הבוקר ניווטנו את דרכנו למעבורת מהאי הונג קונג למקאו. מקאו, כך מסתבר, היא כמעט מדינה נפרדת. בדרך למקאו צריך להראות דרכונים ולעבור ביקורת גבולות, יש להם כסף אחר (אבל הם מקבלים כסף הונג קונגי) ובשלטים ברחובות כתוב בעיקר בסינית ופורטוגזית (אותיות אנגליות). מקאו מורכבת מ-4 חלקים: אי אחד בשם מקאו ועוד אי שמחולק לשלושה איזורים. מקאו ידועה בעולם כ"ווגאס מספר 2" ומסתבר שהסרטים האחרונים של ג'יימס בונד צולמו שם.
בבוקר, בדרך למקאו ובזמן הטיול פה, למדנו הרבה על ההיסטוריה של המקום ומה קשור פורטוגזית בכלל. מסתבר שמהמאה ה-16 האימפריה הפורטוגזית שלטה במקום. ככל הנראה הפורטוגזים קיבלו אישור מהסינים בתמורה לכך שינקו את הים מפיראטים והם בעיקר תיווכו בסחר בין סין ליפן. אני לא אלאה אתכם בעוד פרטים היסטוריים...
אז לקחנו את המעבורת שהיתה ממש ליד המלון שלנו (תודה ליעד על העזרה בבחירת המיקום!) ונסענו בים כ-55 דקות עם מלא מלא מלא סינים! המעבורת היתה ממש מהירה ושקטה - חוויה שונה מאלו שבניו יורק. 
כשהגענו עלינו על מונית והתקשינו להסביר לנהג לאן לנסוע כיוון שהוא לא דיבר אנגלית (תזכורת לבייגין 2006). עם הנהג הבא היינו מוכנים יותר והופ, התחלנו לעקוב אחרי סיור רגלי שתואר בלונלי פלאנט.
המקום די מרגיש מעורבב. בתים ישנים ונמוכים לצד גורדי שחקים חדשים מרשימים לצד גורדי שחקים ישנים ומלוכלכים. בנוסף יש הריסות בסגנון אירופאי ומלא מלא סיניים בכל מקום. חוויה מוזרה אך מעניינת.
עלינו למבצר ישן שממנו השקיף נוף מאוד יפה על כל העיר. אחרי ששרדנו את העליה היינו צריכים לנוח שעתיים :)
משם הלכנו לראות שאריות כנסיית סנט פול, קצת הזכיר לנו את הכותל המערבי כי כל מה שנשאר זה רק הקדימה של הכנסיה - די מגניב.
בירידה מהמקום הזה היו המוני מאפיות (לפחות 7 מאותה הרשת) שמכרו מאפים טעימים, מאפים מגעילים ובשר מיושן (סוגים שונים של ביף ג'רקי). 
הלכנו לחפש מקום לשבת, רצוי עם קצת אינטרנט, כדי שנוכל להחליט מה הצעד הבא שלנו על האי. אחרי קפה ותה ו-6-7 ביקורים לשירותים - אני ממש מתלהבת כשאני במקום עם שירותים - החלטנו לעשות דרכנו לאי השני, לאיזור בשם Taipa, שם היתה מסעדה פורטוגזית מומלצת וגם מלון וקזינו שאמור להיות פי 5 גדול יותר ממקבילו בווגאס - The Venetian. האתגר האמיתי היה לתפוס מונית ולהסביר לנהג לאן אנחנו רוצים ללכת.
| אגב מוניות עדיין לא הצלחנו לפצח את האתגר של לתפוס מונית. יש שתי בעיות שחווינו עד כה: הראשונה - חלק מהמוניות פשוט לא עוצרות, אפילו אם יש להן אור למעלה. השניה - גם אם הצלחת לתפוס מונית, נכנסת אליה והכל, יכול להיות שהנהג לא ירצה לקחת אותך למקום היעד אחרי שהוא ישמע אותו. מעבר לכך, כדי להגיע ממקום למקום צילמנו תמונה של המפה בטלפון, עם אותיות בסינית ולפעמים גם שתי רמות של זום, כדי שהנהג יוכל להבין לאן אנחנו רוצים. חשבתי שזה יפתור את הבעיה אם הנהג לא מבין אנגלית, אבל גם זה לרוב לא לגמרי עזר, והנהג היה צריך להסתכל על התמונה איזה שבע פעמים לפני שהוא שידר שהוא מבין לאן הולכים.   במקרה אחר, היינו בקאולון ורצינו להגיע למלון בחזרה (נסיעה של 15-20 דקות), היה לי כרטיס ביקור של המלון עם כיתוב בסינית והראיתי לנהג. הוא הנהן כאילו הוא מבין והתחיל לנסוע. אחרי 3-5 דקות נסיעה, הוא מושיט לאחור מכשיר סלולרי ואומר "טלפון". אוקיי.. לקחתי את המכשיר. האישה מהצד השני אומרת לי באנגלית רהוטה: "שלום, לאן את רוצה להגיע?" עניתי לה והחזרתי את הטלפון לנהג שקיבל ממנה תרגום, נראה כאילו הוא יותר מרוצה והתחיל לתת גז. מעניין הא? |
| תקשורת ושפה האמת? אחרי חוויותיי בסין ב-2006, כשליעד אמר לי שהם לא ממש מדברים אנגלית, האמנתי לו. הורדתי mp3-ים שמלמדמים קנטונזית, אבל עד הרגע האחרון בהונג קונג לא הקשבתי להם... סה"כ 80-90% מהזמן הצלחנו לתקשר באנגלית בסיסית. נותני שירות היו מעולים עם אנגלית, ונהגי מוניות היו כנראה הכי גרועים. יכול להיות גם שהלכנו למקומות תיירותיים. מי יודע... העיקר שעבד לנו :) |
בחזרה לסיפור המקורי:
המסעדה היתה מעניינת והאוכל די טעים אבל לא נפלתי. 
המלון קזינו גם לא הרשים אותנו במיוחד, אולי בגלל שהמשחקים היו מכוונים לקהל האסייתי ואנחנו לא ממש מכירים אותם. משהו אחד שהיה מעניין זה שהקזינו הוא חצי ללא עישון וחצי עם עישון. כאילו ממש, מצד ימין מעשנים ומשמאל לא. קראתי בדרך שיש למלון מערכת איוורור מיוחדת שיוצרת לחצי אוויר כדי להניע את עשן הסיגריות שלא יגיע לחצי קזינו שהוא ללא עישון.
אחרי סיור קצר, רצינו לחזור וגילינו שיש אוטובוס חינם שמחזיר את המהמרים למעבורת חזרה להונג קונג.כאן היה סיפור טיפה מעניין. מסתבר שלכרטיסים המוזלים שקנינו מאיזה סוכנות נסיעות בהונג קונג היה איזה קטצ' קטן. היה כתוב שאנחנו יכולים לעלות על כל מעבורת לפני השעה 12 בלילה. נשמע נהדר לא? אז מסתבר שאנשים קונים כרטיסים למעבורת לשעה מסוימת. אם אתה מגיע לפני (ואולי אחרי גם, לא ניסיתי) אתה צריך לעמוד בתור של סטנד ביי. אם יש מקום במעבורת - אחלה, עלה לסיפון. אם אין, אתה צריך לעבור לתור הבא, והבא, והבא עד שיהיה מקום בשבילך.
המעבר בין תור לתור הוא חצי בריצה, כי המיקום שלך בתור קובע את הסיכוי שלך להכנס אם יש מושבים פנויים. אחרי התור הראשון כבר הבנו את הקטע ולתור הבא אני רצתי הכי מהר שיכולתי ותפסתי את המקום השני בתור - יש! הצלחנו לעלות על המעבורת.
הגענו למלון בסביבות 12 בלילה ונפלנו שדודים.
3 comments:
Uhmm...whose child did you steal and how do I translate this sucker?
this sounds like Andrea... anyways, there is now an English version :)
Post a Comment