אתמול החלטנו לשנות תכניות – התכנית המקורית הייתה לנסוע לטאונסוייל אחרי מישן ביץ' – אבל אחרי קצת מחקר אינטרנטי החלטנו לשנות תוכניות ולהקדיש יום שלם לנהיגה.
מעולם לא הייתי מוכנה יותר מוקדם ליציאה כמו היום בבוקר. ישבתי איזה רבע שעה בחוץ לכתוב קצת בבלוג ובתמורה רכשתי כ-15 עקיצות. יש! יצאנו מההוסטל בערך בשעה עשר אל עבר ווליס (סופר) כדי לקנות מצרכים בקטנה, כמה דקות לא יותר – בסה"כ יש לנו נסיעה ארוכה היום ואנחנו רוצים להגיע לפני השקיעה לאיירלי...
שני דברים קרו:
1. לקח לנו שעה בסופר
2. השעה עכשיו 19:30, אנחנו עדיין באוטו, יש לנו עוד איזה שעה נסיעה, השקיעה הייתה לפני חצי שעה.
(שימו לב לשלט הצהוב שמראה מה יקרה אם תסעו מהר מידי…)
איירלי היא עיירת נמל והיא שער הכניסה לאיי וויטסנדיי – קבוצת איים (74) שאמורים להיות ממש יפים (אחת משתי ההמלצות של פיטר צ'וי – החבר האוסטרלי שלי מהלימודים, השנייה הייתה כמובן השונית). איירליי רחוקה בערך 600 ק"מ ממישן ביץ' והנסיעה לשם פחות יפה מהנסיעות עד כה, קצת יותר יבש, קצת פחות מרשים, אבל זה נתן לנו קצת זמן לעבוד על הבלוג שלנו שכרגע מכיל כ-7000 מילים שלא פורסמו בעברית ועוד כ-2000 מילים באנגלית, הבעייה היא המחסור בזמן ובאינטרנט נורמלי אז בינתיים אנחנו כותבים תוך כדי נסיעה.
אגב, הסיטואציה הזו קרתה הרבה בכבישים באוסטרליה, נראה כאילו הם כל הזמן עושים עבודות בכביש וסוגרים צד אחד של הכביש (וגם ככה יש רק שניים…)
לא הרבה קרה היום, עשינו פיקניק נחמד בבוקר במקום שנקרא קרדוול ומכיוון שבבוקר קנינו סכין, סוף סוף אכלנו מנגו! היה מעולה! הסתובבנו שם קצת על המזח ועל החוף, אלעד ניסה להוריד לנו קוקוס מהעץ בזמן שאני בדקתי כמה יעלה לקנות בית באיזור (כדי להקים הוסטל פחות מגעיל מזה של אתמול – הוא ייקרא "הפוקוטל" – שם מקורי!). חזרנו לדרך.
עשינו עצירה במקדונלדס שם מצאנו אינטרנט חינם (איטי להחריד) אז נתנו כמה סימני חיים וענינו על אימיילים (יש לנו עוד סבלט לסגור לחג המולד וכו').
משם המשכנו כמעט בדוח לאיירליי, שעות של נהיגה בזמן שאלעד מעדכן את הבלוג, ועכשיו בשעה האחרונה החלפנו.
בחושך לא ראינו הרבה מאיירליי... הגענו להוסטל שלנו ואלעד עקב אחרי רעש של מסיבה כדי למצוא את המפתח לחדר שלנו. מסתבר שבהוסטל יש גן בירה (beer garden), תיאור מקוצר: הרבה שולחנות פיקניק מרוכזים במקום אחד ליד בר פעיל מאוד וברקע מוזיקה רועשת ואנשים. האמת, האווירה נראתה ממש מגניבה, ואם לא היינו גמורים מעייפות ולחוצים להגיע לאיי וויטסנדיי למחרת בבוקר, כנראה שהיינו מצטרפים לחגיגה ומחפשים את עצמנו.
במקום זה התמקמנו בחדר ויצאנו לחפש אוכל ואינטרנט. החדר אגב, היה הפעם סבבה יחסית.
תוך דקות ספורות למדנו את הפרטים הבאים: יש מקדונלדס מאוד קרוב, אם היינו מגיעים 20 דקות יותר מוקדם היינו מרכז המידע לתיירים עוד היה אז פתוח, ומצאנו בית קפה שמגיש ארוחות בוקר גם בערב (לעוד 5 דקות בדיוק) שיש בו גם אינטרנט (יש!) אך אויה – אין בטריה בלפטופ (אולי כי בילינו את היום בלכתוב בו במהלך הנסיעה?). טוב נו, אולי נאכל ונרגע קצת... אכלנו אבל אי אפשר לאמר שנרגענו. דסקסנו את האפשרויות שלנו ליום המחר ושלושת הימים הקרובים וגם באופן כללי לטיול: עשינו סקיצה של תוכנית הטיול לשבועיים הקרובים, לראות מה אנחנו יכולים להכניס מבחינת הזמן שיש לנו באוסטרליה. אני לא יודעת איך זה נשמע לכם, אבל היה בי חלק שמצא את זה ממש מדליק, לשבת ככה על דף לבן גדול (מכירים את הנייר הלבן שמצמידים לשולחנות במסעדה? אז על זה כתבנו) ולהכין לו"ז של השבועיים הקרובים. כמה שרציתי מחשב, זה הרבה יותר קל וכיף לעשות את זה ככה.
אני לא זוכרת שקיבלנו החלטות הרות גורל כתוצאה מזה, אבל התוכנית הכללית היתה לבלות 2-3 ימים באיים, עם תקווה קלה להשאר באותו מלון ליותר מלילה אחד.
No comments:
Post a Comment