עידכון:
אנחנו חשבנו שאיבדנו את זה, אבל בסוף נמצאה האבידה: במהלך אחת הנסיעות הארוכות שלנו, אלעד כתב על היום הזה גם כן, אז הנה הגירסא שלו:
זאת אולי הסיבה שבגללה מרבית האנשים מבקרים באוסטרליה, שונית המחסום הגדולה – The Great Barrier Reef – היא ממש גדולה, כמה גדולה? בערך 2400 קילומטרים מצפון לדרום ברוחב של בין 24 ל-240 ק"מ, זהו מבנה האורגניזמים הגדול ביותר בעולם, ניתן לראותו מהחלל החיצון, בקיצור, גדול!
אגב, אנחנו די בטוחים ששם צילמו את נימו 
אז ביום שלפני הלכנו לחפש הפלגה של שנורקלים לשונית ולאחר מחקר קצר הבנו שני דברים:
1. אנחנו נצטרך חליפות נגד מדוזות – אלו לא סתם מדוזות – אלו מדוזות שממש לא אוהבות בני אדם ועקיצה שלהם יכולה להרוג אתכם ואכן מספר אנשים כל שנה מתים מזה.
2. אנחנו נשלם על זה מלא כסף
טוב, נו... אז הזמנו לנו קרוז כזה דרך ההוסטל שלנו ולמחרת בבוקר קמנו מוקדם, חטפנו פנקייק חינם ורצנו לנמל כדי לתפוס את ההפלגה שלנו. אגב את המצלמה השארנו במלון. הגענו לנמל ואמרנו לנו ללכת לעשות צ'ק אין שם לקחו עוד קצת כסף (מיסי נמל או משהו) ואז יצאנו לדרך (טוב, כמעט: אחרי שיצאנו, הספינה חזרה לאסוף מאחרים, נחמד מצידם). בספינה הייתה ארוחת בוקר קלה ותדריך בטיחות משעמם, הדרך לנקודה הראשונה מתוך שלוש הייתה בערך שעה כיון שלקחנו את ההפלגה היקרה יותר שהולכת לשונית החיצונית (אמור להיות שם יותר טוב), את הזמן בילינו בלשקול האם אנחנו סומכים על השקית הקטנה שהם מוכרים בתואנה שהיא תאפשר לנו לצלם עם הטלפון מתחת למים, החלטנו שלא.
לבסוף הגענו לשונית, התלבשנו בחליפות הלייקרה המטופשות ונכנסו למים, האמת שהיה מדהים! בפעם הקודמת שעשינו שנורקלים זה היה בהוואי ואז חשבנו שזה היה מרשים אבל זה באמת היה כאין וכאפס לעומת מה שראינו כאן – הרבגוניות של מיני הדגים, השונית עצמה, המים החמימים, הצלילות של המים והחויה עצמה הייתה בכמה רמות מעל לפעם הקודמת.
דמיינו לשחות בין להקות של דגים בעשרות צבעים, צורות וגדלים שנמצאים לא יותר ממרחק נגיעה מכם, לצוף ללא תנועה מעל שונית שוקקת חיים ופשוט להתבונן על העושר התת ימי שלא ידעתם שקיים חוץ מבסדרות של נשיונל ג'יאוגרפיק או דיסקברי, באמת חויה מיוחדת ומומלצת במיוחד.
עשינו עוד שתי תחנות, בין לבין ארוחת צהריים (דגים ופירות ים, בחירה מעניינת), ישבנו על הסיפון בזמן שדולפינים שיחקו עם הסירה, עשינו סיור שנורקלים מודרך בו מצאנו את נימו, ליטפנו מלפפון ים (לא כמו מלפפון יבשה בכלל) וראינו צבי ים, ליטפנו איזה דג עצום שהצוות קרא לו נייג'ל, בשלב מסויים צללנו ללא השנורקל כדי לגעת בשונית (סיון לא הרשתה אז רק הסתכלנו מקרוב) אבל בגדול פשוט נהנינו מכל רגע.
כשירדנו מהספינה היינו מלאי אנרגיה אז הלכנו לאיזה גלידריה שם לקחנו גלידת מסטיק (עם מסטיקים עגולים גדולים בפנים – רעיון טוב על הנייר, פחות במציאות) וגלידת טים-טאם (מי שלא מכיר, טים-טאם זה חטיף שוקולד אוסטרלי שמתחרה עם קיילי מינוג על התואר הדבר הכי טוב שאי פעם יצא מאוסטרליה) והמשכנו אל עבר הלגונה המלאכותית של קאירנס, בילינו שם איזה שעה של השתכשכות כיפית בבריכת המים המלוחים העצומה הזאת שממוקמת בסמיכות לים.
משם הלכנו אל עבר המלון עם עצירה קטנה בסופר, שם פגשנו בחור ישראלי חמוד בשם זהר שמוכר מוצרי ים המלח בקיירנס, מאוחר יותר גם חברה שלו הגיעה עם מבט מיואש על הפנים ונראית כאילו היא הולכת לבכות: "לא מצאתי אותם" היא אמרה, "חיפשתי בכל מקום הפכתי את הכל ולא מצאתי אותם...", "בדקת גם בלמעלה?" ענה זהר, "בדקתי בכל מקום" היא ענתה קרובה יותר לבכי, ואז הוסיפה "אתה בטוח שזה לא בכיס שלך?", "אמרתי לך שלא" ענה זהר בעודו בודק בכיס ומוציא סט מפתחות, החברה הסתכלה עליו במבט של הקלה וקצת רצח ובאה להגיב כשזהר אמר: "נו, למה שמת את זה בכיס הזה?" אמר בעודו מצביע אל עבר אחד משני הכיסים במעיל שלו, "את יודעת שאני תמיד שם את זה בכיס השני!". גאוני! זהר סיפר לנו קצת על החיים באוסטרליה מנקודת המבט של ישראלי, מעניין אבל אני עדיין מעדיף ניו-יורק.
לסופר הלכנו כדי לקנות מצרכים לסלט לאכול לצד השאריות אוכל הודי מאתמול, לקחנו הכל להוסטל והכנו סלט, חיממנו את השאריות וישבנו לאכול. בארוחת הערב ישבנו עם בחור סיני מקסים בשם טים (כן, בטח) שסיפר לנו קצת (באנגלית ממש טובה יחסית) על סין ואנחנו סיפרנו לו על ישראל, היה ממש כיף, כי אז פגשנו את החברים שלנו מהיום הקודם ודיברנו איתם גם כן, אבל היום הזה התחיל מאוד מוקדם ובאיזשהו שלב היינו צריכים לקרוא לזה לילה ולפרוש לישון – מחר הולכים ליער הגשם!
No comments:
Post a Comment