התארגנו ליציאה והיה לנו קצת זמן עד שהמעבורת חזרה לארליי ביץ’ מגיעה. אז ישבנו וקצת ספגנו ים ונופים.
חזרנו למקום בו ישנו בלילה שלפני, לאסוף את האוטו והמזוודות, ביררנו קצת על איך מגיעים לפרייזר איילנד שהיה היעד הבא שלנו והלכנו להחזיר את האוטו בסניף הרץ המקומי. שם למדנו שיש סניף ממש בשדה התעופה אז עדיף לנו לעשות את זה שם. היה לנו קצת זמן לשרוף לפני שהיינו צריכים להגיע לשדה התעופה. הלכנו ללגונה שגם כאן נבנתה כדי לאפשר לאנשים להנות משמש ומים בלי למות או להעקץ. (אפשר לראות אותי ממש בקטן שם)
הגענו לשדה והחזרנו את האוטו. לצערנו הנציגה שמה לב לשריטה שלנו מאחורה ורצתה לגבות מאיתנו כ-$3000 על זה. כן, 3000. אלעד התווכח איתה בצורה האמריקאית ובאופן מנומס והיא גבתה רק $1000. כן, 1000. טוב נו, אין ממש מה לעשות, נצטרך להפעיל את הביטוחים שלנו ולקוות לטוב.
עשינו צ’ק אין לטיסה וגילינו שאנחנו באוברווייט וכמה שלא ניסינו להתחכם נאצלנו לשלם $40. בדרך לשדה קנינו אוכל, אבל כיוון ששרפנו הרבה זמן על החזרה המכונית, ובלהעביר את תוכן המזוודות שלנו לכל מיני מזוודות אחרות, לא ממש נשאר זמן, בקושי הגענו לשער בזמן. למזלנו, או לצערנו, היה איחור בטיסה, אז ישבנו לאכול את הננדוס שלנו ולחפש מקום לינה ללילה בבריזביין.
הטיסה הלכה חלק, פעם ראשונה שלנו עם וירג’ין אוסטרליה, וכשנחתנו התבייתנו על איזה פינה שבה אפשר היה לטעון את הטלפון ולחפש לינה. הזמנו איזה מקום ב-airbnb בסוף ועשינו פעמינו לשם, עייפים. קצת הופתענו כשהגענו לבית של איזה משפחה (האמא הציגה את האבא ואת הבן). היא הראתה לנו את החדר שלנו ואיפה יש אמבטיה, קצת צפוף וקצת מוזר להיות בבית של משפחה, אבל סה”כ סבבה. הם היו סופר סופר נחמדים, וסוף סוף היה קצת גישה לאינטרנט, עדיין יחסית איטי.
כיוון שיותר מוקדם, בלגונה, השתמשתי במגבת, שמתי אותה להתייבש על אחד הכסאות. כן, למחרת שכחתי גם אותה. מגבת מספר 2 הלכה לעולמה.
אכלנו משהו קטן, ועשינו תוכניות להמשך, מצאנו אוטו וכן הלאה ואחרי המקלחות מצאנו את עצמנו מנהלים שיחה ערה וארוכה עם הבן שלהם שהתברר כבן 16 (נדמה לי), מאוד אינטלגנטי ובעל ידע. דיברנו על יהדות, וישראל, על אוסטרליה, על השאיפות המוזקליות שלו וכן הלאה, למרות שהיינו גמורים מעייפות, היה מאוד מעניין!
No comments:
Post a Comment