 כבר היינו בלאסה.
יצאנו לדרך ב-7:00 שני ג'יפים : הג'יפ הלבן - OMAR & MAR הוא ממקסיקו והיא מברצלונה, וג'ינו ונאני מאיטליה, והג'יפ הבז' ובו ג'וליה (גרמניה) ומרסלו (ארגנטינה) הילה ואני.
יצאנו מלאסה, היה יום יפה, שמים תכולים אופייניים לטיבט, עננים לבנים מהממים והרבה מצב רוח טוב. די מהר התחילו הבעיות עם הנהג המוטורף שלנו שנמנם על ההגה, ולאורך הטיול עשה עוד מיני מעשים : ניסה לדרוס פרות, כבשים, יקים, וכו', נסע במהירות יתרה, לחץ על הברקס בכל פעם שמישהו ניסה לשתות מהבקבוק מים, אסר עליי להוריד את החלון כי שיחקתי איתו יותר מידי, התעצבן עלינו כשלא רצינו לישון במלון שהוא המליץ לנו עליו, ניסה להרוג סינים ומוסלמים ונענע הרבה בראש באומרו : I don't know..
בסביבות 10:00 הגענו לימדרוקצו YAMDRUKTSO, צפינו בו מהמעבר (KAMBALA PASS) בגובה 4800 מטרים. כאן לראשונה ראינו מהו PASS - מעבר הרים גבוה (הנקודה הכי גבוהה לאורך קטע מסוים) שם הטיבטים נוהגים לתלות המוני דגלי תפילה, וכמובן סוחרים טיבטים מנסים למכור לך דברים.
משם נסענו לגיאנצה, שם ראינו את המנזר שנקרא KUMBUM - אחד המיוחדים בצורתו, מעין עיגול על עיגול על עיגול, ובו 77 חדרי תפילה. כמובן מלא מדרגות. הילה ואני הגענו לגג ונהנינו מהשמש קצת, היה כיף.
משם נסענו לשיגאצה - העיר השניה בגודלה בטיבט (אחרי לאסה) , מצאנו מקום לישון, התקלחנו ואכלנו ארוחת ערב. ישנו 4 אנשים בחדר - מרסלו, ג'וליה הילה ואני.
2.10
בבוקר הנהג לקח אותנו למנזר בשיגאצה - TASHILHUNPO - והילה ואני החלטנו לא להכנס. ישבנו בחוץ ונהנינו מהנוף, אנשים עצרו לידינו ואמרו לנו שלום, ושאנחנו יפות :) קראנו קצת בספר וקצת בלונלי פלאנט.
משם יצאנו ללאהצה, אכלנו שם צהריים במסעדה עם שם מקורי - TASHI (בכל עיר יש לפחות מסעדה אחת שקוראים לה בשם הזה...) והמשכנו ל-new tingri (הידועה גם כ-dingri, shegar)
שם שילמנו פרמיט עבור הכניסה שלנו (כבודדים) למחנה הבסיס, 65 יואן, ובילינו את הלילה בעיר. חשוב לציין - מדובר על רחוב וחצי :)
3.10
בבוקר יצאנו משם והגענו לישוב הכי קרוב ל-EBC בסביבות 15:00. הסבירו לנו שניתן לעשות טרק קצר של כשעתיים במעלה ההר לכיוון ה-EBC, או לחלופין לקחת עגלה המחוברת לסוס. כמובן שבחרנו לקחת עגלה עם סוס. הילה ואני הכנו תיק אחד גדול ואחד קטן כדי לקחת איתנו למעלה ועלינו.
כשהגענו לשם, 5200 מטר היה קר לאללה וראינו את ההר המושלג שעדיין נראה והרגיש רחוק מאיתנו. ב-EBC אתה לא ממש מרגיש שאתה נמצא על ההר הגבוה בעולם :)בעצם ה-EBC הוא אוסף של אוהלי שינה, לכל אחד יש שם מקורי משל עצמו - THE TOP OF THE WORLD למשל, או HOTEL CALIFORNIA, וכן הלאה. לכל אוהל יש מארח שהוא אחראי על האש, אוכל וכן הלאה. כל אוהל יכול להכין כ-8 אנשים לשינה. יש בהם מלא מלא שמיכות כדי שלא יהיה קר בלילה. מחיר הלינה הוא 40 יואן - מחיר אחיד, התה חינם והאוכל משתנה מאוהל לאוהל. בחרנו לנו אוהל (THE TOP OF THE WORLD) ושם המארח שלנו היה TASHI (מפתיע...).
ניסינו לצאת מהאוהל למסע קצר לכיוון השלג, אבל היה ממש ממש קפוא והרבה רוח, והתייאשתי די מהר.
חזרנו לאוהל שלנו. הלכנו לשירותים (הכוונה היא יצאנו מהאוהל ועשינו פיפי מאחוריו) והתחלנו לנסות לדובב את טאשי. הוא היה בן 24, הוא מתחלף בערך כל חודש, והמשפחה שלו גרה יחסית לא רחוק. האנגלית שלו היה סבירה והיה נחמד.
בסביבות 18:00 הוא הדליק אש באוהל והתחממנו סביב הארובה. בשלב מסוים החלטתי להשמיע מוזיקה דרך הפלאפון שלי ומשכתי לאוהל כמה טיבטים מקומיים. עשינו מסיבת EMINEM קצרה ומצחיקה, הם התלהבו מהסלולרי, והראיתי להם תמונות :) זה היה די מצחיק.
בסביבות 20:00 כבר התארגנו לשינה, שכבנו תחת שק שינה ושתי שמיכות (ואני עם כל הבגדים שלי - 4 שכבות של חולצות, שתי שכבות מכנסיים, שתי גרביים, כובע צעיף וכפפות) וקראנו בספר. קבענו עם טאשי שאנחנו מעירות אותו ב-6:40 והוא מכין לנו שני פנקייקס, כדי שנוכל לצאת ב7:30 לדרך. פטפטנו קלות והלכנו לישון.
ב-00:40 התעוררתי בהרגשה מבטיחה ש-7:00 בבוקר ואני הולכת לקבל פנקייקס.
מאותו רגע והלאה, המשכתי להתעורר כל כמה זמן, כשאני בטוחה שכבר בוקר.
כשכבר הגיע הבוקר, ניסינו להעיר את טאשי - בלי הרבה הצלחה : "טאשי, קום אמרת להגיע אותך ואתה צריך להכין לנו פנקייקים" - וטאשי ענה : "לא... עוד מוקדם מידי, עוד לא 7:00 ולוקח רק 5 דקות להכין פנקייקים". ככה זה המשיך עד שנזפנו בו שבאמת 7:00 ואנחנו לא עובדות עליו ואנחנו צריכות ללכת.
מה שכן, ברגע שהוא קם, הוא זמזם להנאתו מוזיקה והפנקייקים היו מעולים !
אש הוא הדליק רק אחרי שיצאנו לדרך, ככה יצאנו קפואות אך שבעות לדרכנו למטה.
התחלנו לצעוד למטה, אמרו לנו שזה לוקח כשעה, ואחרי 5 דקות פגשנו עגלונית עם סוס. שאלנו אותה אם היא יכולה לקחת אותנו למטה, היא אמרה שכן וסימנה שהיא צריכה לעשות סיבוב עם הסוס. סבבה, עלינו על הסוס. היא החזירה אותנו ל-EBC ונעלמה. ככה חיכינו לה כ-30 דקות. 30 דקות קרות מאוד ! כשהיא הועילה לחזור היא חזרה עם איזה סיני שנסע איתנו. יצאנו לדרך והדרך היתה קפואה. די מהר הפסקתי להרגיש את הכפות רגליים שלי ודי סבלתי. ניסיתי להתחבא מאחורי כל פיסת בגד שהיתה לי וזה לא עזר.
ההרגשה היתה הרגשה נוראית של חוסר אונים, הסוס היה די איטי , ולרדת מהסוס לא היתה אופציה טובה יותר. בשלב מסוים העגלונית ביקשה מהסיני לרדת למטה כדי שלסוס יהיה קל יותר. ניצלתי את ההזדמנות כדי לרדת גם ופצחתי בריצה מתוך מחשבה שזה יחמם אותי. טעות חמורה. לא רק שזה לא חימם אותי, גם לא הצלחתי להחזיר את הנשימה שלי (תוצאה של הגובה בו אנחנו היינו). כשכבר הגענו למטה, כל מה שרציתי זה להכנס לתוך הג'יפ ולנסוע למקום עם הרבה שמש - זה גם לא קרה :)
החברים שלנו OMAR, MAR ו-JINO עדיין לא חזרו ונהג הג'יפ שלנו רצה לחכות להם.
ככה המתנו כשעה - שעה וחצי ורק אז הוא הסכים לנסוע משם.התחלנו בדרכנו חזרה ללאסה, אבל מהר יותר. באותו יום נסענו עד שיגאצה - שם ישנו והילה ואני אכלנו באחלה מסעדה (מומלצת LP). בצהרי ה-5.10 כבר היינו בלאסה.
No comments:
Post a Comment