Days 6-10 - Long but in hebrew :)

אהלן כולם, אלעד התלונן שאני כותבת באנגלית, אז עברנו לעברית.
היו לנו כמה ימים עמוסים וגם יומיים חסרי אינטרנט (הייתם מאמינים ?) אז אנחנו הולכים לכתוב הרבה, אנחנו מתנצלים מראש, ניתן לקרוא בחלקים בזמנכם החופשי (כאילו שלא ידעתם את זה..).

יום 6 – מכונית מגניבה והחופים של LA
השכרת רכב:
בלילה של אתמול אלעד חיכה שהשעה בארץ תהיה 9:00 ויפתחו את ממסי כדי להשכיר את הרכב מהארץ – כמובן שעד 9:30 לא ענו לו, אבל לא משנה – הסוף היה טוב כי הוא הצליח לתפוס אותם ולחסוך בערך 500 דולר על ההשכרה. בבוקר נסענו לשדה"ת כדי לאסוף את הרכב – כמובן שללא רכב היינו צריכים 3 אוטובוסים כדי להגיע אבל זה לא היה נורא.
אחרי שהגענו לשדה (הם עדיין משוגעים שם) וסיימנו עם הפרוצדורה של ההשכרה האיש אמר לנו ללכת ולקחת את הרכב שלנו, אחרי שהסתכלנו עליו בצורה מוזרה והוא הסתכל עלינו בחזרה, התחלנו להסתכל אחד על השני עד שאחד מאיתנו אזר את האומץ ושאל אותו : "הא?" אז הוא הסביר שהולכים לחניון, בוחרים רכב מהסוג שעליו שילמנו (קומפקטי) ואז יוצאים מהחניון והכל יהיה בסדר.
אז הלכנו... כשהגענו ראינו מכונית ממש מגניבה ולא פרקטית בשיט, אבל למי אכפת מפרקטיות, נכון? אז עשינו כאילו אנחנו מסתכלים על מכוניות אחרות ואז לקחנו אותה – המכונית היא שברולט קובאלט קופה מ-ג-נ-י-ב-ה ! כשיצאנו איתה מהחניון התחלנו להרגיש שדברים מסתדרים וגם היתה מוזיקה מגניבה ברדיו – 102.7 KIIS FM – שגם עזרה. בגדול הבנו שיהיה בסדר ושאם אתה ב-LA ואין לך רכב אתה פשוט לא קיים...

מכוניות ב-LA :
כל מי שביקר פעם ב-LA יודע שהעיר הזו לא מבינה את המושג "הולכי רגל", כל דבר החל מ-drive thru של מקדונלדס (ב-LA יש כזה לכל מסעדה), דרך קניונים, ועד לבית מרקחת עם drive thru מבוסס על ומיועד לאנשים בתוך מכונית. אין הרבה סיבות בעצם לצאת מהרכב ב-LA. ואם תהיתם פעם למה האמריקאים שמנים – אז זו אחת הסיבות העיקריות. כל כביש מתחיל ב-4 נתיבים ומסתיים ב-8 נתיבים לכל כיוון ו-5 מפלסים. הם מודעים לכך שהעיר מבוססת מכוניות ולא אנשים, ולכן אפשר להגיע עם הרכב לכל מקום שתרצו ממש עד הכניסה, יש להם חניוני ענק, אין מקום ללא חניון – אחרת איך יגיעו אליו ? (בעיר הזו למשל לא גררו לנו את האוטו :) ) עניין נוסף שקשור לזה, זה הכבישים, כמות הכבישים כלומר. העיר מבוססת על מערכת מטורפת של כבישים מהירים. אם אתה רוצה להגיע לאנשו, אתה עולה על כביש מהיר, ויורד בירידה הכי קרובה למקום אליו אתה מכוון. דמיינו את איילון, רק הרבה יותר גדול, הרבה יותר מהיר, עם יותר יציאות, שכל ירידה היא במרחק 5 דקות לכל מקום, והכביש פרוש על כל ישראל.

החוף של ונציה (Venice beach) וסנטה מוניקה :
נתחיל בונציה : לצערנו הגענו לשם כשהיה קר, בכלל בכל מקום שאנחנו מגיעים אליו נהיה קר (זה לא מפריע למקומיים הדפוקים ללכת עם קצר כי הם חושבים שקיץ), האמריקאים יודעים לעשות חוף כמו שצריך. הם מקצים מקום לכל אחד, לדוגמא : עבור ההספנים ישנו קיר עליו הם יכולים לעשות גרפיטי. עבור הכושים – מגרשי כדורסל. עבור הלבנים – השכרת אופניים וטיילת של סקייטבורד. עבור התיירים – חנויות מזכרות מטופשות. בקיץ אמורים להיות שם גם הרבה שרירנים שמתאמנים במכוני כושר הפתוחים בחוץ. בנקודה זו נזכיר שהמושל של המדינה קליפורניה הוא לא אחר מארנולד שוורצנגר, מה שמסביר חלק מחוסר השפיות. על הטיילת יש בתים מדהימים ומיוחדים, מעין תערוכה בגלריה של ארכיטקטורה. כל בית שונה ומוזר בדרכו שלו – יש תמונות.
משם נסענו לסנטה מוניקה. מאחר והיה מאוחר, לא ממש הלכנו לחוף אלא הלכנו לסוג של מדרחוב. אל תדאגו, היו 6 בנינים מסודרים לחניה. היה נדמה לנו שזה יהיה בחינם, אבל באופן לא מקורי, טעינו (זה קורה לנו הרבה). לא נורא – 3 דולר. הטיילת היתה יפיפיה, עם עצים מקושטים ותאורה, וחנויות מותגים הרבה יותר מידי יקרות. בין השאר היו כמה חברה פחות או יותר מוכשרים ששרו ברחוב ומכרו דיסקים, וגם אב ובן שנתנו איזה מופע אקרובטיקה משונה. את הערב סיימנו במקום שהגדיר את עצמו כגורמה מהיר (Wolfgang Puck Gourmet Express) והיה לא רע.

יום 7 – אולפני יוניברסל
אז הבוקר נסענו (בסטייל) לעבר אולפני יוניברסל – בית היוצר של scrubs, heroes ואחרים.
מדובר על פארק שעשועים שמבוסס על הטלויזיה ועל כוכבים, כמובן מכונה משומנת שמרוויחה הרבה מאוד כסף. החניה לבדה עלתה לנו 10$. השתעשענו בכל העושר וחנויות המזכרות, מצאנו חנות פופקורן מטורפת (כמובן שקניתי...) ועשינו כמה דברים, למשל סיור באולפנים ומופע שנקרא shrek 4d – די מגניב. במקום היה גם דוכן נחמד שחילק כרטיסים לתוכניות טלויזיה – כלומר להיות קהל. הלכנו לשם וקיבלנו 2 כרטיסים לפיילוט של תוכנית חדשה, למחר ב-16:00 – מה שהצריך אותנו לעשות שינויים בלוז – היה חשש שדיסני יתקצר אבל הוא התבדה, תמשיכו לקרוא. משם היינו צריכים לנסוע לאנהיים (שעה נסיעה) למצוא לנו מלון, אבל בדרך ניסינו לעשות סיבוב בבתי העשירים, וגם לצלם את השלט. לצערנו היה שער נעול בכניסה לשכונת הבתים המגניבים, אבל לפחות תפסנו תמונה עם השלט של הוליווד. המשכנו משם לאנהיים (הממלכה של דיסני) ומצאנו מלון ב-50 דולר כמובן עם קופון !


יום 8 – הרפתקאות קליפורניה
קמנו בבוקר ונסענו כ-5 דקות לכיוון דיסנילנד ריזורט. בדיסנילנד יש שני פארקים אחד מול השני : דיסנילנד עצמו ו-california adventures. בכניסה לפארק ראינו שיש מבצע – קנה כרטיס לפארק אחד וקבל כרטיס לשני (ב-30 יום הקרובים). כמובן שבשביל לקבל את המבצע היית צריך להיות בעל ת.ז. של תושב דרום קליפורניה, או כמו שזה נקרא בשפה המקומית SoCal. את המשימה של לבקש מתושב ד. קליפורניה לקנות לנו כרטיסים הטלנו על אלעד (כיוון שהיה תורו (תמיד תורי – א.כ)) שחיכה וארב לאנשים ואזר את האומץ עד שפנה לשתי נערות שמנות שנראו לו כתושבות קליפורניה. למזלנו הן באמת היו SoCal-יות והן אפילו הסכימו לקנות לנו ואנחנו חושדים שהן ניסו לגנוב לנו את העודף – אבל כרגע אין לנו הוכחות לכך... אז אכן נכנסו והחלטנו לשנות קצת את הלו"ז כדי להכניס גם את דיסני עצמו (כי היינו צריכים ב-16:00 להיות בהקלטה של התוכנית). הפארק היה מגניב, ואפילו הייתי אמיצה ועליתי על שתי רכבות הרים (אחת עם לולאה) ומעלית מפחידה ומטורפת שנופלת מהר. בסופו של דבר הפארק היה יותר כיף ממפחיד :). הסדר שלהם באופן כללי ממש מרשים, בהרבה מאוד דברים, וגם בפארק היה סדר מופתי. נניח כשעלינו למעלית המפחידה במגדל, חילקו אותנו ל-6 טורים של כ-3 אנשים בטור, ועל הקיר היה הסבר איפה בתוך המעלית בדיוק צריך לשבת כל טור – מדהים ! משם נסענו חזרה לאולפני יוניברסל, אבל בדרך...

From Day 8 - LA Ca...

ההסתבכות של אלעד וסיון עם החוק :
מאחר ורצינו לעלות על עוד מתקן אחד, יצאנו מהפארק בערך ב-15:00 כשלפנינו כשעה נסיעה ומאחר ונאמר לנו להגיע בשעה 16:00, היינו לחוצים מבחינת זמן. כמובן שניסינו לפצות על הזמן הזה באמצעות נסיעה מהירה במיוחד על הכביש המהיר. כמובן שעצר אותנו שוטר, אבל אנחנו קצת מקדימים את העלילה. בעודנו נוסעים על הכביש המהיר ראינו שיש שוטר במכונית שרשום עליה highway patrol, החלטנו לעקוף אותו אבל לא ידענו אם מותר או אסור לאכול בננה בנהיגה, אז החבאתי את הבננה מהפחד שאסור. אז אני רואה את הניידת מאחורי, עם אורות כאלו, אבל עדיין לא הבנתי אם אני אמורה לעצור או לא, בשלב מסוים הוא גם הפעיל את הסירנה... בנקודה הזאת הנחתי שכדאי שאעצור בצד, אז עצרתי. הוא ניגש אלינו, ומבקש רשיונות. נתתי לו את הרשיון שלי והסברנו לו שאנחנו תיירים ושהמכונית שכורה. הוא שאל אם שתיתי או על מה אני (המופרע הזה חושב שאני על סמים ???), ענינו שלא והוא אמר שהוא ראה שהחבאנו משהו (זוכרים את הבננה?) הייתי קצת המומה, ואלעד הסביר לו שאכלנו בננה... בקיצור, היינו תמימים והעניין נסגר ב-go with the traffic – כלומר סעו במהירות שכולם נוסעים ולא קיבלנו דוח. המשכנו לאולפני יוניברסל, להקלטה של התוכנית, וכשהגענו הראינו לשומר בכניסה את הפתק שקיבלנו, הוא נתן לנו להכנס ואמר לנו לאן ללכת. כיוון שהלכנו לאיבוד, שאלנו כמה אנשים, עד ששאלנו איזה מאבטחת שמאוד נלחצה מהעובדה שיש "אנשי קהל" מסתובבים ככה בין האולפנים. מסתבר שנכנסנו ממש לאולפנים ולא לחניה של האורחים... יכולנו ללכת לאיזה אולפן שרצינו, יכולנו להרוג שחקנים – אח איזה בזבוז :). אקיצר שלחו אותנו לחניון הרגיל, ושם עברנו תהליך עיבוד קהל, דרך שומרים שוידאו שאין לנו כלום, מצלמות פלאפונים וכו, ואז אנשים שליוו אותנו לאולפן כאילו היינו בטיול בית ספר.

From Day 8 - LA Ca...

חייה הפנימיים העשירים של פנלופי קלאוד – פיילוט
נכנסנו לאולפן והושיבו אותנו. ממולנו ראינו סט של כמה תפאורות ואיש אחד ש"חימם" את הקהל. הוא מעין סטנדאפיסט שמדבר עם הקהל עד תחילת ההקלטה ובין סצנה לסצנה. שם התפקיד הוא פלאפר (fluffer), ופעם הוא היה הפלאפר של וויל וגרייס. ממש סלב. האמת היא שהוא היה די מעניין ואפילו מצחיק, בין השאר הוא שאל אם יש אנשים מחו"ל ואנחנו הצבענו, ואז היתה לנו שיחה קצרה – היה מגניב. כוכבת התוכנית היא מאריסה טומיי. מסתבר שזה לא היה לגמרי פיילוט, אלא הפיילוט שלפני הפיילוט, זה נקרא run thru, יענו מריצים את החומר שיש להם מעין חזרה גנרלית לפיילוט עצמו. בקצרה התוכנית מספרת על סופרת נוירוטית שכתבה רומן מאוד מצליח לפני 9 שנים ומאז לא כתבה כלום. לוחצים עליה עם דדליין לספר הבא שלה, וחבר שלה לשעבר הוא העורך שלה ויש שם איזה סיבוך ביחסים. היה די מצחיק, אנחנו מתים לראות את התוכנית יוצאת לפועל... התפקיד שלנו בגדול היה לצחוק, ולעודד את צוות השחקנים. בסוף התוכנית כשיצאנו והלכנו לחניון, פגשנו ישראלית שהיתה איתנו בהקלטה (היא זיהתה אותנו מהשיחונת שהיתה לנו עם הפלאפר). מה הסיכוי לפגוש ישראלי בהקלטה כזו ? ועוד אחד שחנה לידנו ?
בדרך חזרה לאנהיים עצרנו באאוטלט, ונכנסנו לאכול באיזה דיינר, האמת מדליק במראהו עם מלצריות שלבשו חצאיות קצרצרות כמו בסרטים. כמובן שהאוכל היה מטוגן ומשמין בטירוף – אז ניסינו לשמור על פרופורציה. כשהגענו לאאוטלט הספקנו להיות רק בחנות של טומי הילפיגר ואז סגרו את החנויות (הדפוקים הללו סוגרים ב-20...) אז קנינו רק קצת. השירותים שם, היו מטורפים, עצומים בגודלם, בשל הבנות היה מעין סלון מנוחה גדול, והיה מקום בכל תא לשים את השקיות עם הדברים שקנינו.


יום 9 – דיסנילנד פארק :
אז כמו שסיפרנו קיבלנו כרטיס כניסה חינם לפארק השני, כלומר דיסני. אז הלכנו אליו בבוקר, הכל היה ממש יפה, מעוצב למשעי, אף על פי כן אנחנו חייבים להודות שקצת התבאסנו וקיבלנו תחושה חזקה שהפארק קצת קטן עלינו, ומיועד כנראה לגילאים קטנים יותר. היתה שם חנות שוקולד מטורפת, עם ריח משגע – לא יכולתי לעמוד בפיתוי...

From Day 9 - LA Di...

משם יצאנו לכיוון סן דייגו, היעד הבא שלנו. היתה לנו נסיעה של כשעתיים על הכבישים המהירים, היה נוף יפה של ים מימיננו, ועצירה למצפה. כשעצרנו ראינו סנאים קטנים וחמודים שמקבלים אוכל מאנשים. קצת פחדנו אבל האכלנו אותם והם היו כאלה חמוווווודים. קטנטנים ומתוקים.

הגענו לסן דייגו, מצאנו לנו מלון זול ונחמד, והחלטנו לצאת ככה למסעדה שווה. מסתבר שרוב המסעדות סוגרות בסביבות 22. די מבאס. הלכנו לאיזור המגניב שלהם, מעין אלנבי אבל יפה הרבה יותר, נקרא GasLamp district. אחרי איזה 15 דקות של תהיות איפה אפשר לחנות בלי שיגררו לנו את האוטו (אנחנו בטראומה) מצאנו חניה. הלכנו ברחוב ומצאנו איזה מסעדה שנראתה נחמדה, מסתבר שהיינו היחידים במסעדה, ורוב הזמן היה לנו ממש לא נעים, כי התבאסנו בשביל הבעלים של המסעדה – נראה כאילו לא הולך לו...

יום 10 – גן החיות של סן דייגו:
הלכנו לגן החיות הידוע, הגן גדול באופן לא הגיוני. באופן לא מפתיע יש בגן כמה דרכי תחבורה, אוטובוס שנותן סיורים מודרכים, התחלנו איתו, ובנוסף יש אוטובוס שמעביר אנשים ממקום למקום בגן, אקספרס אלק – הוא ממש לא מהיר... יש גם רכבל – גם אותו בדקנו, היה מגניב אבל קר, ויש גם שני מסועים כאלו (כמו מדרגות נעות רק בלי מדרגות) – אותם לא בדקנו. היו שם הרבה מאוד חיות, הרבה חיות גם שמעולם לא שמענו עליהם, מבחינתי הם יכלו להמציא חיות – לא הייתי יודעת שזו המצאה :) המקום מאוד מושקע וזה כיף לראות את זה. כמו
כל פארק אחר שהיינו בו גם הוא ממוסחר בטירוף, כולל כוסות עם ציורים של חיות, חנויות

From Day 10 - San ...

מזכרות למכביר, מלא מסעדות מסוגים שונים ומשונים, מכונה שמייצרת מדבקות עם חיות ותמונה שלך, מכונות שמייצרות מטבעות עם תמונה של חיות וכן הלאה.
בערב עשינו סידורים, חיפשנו קופונים של מלונות לסופ"ש הקרוב, ועשינו כביסה במכונות אוטומטיות לראשונה בחיינו. קצת פחדנו אבל נראה כאילו הכל יצא בסדר, חוץ מאיזה סוודר של אלעד שמריח מגבינה :D.

יום 11 – סן דייגו :
החלטנו ללכת לראות את חצי האי קורונדו. הדרך אליו עוברת בכביש יפיפה בצורת בומרנג שעובר מעל הים. נוף מרשים. כל האיזור ממש יפה, הבתים ליד חוף הים מושקעים ומיוחדים, והחוף לבן ובעל מראה בתולי. נסענו קצת לאיזור של בסיסים צבאיים וראינו שכונה של אנשי צבא, ממש כמו בסרטים. בדקנו לראשונה מסעדה מקסיקנית ויצאנו לדרך לכיוון פאלם ספרינגס – היעד הבא. קצת אחרי תחילת הנסיעה החלטנו להכנס לרדיו שק (RadioShack) כי היתה לנו איזה בעיה עם משהו שקנינו שם, מה שהוביל אותנו להכנס לחנות שנקראת Fry's electronics. חנות מטטטווורררפפת. פשוט חנות עצומה בגודלה, בערך כמו סניף של אופיס דיפו מחובר ל-ACE או אולי אפילו גדול יותר, וכל החנות מלאה במוצרי חשמל. הכל מהכל. ממש מדהים. זו גם הפעם הראשונה שחווינו חנות מבולגנת, או לפחות שנותנת תחושה של בלאגן, והשירות שם היה בינוני – גם פעם ראשונה (האמריקאים עד כה הצטיירו כנותני שירות מעולים). לצערנו אין לנו תמונות, אבל מומלץ לכל אחד.
זהו, עכשיו אנחנו עדיין בדרך לפאלם ספרינגס, אלעד נוהג ואני יושבת עם הלפטופ באוטו וכותבת. יש לנו אפילו מטען ללפטופ לרכב :) (למעשה יש לנו ממיר מהמצית של הרכב לחשמל רגיל – מגניב).
* נכתב לפני כיום... עכשיו אנחנו בכלל בברסטו במלון - עדכון בקרוב

אנקדוטות :

Car pool lane (fastrak lane)
אחד הדברים היותר מלהיבים בכבישי ארה"ב. המדובר הוא על נתיב המיועד למכוניות המכילות 2 אנשים או יותר. הרעיון : אנשים שמתאחדים למכונית אחת זכאים לשדרוג הנתיב שלהם, ולכן נותנים להם נתיב נפרד משלהם. לרוב – הנתיב הזה מהיר יותר. מדהים כמה אנשים נוסעים לבד ברכב. אם החלטתם להתחכם ולנסוע בנתיב למרות שאין לכם 2 אנשים באוטו – הקנס מתחיל ב-341$. אאוצ'.


אוכל בארה"ב
בגדול כל מה שתרצו, כל עוד זה מטוגן, טבול בגבינה, עם תוספת בצד של איזשהו תפוח אדמה (מטוגן וטבול בגבינה). אנחנו נדהמים מכמות השומן והשמן שיש במזון פה. ואז אנחנו נדהמים מכמות האנשים השמנים כאן, ועד כמה הם שמנים – זה נורא.


שירותים
זה כאילו ההיפך הגמור של חווית השירותים מסין. השירותים פה תמיד נקיים, עם נייר, אסלונית וסבון. בכל מקום אליו הלכתי, כולל תחנות דלק ושירותים ציבוריים אחרים, תמיד היו כל הרכיבים הללו. כה מפנק.

סינים/יפנים
התיירים הכי טובים בעולם. תמיד תראה אותם כשמשתלשלים מהם מצלמות, קישוטים וכל מיני דברים שהם קנו בחנות של דיסני, ב-50$ האחד.

צידנית
קנינו כזו. קרח יש חינם בכל מקום. אז עכשיו יש לנו חלב קר ושתיה קרה כל היום איתנו באוטו. COOL.