היום השביעי, דצמ, 6, קיירנס – שונית המחסום הגדולה

היום התחיל מאוד מוקדם, אפשר לאמר לפנות בוקר. קמנו ב-7 ככה כי היינו צריכים להספיק לאוניה שתיקח אותנו לשונית המחסום הגדולה (The great barrier reef) לשנרקל ולראות מה יש שם מתחת למים. קיבלנו כל כך הרבה המלצות על המקום הזה, מחברים, מספרים, מפורומים, שלא היה לנו ספק שאנחנו נוסעים לשם, למרות שההפלגה לא היתה זולה.

אלעד, ספר לנו קצת על השונית בבקשה..

שונית המחסום הגדולה כמה גדולה? אפשר להכניס שם את ישראל 17 פעמים אבל בוא נקווה שזה לא יקרה. יש בה 1500 מיני דגים (כולל נימו, ש"צולם" שם), 4000 מיני רכיכות, 400 סוגי ספוגים (לא כולל בובספוג), ולפחות 360 מיני אלמוגים. כל שנה מבקרים בשונית בין מיליון לשני מיליון בני אדם (!!) והיא תורמת כחמישה מיליארד דולר לכלכלת אוסטרליה. היא גם נהרסת... בגלל התחממות גלובלית, טמפרטורות המים משתנות – מה שגורם להלבנת השונית ולמעשה למותם של האלמוגים. זה, בתוספת לזיהום המים והשפעות סביבתיות אחרות גורמות להשמדת השונית ועל זה ניתן להוסיף את האישור שניתן ע"י ממשלת אוסטרליה לבניית נמל לייצוא פחם שישפוך פסולת בסדר גודל של 3 מיליון ממ"ק על השונית. בקיצור, לכו עכשיו, כי מחר אולי לא יהיה...

אז, כמו כל התיירים, לקחנו שיט שייקח אותנו לשם. הספינה נחלקה לאנשים שצוללים ואנשים שמשנרקלים, וכל קבוצה קבלה תדרוך בנפרד וחליפה. אנחנו קיבלנו חליפות גוף כאלו מלייקרה, שאמורות להגן עלינו מפני סטינגרס (Stingers). “מה זה?” אתם בטח שואלים את עצמכם. ובכן…

סטינגרים הן מדוזות קטנטנות ואכזריות (מדוזות קובייתיות) – החיה הארסית ביותר בים שעקיצתה גורמת לנזק במערכת העצבים ובמקרים רבים מוות והתמזל מזלנו והגענו לאוסטרליה בדיוק בזמן לעונת הסטינגרים. עוד כשתכננו את הקווים הכלליים לטיולנו באוסטרליה, אחת התשובות הראשונות בפורום היתה “קחו בחשבון שזו עונת הסטינגרים”. בפעם השניה או השלישית שקראתי את זה, החלטתי לגגל וגיליתי להפתעתי, ש”העונה” היא בעצם 6 חודשים בשנה, בגדול כל הקיץ. נפלא! אז מה עושים? יש כמה אופציות. הראשונה, כמו שכתבתי, זה ללבוש חליפת לייקרה שמכסה את 98% מהגוף שלך. השניה, ועושים את זה בכמה ערים בצפון מזרח אוסטרליה, זה לשחות בחופים שיש בהם רשתות מקיפות נגד סטינגרס, מעין “ח” כזו בים שאמורה לתפוס אותן. על זה אני חייבת לאמר שלפחות שלוש פעמים מקומיים אמרו לנו שזה לא לגמרי יעיל כי הקטנים עדיין עוברים. האופציה השלישית היא כמובן לא להכנס למים ויש גם אופציה רביעית שמאוד הופתענו לשמוע אותה והיא, אתם מוכנים לזה? להכנס למים כי רוב הסיכויים שכלום לא יקרה ומלחיצים רק את התיירים. אני חייבת לאמר שאחרי כל השטיפת מוח (מה שכתבו לי בפורום טיולים ושאמרו לי אנשים ושקראתי על שלטים שמזהירים כנגד סטינגרס), אחרי כל זה, היה לי מאוד קשה לקבל את אופציה מספר ארבע. כאילו הים היה יפה ומפתה מאוד, ולא קר מידי, אבל המחשבה על יצורים קטנים ובלתי נראים בים שיעקצו אותי ואז אפונה לבית חולים (וכידוע אני אוהבת לבדוק מרפאות בטיוליי בעולם)… מה אני אגיד לכם, העדפתי לחפש בריכה.

 

הבה ונמשיך

אז, קיבלנו חליפות, וציוד שנורקל והופ, קפצנו (זו מילת קוד לנכנסו לאט לאט כי אנחנו פחדנים) לתוך המים. וואו, איזה כיף! קודם כל, לא היה כל כך קר, ואפילו מידי פעם היו זרמים של מים חמימים. אני חושבת שהטמפרטורות נעו בין 25 מעלות ל-28, כפי שאמרתי – איזה כיף.

דבר שני, אני יודעת – מפתיע, היו מלא דברים בתוך המים. דגים בכל הצבעים והצורות, וצמחים, ואלמוגים וכן הלאה. הכל היה מאוד יפה ונעים, והאתגרים היחידים היו: לוודא כל הזמן שאלעד לידי, לוודא שהסירה לא קראה לנו לחזור ולוודא שאנחנו לא רחוקים מידי.

כשחזרנו מהשיט רציתי (שוב) לראות את הבריכה שסיפרתי עליה – הלגונה – אז הלכנו לאורך החוף ועצרנו לאכול גלידה, לקחנו טעמים מעניינים: מסטיק וטים טאם ומשם הלכנו לבריכה, לקחנו לוקר (הכל כל כך נוח ומסודר ויחסית לא יקר), ונכנסו לטבול במים קצת.