Days 19-22 - From the grand canyon to Salt lake city

שלום לכולם, זה אלעד הפעם. כשהוטלה עלי המשימה לכתוב את הבלוג הפעם חשבתי לעצמי שזה קצת אירוני שאני אכתוב על הטבע שראינו בטיול, שהרי כל מי שמכיר אותי יודע שאם לא יגררו אותי בכוח, הכי קרוב שאני אגיע לטבע זה אם אני אצטרך לנסוע במסלול עם נוף להרים בneed for speed אבל המשימה הוטלה וכל מי שמכיר את סיון יודע שאם לא אבצע אותה... טוב בואו לא נכביר במילים בהקדמה :)

גרנד קניון
אז למרות כל מה שנאמר בהקדמה, אני חייב להודות שיש כמה דברים בעולם שאם לא רואים אותם בעיניים אז פשוט אי אפשר להבין – אז עד עכשיו הדברים האלו אצלי כללו את מקדונלדס, קניון איילון וחני נחמיאס (כשהייתי קטן ראיתי אותה באילת – היה מ-ד-ה-י-ם ;) ), אבל אני חייב להתוודות שכשראיתי את הגרנד קניון באמת נשימתי נעתקה, אני בספק אם התמונות או הוידאו שצילמנו יכול להעביר את התחושה של לעמוד מול הדבר הזה - ככל הנראה נהר הקולורדו חצב בתוך האדמה את הקניון הענקי הזה אבל אם אדם מאמין היה עומד שם הוא היה יורד על הברכיים ומרגיש מאוד קרוב לאלוהים כשהוא מסתכל על מה שהוא יצר עבורו, אבל מספיק עם ההשתפכות ונעבור למה היה שם – בגדול הגרנד קניון הוא חור עצום באדמה ואני מדבר על עצום במונחים אמריקאים – באורך של 443 ק"מ, רוחב של 16 ק"מ ובעומק של 2700 מטר מהגדה הצפונית, הגרנד קניון בהחלט יכול לגרום לך להרגיש קטן, אבל הוא לא רק גדול, הוא גם יפה – מאחר והוא נוצר ע"י הנהר – אפשר לראות פסים על הסלעים שיוצרים אותו – שכל פס כזה מייצג תקופה בהיסטוריה של כדור הארץ – בהחלט חוויה מיוחדת.
אנחנו היינו בגדה הדרומית של הקניון והתפעלנו כל כך מהנופים המדהימים ומהשקיעה שמשנה את הצבעים בקניון (כאילו הקניון לובש פיג'מה לפני שהוא הולך לישון  ) עד כדי כך שאיבדנו את תחושת הזמן וכתוצאה מכך היינו צריכים לנסוע ליעד הבא שלנו (העיר פייג') בחושך... עכשיו חושך בכבישים בארה"ב זה לא צחוק כשלעצמו כי הם לא מאמינים בעמודי תאורה כנראה, אבל לנו החושך הזה היה רק חלק מהחוויה כיוון שאנחנו נסענו בחושך הזה, מתים מעייפות, מפוחדים ולבד בכביש, למרות שאם חושבים על זה לא היינו ממש לבד – מוקדם יותר באותו יום עצרנו את הרכב כיון שראינו צבי חוצה באיטיות את הכביש שעליו נסענו, אחרי שהוא עבר, סיון לחצה על הגז – ואז רץ החבר שלו לכביש והיינו צריכים לבלום שוב – למה אני מספר את זה עכשיו? ובכן החויה הזאת הייתה בדיוק באותו כביש שעליו נסענו עכשיו, ולא היינו לבד כיוון שבדרך ראינו כמה צביים בצד הכביש, כמה זאבי ערבות על הכביש וכמה גופות של סנאים חסרי מזל על האספלט – אז זה לא לגמרי מדוייק שהיינו לבד בכביש – אבל אנחנו מצאנו את השיטה איך לעבור את זה – אם נוסעים ממש ממש מהר אז יוצאים מהר יותר מאזור הסכנה, אז החלטנו שאני אסע על 100 מעכשיו (100 מייל כמובן) ואכן הצלחנו והגענו לבסוף לפייג' שעה לפני שהGPS חזה שנגיע , ונשבענו שלא ניסע יותר בלילה ככה (זה החזיק מעמד פחות מ24 שעות, תכף תראו...)

Day 19 - Grand Canyon

פייג' – אגם (רודברג) פאוול, קניון האנטילופות ופארק ציון.
נתחיל בתיאור של העיר פייג' – העיר הזאת היא מעין עיקוף מסביב לבכיש מהיר – עיר קטנה מהסרטים – אבל יש בה שדרה שהיא סוג של בופה (buffet) של כנסיות – היו שם לפחות 8 סוגי אמונות שונות של נצרות – אם אפשר לומר משהו על האמריקאים – הם מאוד אוהבים את המבחר שלהם.
אחרי שקמנו היינו צריכים להחליט אם ללכת לשיט על האגם או לקניון האנטילופות – זאת מכיוון שהחלטנו לא לנסוע יותר בלילות... אז הלכנו בחמדנות הרגילה שלנו על שניהם אבל מכיוון שהגענו מאוחר לא יכולנו כבר לשכור סירה ולעשות שייט אז הלכנו לאנטילופ קניון ואמרנו שנראה מה יהיה אח"כ...
אנטילופ קניון
בנקודה זאת אומר שלפני שיצאתי רציתי לקנות מצלמה מתוחכמת בשביל הטיול אבל בסוף זה לא כ"כ הסתדר אז לא קניתי. באנטילופ קניון החלטתי לשנות את שמי ל: אידיוט כץ (זה נוח כי לא צריך לשנות את הראשי תיבות) – אנטילופ קניון הוא עוד אחד מהמקומות האלו שפשוט חייבים לראות אבל בגלל שהמצלמה של סיון לא כ"כ אוהבת חושך אז רוב התמונות שהצלחנו להוציא משם היו של סלעים מרוחים בחושך אבל יש גם כמה כאלו שיצאו די טוב אבל אין ספק שאני מאוד מצטער שלא הייתה לי מצלמה טובה יותר שם...
אגם פאוול
מכיון שלא היה לנו הרבה זמן אז הלכנו לעשות עליו תצפית בלבד – גם כאן עשיתי סשן של הלקאה עצמית על כך שאין לי מצלמה טובה – וכן, גם כאן היה טבע והוא היה יפה (וגם כאן הופתעתי מכך) תראו את התמונות
פארק ציון
אז סיימנו מוקדם וסיון אמרה שזה יהיה נחמד אם נוכל לחגוג את ערב פסח בבית חבד שבסולט לייק סיטי (500 מייל בערך מאיפה שהיינו), זה היה ביום שבת, וביום שני היה ערב החג – אז אמרנו שנשנה את הטיול קצת ונוותר על יום אחד מברייס קניון, ונלך לפארק ציון עכשיו ומשם ניסע לברייס...
וכך היה, נסענו לפארק ציון שהיה גם הוא באופן לא מפתיע מדהים ואפילו לא הפריע לי שהיו שם ברחשים מעצבנים שעקצו אותי – היינו במעין עמק שמסביב היו הרים בצבעים מדהימים ובמרקם מפוסל וחלק בצורה משונה ובאופן לא מפתיע, גם כאן נשארו עד הלילה, וכמובן שגם כאן היו צביים אבל הפעם משום מה הירח המלא עשה המון אור והנסיעה לא הייתה נוראית –זאת עד שה GPS החליט לנווט אותנו דרך כביש לא קיים בדרך חזרה – זה היה דיי מפחיד כי היינו ממש באמצע שום מקום על כביש לא סלול שמסביבנו היו רק שדות וחושך וכמובן שלא הייתה לנו קליטה בסלולרי, אבל למזלנו הייתה מוזיקה סבבה ברדיו והגלידה שקנינו (האגן דאז עם עוגיות – ממממ... טעים) התחילה להתמוסס אז היינו חייבים לשתות אותה ובעזרת המוזיקה, המפות והכמות האדירה של הסוכר הצלחנו למצוא את דרכנו למלון שלנו לייד ברייס קניון!

Day 20 - Page (Lake Powell & Antelope Canyon) & Zion

ברייס קניון
כשהגענו סיון מיהרה לאינטרנט כדי לדבר עם הרבי בשביל ללכת לסדר בסולט לייק (אני עדיין הייתי בשוק מהמחוייבות שלה לדת) ואני הייתי ממונה על המזוודות. התארגנו והלכנו לישון ואני נרדמתי לפני סיון (פעם שניה בטיול הזה!), בבוקר סיון המשיכה לנסות ולנסות לתפוס את הרבי ואכן לאחר כ10 ניסיונות – כמו עשר המכות שנחתו על מצריים סיון הצליחה לתפוס את המזכירה של הרבי (אני עדיין הייתי בשוק מהרוחניות החדשה של חברתי). המזכירה אמרה שה-reserveations למקומות בשולחן של הסדר נסגרו כבר ב25 במרץ אבל אפשר להגיע ולשמוע את הservice שזה כנראה לנכוח בסדר – אני הייתי שמח כי זה אמר שהרבנית (סיון) תוכל להנות מסדר פסח כהלכתו ולומר "פסח מצה מרור" באנגלית... בנקודה זאת התפוצצה לה הבועה כיון שסיון הודתה שהעניין שלה בסדר היה קניידלי בעיקרו ואם אין קניידלך, אין סיבה לחגוג את פסח... אז החלטנו להישאר עוד יום בברייס ולטייל כמו שצריך בקניון הזה!
הקניון עצמו
הרבה יותר יפה מקניון איילון! פחות גדול ומרשים מהגרנד קניון אבל הוא מפצה על כך בעמודים המכונים hoodoos שמזדקרים מן הקרקעית שלו ומגיעים ממש עד למעלה, הנקודה הכי גבוהה אליה הגענו נקראת נקודת הקשת בענן – ובגובה של כ 3 קילומטר, הנוף של הקניון שמתגלה הינו בהחלט מדהים ומצדיק את השם (ואני בלי מצלמה נורמלית). מכיון שפסח בוטל היה לנו יותר זמן לחקור את הפארק הזה – וכיאה לישראלים הלכנו לטיול רגלי בקניון על נתיב שאיננו מסומן ואני אפילו מצאתי מקל הליכה מגניב שנשבר מאוחר יותר כשטיפסנו על גבעה תלולה – היה ממש כיף אבל ממש מעייף – ככל הנראה בגובה כזה החמצן יותר דליל והפעולות הללו צורכות יותר אנרגיה, כשהגענו לנקודה האחרונה סיון כבר נרדמה באוטו ואני הלכתי להסתובב לבד – היו שם מלא ישראלים רועשים – היה נפלא – טוב שיש חופש בפסח... NOT !

Day 21 - Bryce

היום – השלישי לאפריל (מזל טוב לאסתי שלי)
כרגע אנחנו באוטו, אני כותב את הבלוג על הלפטופ ונעלה אותו כשנגיע למלון שלנו בסולט לייק סיטי.
תפסו את סיון על מהירות – 90 מייל! (כ 150 קמש) כשאני מביט על לוח המחוונים שלה עכשיו אני רואה שהיא השתפרה ולמדה את הלקח! 85 מייל לשעה זה פחות מ90 לא?

נ.ב.-ים (נון-ביתים)
1) יש פה המון קרואנים שגוררים מכוניות רגילה שזה די מצחיק – יש תמונות
2) אנחנו עדיין גוררים איתנו קור לכל מקום – בסולט לייק הולך להיות 8 מעלות כשנגיע – טוב שקנינו מלא בגדים קצרים!
3) באופן מפתיע יש המון מקומות שאין בהם קליטה בסלולרי
4)הם עדיין שמנים (ואנחנו בדרך)
5)עדיין לא כיסינו את כל רשתות המזון המהיר
6) השירותים שלהם מלחיצים אותי – המפלס גבוה, והflush זה כמו מנוע סילון.
7)צ'יזבורגר כפול במקדונלדס: 1$ (לקחתי 3)
8)גילינו עוד יציאת חשמל באוטו!
9)אבא, כשדיברתי איתך בטלפון צילמתי תמונה – תראה אותה בתמונות זה ממש כאילו אתה שם

הערת הנהגת
אחרי שאלעד הקריא לי את כל מה שהוא כתב, החלטתי שעליי להגיב על מנת לשמר את כבודי.
אז ככה : דבר ראשון, בזמן שאני נהגתי כ-5 שעות נטו היום, אלעד ישב וכתב את המילים אותן קראתם :)
חשוב לציין כי על אף שאני נעצרתי פעמיים על מהירות, אלעד בזמן נהיגתו הספיק ל"סגור סקאלה" כלומר לנהוג על 110 מייל לשעה שזה 180 קמ"ש.
בנוסף, לגבי הפסח, מאוד רציתי לעשות את הסיפור המלא, כלומר טקס וארוחה. כן, רציתי קניידלך, וגם רציתי מצות, ומציה, אבל ככה ? רק טקס ? באמת ! לא יפה מצד הרבי. חוצמזה אחרי שעשיתי את ראש השנה בבית חב"ד זה נראה רק טבעי לעשות גם את הפסח באותו הבית :)
זהו, לא מצאתי עוד מקומות מכפישי כבוד, ומי ייתן ותמיד אלעד יכתוב !
חג שמח ותשמרו לי מציה !